זמירות חדשות (היחס למצב הכלכלי בארץ)
רבות מדברים על המצב הכלכלי בתקופה האחרונה, ורבים מאיתנו אף מרגישים את הקשיים על בשרם ובכיסם.
נראה, כי השם בו מכנים מצב זה משפיע על ההתיחסות למצב.
"קיצוצים" מזכירים לנו "קיצוץ בנטיעות" ח"ו, ו"גזירות כלכליות" מזכירות לנו את גזירותיו של פרעה. ביטויים אלו הם על דרך השלילה.
אנו נכנה זאת בצורה חיובית בשם "זמירות חדשות". הזמירה אף היא חיתוך של ענפים מן העץ, אך מטרתה היא התעוררות מחודשת, רענון וגילוי כוחות שהיו רדומים. המצב כעת הוא בחינת "זומר וצריך לעצים" – ישנו כאן חיתוך לצורך החיתוך, אך גם לצורך התחדשות והתייעלות.
עלינו לנצל את המצב לחיפוש דרכים לשיפור ולרענון, להתחדשות ולהתייעלות.
הגמרא אומרת1:
ר' יצחק רמי (=הקשה): כתיב 'אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה' וכתיב 'ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים', לא קשיא כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.
ר' יצחק מביא שני פסוקים, ששניהם מתארים את עשרו הגדול של שלמה ומוצא ביניהם סתירה. באחד מתואר שהכסף כלל לא נחשב, ובשני רואים כי הכסף נחשב כאבנים, וכפי שמסביר רש"י: "חשיב מיהא פורתא" – יש לאבנים איזו חשיבות. כשהכסף נחשב לאבנים, ניתן להרכיב רשימת מאה האנשים בעלי מספר האבנים הגדול ביותר, וכשהכסף לא נחשב כלל – אין ערך לרשימה כזו… ר' יצחק רואה בכך סתירה.
את תירוצו של ר' יצחק יש להבין. מהו הקשר בין נשיאת בת פרעה לשינוי היחס לכסף? ובלשוננו: מהו הקשר בין המצב המדיני למצב הכלכלי?
המהרש"א במקום כותב:
דכל זמן שלא נשא בת פרעה והיה עוסק בחכמת התורה לא היה הכסף נחשב למאומה כמו שכתב שלמה 'וקנות בינה מכסף נבחר' (משלי ט"ז, ט"ז), אבל משנשא בת פרעה מיעט בחכמה וריבה בסעודתו ותענוגי העולם הזה… היה הכסף נחשב וק"ל.
נשיאת בת פרעה הביאה לשינוי בעולמו הרוחני של שלמה, התורה כבר לא היתה הדבר המרכזי, וממילא הכסף תפס אצלו מקום והתחיל להיות נחשב. ניתן להרחיב את דברי המהרש"א ולהתבונן על הענין בצורה כללית2.
נישואי שלמה עם בת פרעה היו צעד מדיני, שרצה לבנות "מזרח תיכון חדש". במעשה זה מבטא שלמה את רצונו להשתלב במרחב שסביבו, ולהפסיק את התבדלותו של עם ישראל מעמי האזור. את בנותינו ניתן לכם, ואת בנותיכם ניקח לנו לנשים – והיינו לעם אחד3.
מעשה מדיני זה, גורר אחריו שינוי גדול גם בתחומים רוחניים. לפני נישואי שלמה עם בת פרעה, היה לעם ישראל סולם ערכים משלו, ללא קשר לערכים של עמים אחרים. התורה היתה העיקר "וקנות בינה מכסף נבחר"4 והכסף לא נחשב למאומה. אמנם השתמשו בו לצרכיהם של האנשים, אך הוא לא היה נחשב לערך, למדד שעל פיו ניתן להעריך אנשים.
ההשתלבות של שלמה בעמי האזור, הביאה להכנסת סולם הערכים של הגויים אל תוך עם ישראל. הכסף פתאום נחשב כבר. אמנם כאבנים – אך כבר יש לו ערך עצמי. מתחילים להעריך אדם על פי כספו ולא רק על פי עולמו הרוחני והמוסרי.
נישואי שלמה עם בת פרעה לא היה מעשה אישי פרטי, אלא נקודת ציון לשינוי במצב הרוחני ולתחילתו של משבר מוסרי.
בהמשך הגמ' מובא:
אמר רבי יצחק בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים והעלה שירטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי.
ר' יצחק רואה במעשה זה של נשיאת בת פרעה תחילתו של תהליך שהוביל לחורבן בית המקדש. הכנסת סולם ערכים של אומות העולם לתוך ישראל גורמת לישראל להתערב בין האומות, וסופו של התהליך הוא בגלות – כשעם ישראל נמצא ממש בתוך האומות.
