בעקבות הבחירות

תוצאות הבחירות מזכירות את דברי הירושלמי¹:

תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות ובימי ר' שמעון בן יוחאי ניטלו דיני ממונות. אמר ר' שמעון בן יוחי: בריך רחמנא, דלינא חכים מידון (שאין אנו חכמים לדון).

מסיבות כלשהן – כפיה חיצונית של המלכות וכדומה, לא יכלו לדון דיני ממונות.
מהי תגובתו של רשב"י? רשב"י מברך על כך: "בריך רחמנא". יש לשמוח על כך שנמנעה מאיתנו הדרך לדון דיני תורה, ואנחנו צריכים למצוא דרכים חלופיות – פשרה וכדומה. אין לנו די חכמה כדי לכפות את דעת התורה, ואנחנו צריכים לפעול בדרך בה בעלי הדין יקבלו עליהם את ההכרעה.
הרב קוק זצ"ל מביא את דברי הירושלמי, ולומד מהם הדרכה כיצד לנהוג בענין הכפיה על קיום התורה:

…ומניעת היכולת היא לנו לעדה על חפץ ד', ומניעת החפץ יש לה הרבה דרכים, לפעמים מניעה מעשית, כמו יראת מלכות וכיו"ב, ולפעמים מניעה רוחנית, שמהם היא ג"כ המצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע. וכשישנן מניעות כאלה הננו מרוצים בזה, מפני שאנו מכירים שכך הוא רצון ההשגחה העליונה בעתים כאלה. ואך לזה הננו מוצאים בירושלמי, שרשב"י שמח על נטילת הדינים בישראל לשעתם, משום דלית אנן חכים מידן.

מעיקרו של דין תורה, יש לכפות אדם על קיום המצוות, "עד שתצא נפשו"². אולם, כיום איננו יכולים לכפות, שכן יש "מניעה רוחנית".
כיצד עלינו להגיב על כך?
ניתן לבכות ולהתלונן על כך, ולהמשיך בדרך הכפיה. בכל הזדמנות בה אנו יכולים לכפות את דעתנו – נעשה זאת, שהרי זהו דין התורה.
הרב איננו מגיב כך. הרב מבאר, שהתגובה על כך צריכה להיות שמחה, והבנה כי רצון ה' הוא שנפעל בדרך אחרת, דרך של דיבור והסבר בדרכי נעם, ולא של כפיה. חוסר היכולת לכפות צריך להביא אותנו להבנת רוח התקופה והרצון האלוקי. כעת עלינו ללכת בדרכי נועם, ולא בדרכי כפיה.

א. תוצאות הבחירות – "אונס שיש בו רצון פנימי"³
לימוד גדול יש מדברים אלו. כשנחסמת בפנינו דרך אחת – אנו צריכים לראות בזה אות שעלינו למצוא דרך אחרת.
הידיעה הזו אמורה לנחם אותנו. אמנם לא בחרנו במצב בו אנו נמצאים, אבל זהו "אונס שיש בו רצון פנימי". זהו הכרח, המרומם אותנו למדרגות גדולות⁴.
הידיעה שדרך אחת נחסמת בפנינו כדי לפתוח בפנינו דרך חדשה מעניקה כוחות לסלול את הדרך החדשה ולהתקדם בה בעוצמה. העובדה שאין לנו השפעה במישור הפוליטי, מכריחה אותנו לחפש ערוץ נוסף של קשר אל העם ושל דרך להתחבר לארץ ישראל. כך אנו מתרוממים למדרגות גדולות מתוך הקשיים שאנו ניצבים בפניהם.
על בסיס הירושלמי ניתן לומר: בימי ר' שמעון בן יוחאי ניטלו דיני ממונות, בימי הרב קוק ניטלה הכפיה הדתית, ובשנת 58 למדינת ישראל ניטלה הפוליטיקה… כעת עלינו לצעוד בדרכים חלופיות.
אם נחסמה דרך הדין על ידי בית דין, בריך רחמנא שנטל הדרך מן הדיין והעבירה אל בעלי הדינים שצריכים למצוא דרך לגשר ביניהם⁵.
אם נחסמה דרך הכפיה הדתית, בריך רחמנא שנטל דרך זו מאיתנו על מנת שנצטרך להסביר בדרכי נעם ובצורה המתאימה לדורנו.
ואם נחסמה דרך הפוליטיקה, בריך רחמנא שנטל דרך זו, על מנת שנצטרך לפנות אל מקור הכח של הפוליטיקה – אל העם ואל אלוקיו⁶.
כרשב"י בזמנו, עלינו לשמוח בדרך בה הקב"ה מוליך אותנו.
עלינו ללמוד את הדרך החדשה שהקב"ה פותח בפנינו, ובה להשקיע את הכוחות.

