הדפסההאם תצליח מדינת ישראל להחזיר את כח ההרתעה של צה"ל?
ראש הממשלה והרמטכ"ל אומרים ש"אין פתרון צבאי לטרור", ותפקידו של הצבא הוא להכין את הקרקע למשא ומתן מדיני. אויבינו, להבדיל, חושבים שהפתרון ל"בעיית פלשתין" הוא צבאי.
במצב זה, התוצאה נקבעת מראש, על פי "תורת המשחקים" (או בשם הראוי: "תורת הכוחות", שהרי לא במשחקים עסקינן…). מי שמוכן למסור את נפשו באמת והוא מקרין עוצמה ונחישות – גדולים הסיכויים שלא יצטרך לעשות זאת בפועל. מי שמפחד ואינו מוכן למסור את נפשו – גדולים הסכויים שיאלץ למסור את הנפש, במחיר גבוה הרבה יותר.
הקרנת עוצמה ומוכנות להפעלת כח, מול מדינות (כמו מול ילדים), יכולה היא למנוע את הצורך להשתמש בכח. המקרין חולשה – מותקף, ויאלץ להפגין את כוחו מתוך חולשה ונחיתות.
כניעת ראשי המדינה לרצון לפתור כל בעיה במשא ומתן, עלולה להעמיד בסיכון את המפעל הציוני כולו ואת קיומה של מדינת ישראל. השארת החיזבאללה על כנו, חלילה, תביאנו בעוד כמה שנים למצב קשה הרבה יותר מזה שאנו מצויים בו היום. האם נסמוך על צבא לבנון, או על הגרמנים והצרפתים האנטישמים, שיעשו עבורנו את העבודה שאיננו מוכנים ואיננו יכולים לעשות בעצמנו? התוצאות של מהלך כזה עלולות להיות חמורות הרבה יותר.
אכן, כולנו שואפים לשלום, והרב קוק זצ"ל מתאר מצב זה, ודבריו יכולים לשמש לנו כיוון לדרכנו גם היום:
"לולא חטא העגל היו האומות יושבות ארץ ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ה' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא היתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה היתה הולכת בדרכי שלום כבימות המשיח" (אורות המלחמה, ג').
אכן, זכה עם ישראל לחיות במצב מעין זה, אך היה זה קודם לחטא העגל, קודם שירד עם ישראל ממעלתו.
היצורים בעולם מחולקים למדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל. בצורה טבעית, כל מדרגה שולטת על המדרגה שתחתיה, וכל מדרגה יראה מפני המדרגה שמעליה.
אמרו חכמים:
"'ומוראכם וחתכם יהיה', כל זמן שאדם חי – אימתו מוטלת על הבריות"
ובהמשך הסוגיא:
"אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה" (שבת קנ"א ע"א).
כאשר חיה אינה יראה מן האדם, הרי זה מפני שאיבד את מדרגתו, והוא נדמה לחיה כשווה לה. באותה דרך ניתן לומר: "אין אומה שולטת בישראל, אלא אם כן נדמה לה כאומה מן האומות". כאשר עם ישראל יורד ממדרגתו העליונה ונדמה לאומות כאחת מהם – הרי הן תוקפות אותו. הדרך לעורר באומות יראה מפני ישראל – הקרויה בלשוננו "כח הרתעה" – כתובה כבר בתורה: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". רק קריאה בשם ה' אשר עלינו – תביא לכח הרתעה ולשלום. חולשה רוחנית תביא גם לכניעה כלפי האומות ותעורר את רצונן של האומות לשלוט בישראל ולהשמידם, ח"ו.
לצערנו אנו רואים, כי מי שאינו מכיר בשם ה' הנקרא על עם ישראל – אינו יכול להתמודד כראוי בפני אויביו.
במשך שש שנים נתנו מנהיגינו לאויבינו אפשרות להתחמש ולהתכונן למערכה מולנו. כשהמערכה הגיעה – התברר כי צבאנו אינו ערוך לקראתה, אין בידו תכנית מוכנה, והוא מחכה להסכם מדיני במקום להשמיד את האויב הקם עלינו.
היתכן? אומה שניצחה שבע מדינות בששה ימים אינה יכולה להכריע כמה אלפי לוחמים במשך חודש?! הכיצד הפך צה"ל ל"גלית", ואויבינו ל"דוד", המנצח בכח מועט, היל"ת?!
ברור לכל מתבונן, כי הבעיה אינה של כח, של נשק או של עוצמה צבאית. בכל מדד חומרי אנו חזקים מאויבינו, ואף על פי כן איננו מצליחים לנצחם. אין זאת, אלא שהבעיה איננה בכח צבאי, אלא בעוצמה הרוחנית.
מדינת ישראל איבדה את ערכיה. כמדינה שאיננה צועדת לקראת הגשמתו של אידיאל אלוקי, וכמדינה שאיננה פועלת להופעת דבר ה' בעולם – היא איבדה את כח החיות שלה. אויבינו, לעומת זאת, באים בשם "אללה" וערכיו. כביכול מתיימרים הם לשאת שם שמים בעולם (ושמותיהם נקבעים בהתאם: "חיזבאללה", "נסראללה").
עלינו להבין, להפנים ולומר בכל דרך, כי המלחמה אותה אנו נלחמים בעת כתיבת שורות אלה היא מלחמה רוחנית. מלחמת ערכים בין נושאי דבר ה' בעולם ובין מתנגדיהם. אם לא נכיר את תפקידנו ואת דרכנו – לא נוכל לנצח. "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה' צבאות". רוח ה' ודבר ה' שבפינו – הם הנותנים משמעות לכלי הנשק שלנו. בכוחות מועטים ודלים ניצחנו אויבים רבים וחזקים מאלה, כאשר ידענו על מה אנו נלחמים.
כיום, המלחמה איננה על שטח כבוש, ולא על סיבה חיצונית אחרת. זוהי מלחמה על הרוח בלבד – מי נושא את דבר ה', ואלו ערכים שולטים בעולם.
הדרך היחידה לנצח את אויבינו היא לחזור לעצמנו. לשוב לקרוא בשם ה', ובשם ישראל שנקרא עלינו, "כי שרית עם אנשים ועם אלהים ותוכל".