רבים מדברים על הקשר בין המצב המדיני למצד הכלכלי, אולם רואים זאת בצורה חיצונית, שטחית ורדודה. מסבירים שהטרור גורם למניעת תיירות, ומכאן קצרה הדרך למיתון כללי. ההוצאות הרבות על המלחמה בטרור מדלדלות את קופת המדינה, ועוד הסברים שונים.
חז"ל נותנים לנו בדברי הגמרא מבט מעמיק על ענין זה. כאשר אנו מתחברים לאומות העולם וכפופים להם – אנו מושפעים מהם. יחד עם הכסף האמריקאי והתלות בבטחון האמריקאי מגיע גם סולם ערכים אמריקאי שבו מכניסים את הקב"ה לתוך הדולר, והופכים גם אותו לענין מסחרי… בִּמְקום שהכסף לא נחשב למאומה, הוא מעורר מהומה – הוא הופך להיות ערך מרכזי וכל התרבות הופכת לרכושנית וחומרית.
גם עולם התורה עובר תהליך דומה. התלות בהחלטות ממשלה ובתקציבים ממשלתיים מכניסה גם את עולם התורה לתוך אותה תרבות שבה הכל נמדד בכסף.
עלינו להבין באופן פרטי ובאופן ציבורי, כיצד להתייעל, כיצד להתייחס לכסף במקומו הנכון. "איזהו עשיר – השמח בחלקו". עושר איננו נמדד בכמות הכסף, אלא ביחס הנכון אליו, ובזה עלינו להשקיע.
הצורך בהתייעלות לא צריך למנוע גדילה בתורה. מעולם בעם ישראל לא היה קשר בין מצב כלכלי של האדם לגדלותו בתורה. בכל מצב ניתן ללמוד ולהתגדל, מתוך קישור פנימי לתורה.
הזמירות החדשות שאנו שומעים, צריכות לעורר אותנו ללימוד מחודש של סולם הערכים הישראלי המקורי בו הכסף לא נחשב למאומה, "וקנות בינה – מכסף נבחר".
הזמירה בתקציבי הממשלה המגיעים לישיבות מעוררת אותנו למחשבה נוספת. יתכן שאות היא לנו כי הגיע הזמן שזכות החזקת התורה תעבור אל הציבור עצמו שיתן כל אחד ואחד, איש כנדבת ליבו "ותומכיה מאושר".
מספרים על החפץ חיים:
פעם כתב החפץ חיים מכתב נרגש לאחד מגדולי העשירים בעולם על כך שמצבם החומרי של הישיבות ומוסדות התורה בגלילות רוסיה, קשה מאד, ובאם חפץ הוא לזכות לחיי נצח בעולם הבא, יפריש בצוואתו מעט מכספו למען החזקת הישיבות ותועיל תמיכה מועטת זו להחזיק זמן רב את כל הישיבות. ואולם לימים מת אותו עשיר, ונודע שלא הניח מנכסיו לישיבות מאומה.
כששמע זאת החפץ חיים הגיב: ברור אצלי שמשמים לא הסכימו שתהיה זכות כה גדולה של החזקת תורה לאדם אחד. ובלבלה ההשגחה העליונה את דעתו שלא יתן, כדי שתשאר לכל כלל ישראל, עשירים כדלים, הזכות בעסק התורה.
בזהר הקדוש בפרשת וישלח5 נאמר:
באה וראה כמה עקמימויות ורמאויות התחכם באותו לילה ההוא הרוכב על נחש (=שרו של עשו), כי הוא היה יודע מה שכתוב 'הקול קול יעקב והידיים ידי עשו' שפירושו שאם יהיה נפסק קול התורה של יעקב אז ישלוט עשו, לכן הסתכל לכל הצדדים להרע ליעקב ולהפסיק קולו… אז ראה כי לא יכול להתגבר עליו, מה עשה מיד 'ויגע בכף ירכו' ובזה התחכם כנגדו, אמר כיון שנשברו תומכי התורה מיד התורה לא תוכל להתחזק עוד…
תומכי התורה הם בבחינת רגלים המחזיקות את הגוף למעלה לבל ילך על גחונו. עם ישראל הרי הם כגוף אחד שלם. החיבור בין הרגלים לגוף ולראש היא באמצעות תמיכה בלומדי תורה. זה מה שמרומם את התורה ונותן לה גדולה.
זכות גדולה נופלת בחלקו של הציבור בישראל, להיות רגלים לגופי תורה לשאת אותה בכבוד.
1 סנהדרין כ"א ע"ב.
2 דברי המהרש"א קשים מעט, שכן הפסוקים מדברים על יחסו של הציבור כולו לכסף, ואילו המהרש"א מסביר שהיה שינוי ביחסו של שלמה בלבד לכסף.
3 ע"פ בראשית ל"ד, ט"ז.
4 משלי ט"ז, ט"ז.
5 דף קע"א ע"א, בתרגום 'מתוק מדבש'.