אין הדבר תלוי אלא בנו
בשיחה לפרשת וישלח1, ראינו כי נחישותו והחלטתו של עם ישראל הם שיכריעו את המאבק על ארץ ישראל.
ננסה להרחיב מעט בעניין.
מדוע כל העניין תלוי אך ורק בעם ישראל?
הטבע בנוי מדרגות על גבי מדרגות – דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל.
באופן טבעי כל מדרגה יראה מהמדרגה שמעליה, כדברי חז"ל2:
ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר: 'ומוראכם וחתכם יהיה' כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו. אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל. הא קא חזינן דנפיל, ההוא כדרמי בר אבא, דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר: 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו'.
האפשרות שחיה תתקוף אדם קיימת רק כאשר האדם אינו מכיר בערכו ובשליטתו הטבעית על מדרגת החי.
כך גם באומות. האפשרות שאומות ישלטו בעם ישראל קיימת רק כאשר עם ישראל אינו מכיר במעלתו ובתפקידו והוא מתנהג ככל העמים. במצב כזה אין לאומות את היראה הטבעית מפני עם ישראל והן אינן מקבלות את מרותו. ממילא מובן שהפתרון נעוץ בכך שעם ישראל יכיר בערכו ובתפקידו ביחס לכל העמים, ואז יקויים בו "וראו כל עם ישראל הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"3. רק כאשר עם ישראל ממלא את תפקידו, רק כאשר שם ה' נקרא עלינו – אז מתקיים "ויראו ממך".
במי תלוי הדבר? מי יכול לגרום לכך שעם ישראל יכיר בערכו וימלא את תפקידו?
באופן טבעי האצבע מופנית אל ההנהגה – אם חברי הממשלה יכירו בערכנו ויפגינו אותו כלפי חוץ הכל ישתנה. גישה זו היא בריחה מאחריות של כל אחד לעם ישראל. עוד קודם שאנו מפנים אצבע מאשימה כלפי אחרים, עלינו לשאול את עצמנו אם אנו עושים את המוטל עלינו.
האם בטריטוריה בה אנו "שולטים", בחיינו הפרטיים, אנו גורמים לכך ששם ה' יקרא עלינו? האם אנחנו מוכנים להקריב ולוותר על מנעמי החיים לטובת העניין?
שם ה' הנקרא עלינו הוא התורה4 – האם אנו עושים הכל כדי להופיע את התורה בצורתה המלאה? האם כשם שאנו רוצים את ארץ ישראל השלמה, כך אנו רוצים את התורה השלמה, על כל מקצועותיה וחלקיה?
אם אנו, האנשים הקשורים לתורה, איננו ממלאים את תפקידנו במלואו, איננו עושים הכל להופעת שם ה' עלינו בגדלות, מה לנו כי נלין על אחרים?
על כל אחד מוטלת האחריות לעשות את אשר ביכולתו לקריאת שם ה' על עם ישראל בצורה המלאה.
אל לנו להיבהל מכך שאנו חלק קטן מעם ישראל ולא כל העם. פעמים רבות הזכרנו את דברי בעל ה"לשם" בענין5:
…וכן כתב הרמב"ן בפרשת האזינו, שהבטחת הגאולה העתידה אין בה תנאי בתשובה ועבודה אלא שהיא מובטח לבוא על כל פנים, עיין שם. ומה שנמצא בכמה אגדות שתלוי בתשובה, הנה הוא ע"פ מה שאמרו שם בסנהדרין (קי"א ע"א) כי אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. וכן הוא מבואר במדרש הנעלם (בזהר חדש פ' נח סמוך לסופו) שאמר ר' אליעזר בפירוש כי הגם שהכל תלוי בתשובה, אך אי יחזרון חדא כנישתא בזכותם יתכנש כל גלותא, עיין שם…
גאולתו של עם ישראל אינה תלויה בכך שכל עם ישראל יחזור בתשובה. די בכך שקבוצה קטנה תחזור בתשובה, תמלא את תפקידה, תופיע את שם ה' בעם ישראל ובעולם, כדי שהכף תיטה לטובת עם ישראל.
איננו יודעים את שיעורה של אותה "כנישתא" שתציל את עם ישראל. איננו יודעים כמה תלוי בנו ובמעשינו וכמה בידי שמים. עלינו לעשות את המוטל עלינו בכל העוצמה, ולהאמין באמונה שלמה שכאשר עם ישראל ימלא את תפקידו יכירו גם האומות במעלתנו. אמונה זו מחזקת אותנו במעשינו ונותנת עוצמה וכח להמשיך ולפעול לקריאת שם ה' על עמו.
1 "וילך אל ארץ" – שיחה לפרשת "וישלח" שהופיעה באתר במחזור ה'תשס"ב.
2 שבת קנ"א ע"ב.
3 דברים כ"ח, י'.
4 "עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה" – רמב"ן בהקדמה לפירושו לתורה.
5 "לשם שבו ואחלמה", הקדמות ושערים, שער ו' פרק ט'.