ב. היחס לארץ ישראל שהתגלה בבחירות
ידועים דבריו של הרב חרל"פ, שמצות ישוב הארץ היא המצוה של הדור, ודרכה יכול הדור להתחבר אל התורה כולה.
ארץ ישראל לעולם תישאר ערך מרכזי. אין היא "דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה", אלא "חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה"⁷, ואין זה משתנה לעולם ולעולמי עולמים.
השאלה היא מהי הדרך לארץ ישראל. כיצד נהפוך את ארץ ישראל לקנין ממשי בידינו, ולא נאבד אותה, חלילה.
עלינו להבין, שאם הציבור לא יראה את ארץ ישראל כערך מרכזי – אנו עלולים לאבד אותה מאיתנו.
בבחירות אלה הוכח שהדרך לארץ ישראל חייבת לעבור דרך עם ישראל.
ראינו שעניינים חברתיים ואנושיים פרטיים יקרים עד מאוד לצבור. אסור להתעלם מכך.

אנו מקוים שכל ארץ ישראל שבידינו עתה תישאר כך גם בעתיד, ולא נאבד את המתנה שקיבלנו במלחמת ששת הימים. אולם, נראה שעם ישראל לא היה בשל למתנה אלוקית זו, ועל כן לא הצלחנו לשמר אותה בידינו.
היחס לארץ ישראל נובע מהיחס הכללי לאדמה, שנחלש מאוד בקרב הציבור הישראלי, יחד עם הציבור העולמי.
אצל הערבים יש מפלגה הנקראת "בלד", שפירושה "אדמה". האם אנו מעלים על דעתנו מפלגה יהודית עם שם כזה? הקשר לאדמה חסר מאוד בעם היהודי. הקיבוצים שנשאו את דגל החקלאות הפכו את קרקעותיהם לשטחי נדל"ן והקימו עליהם קניונים. ישובים חקלאיים בגליל הפכו למרכזי אירוח ונופש. אנו לא חיים כעם הקשור לאדמתו בקשר חזק ועמוק.
יתכן שזו תופעה גלותית. בגלות היינו נודדים וללא קשר לאדמה – שלא היתה שייכת לנו – ועדיין לא הפנמנו את השינוי התודעתי ולא הפכנו לעם היושב על אדמתו. משום כך, כאשר קיבלנו את יהודה ושומרון, היה זה "מוקדם" מידי עבור התודעה הישראלית. יתן ה' שלא נאבד את מתנתנו⁸.
יתכן גם שהתהליך העובד על עם ישראל הוא חלק מתהליך כלל עולמי של ניתוק מן האדמה.
כך או כך, כיום לא ניתן לחבר את הציבור לערכים על בסיס הקשר עם הארץ, בלא שנקדים לכך את ערכי העם וצרכיו⁹.

הדרך היחידה הפתוחה בפנינו היא הקשר הבלתי אמצעי עם הציבור הרחב. רק על ידי קשר עמוק ואהבה נוכל להנחיל לעם ישראל את הערכים שאנו מאמינים בהם.
מתוך הקשר עם העם וחיבורו לערכים, לתורה ולמצוות, נוכל לדבר גם על ארץ ישראל, על כך שהיא המקום הטבעי והנכון של עם ישראל.

---

¹ סנהדרין פ"א ה"א.
² עי' כתובות פ"ו ע"א.
³ על פי אורות המלחמה, ג'.
⁴ עי' אגרות ראי"ה ח"א, אג' צ"ו.
⁵ עי' בשיעור הכללי "פשרה" במסכת סנהדרין המופיע באתר הישיבה.
⁶ כהערת אגב יש להזכיר את העובדה שהפוליטיקה היא לא הכל. יש אנשים טובים, ואף תורניים, הקובעים עיתים לתורה וכדומה, ובכל זאת מצביעים למפלגות אנטי דתיות. לא כולנו יכולים להבין זאת, אך המציאות הזו קיימת, וצריך להכיר בה. צורת ההצבעה של אדם היא רק פן אחד באישיותו המורכבת והמגוונת.
⁷ אורות ארץ ישראל, א'.
⁸ דברים רבים ניתנו לעם ישראל בטרם היה בשל לכך בצורה מלאה, ואבדו מאיתנו. כך לוחות ראשונים, כך מלכות שלמה. הפעם השניה בה מגיעה מתנה זו היא לאחר שנבנים הכלים כיצד לחיות איתה, ואז היא מגיעה בעמלנו ולא כמתנה אלוקית, ועל כן היא נשארת בידינו. עוד על כך ראה ב"רבה אמונתך", שיר השירים ח"א, עמ' פ"ד.
⁹ עי' בהקדמת ספר "כלי חמדה", שם מאריך לבאר שפרנסת כלל ישראל הרי היא ערך חשוב, כדברים של גבוה: "ומנחת העומר כיון שבאה להתיר לצורך אכילתן של ישראל שנתקדשו בקדושת התורה גם כן דוחה שבת, כי זה גם כן בגדר גבוה ודוחה שבת אף על גב דלא אתיא משום קרבן".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *