עמל התורה – לזכר הרב ש"ך זצ"ל

לפני כשבוע נפטר הרב שך זצ"ל.
נייחד את הדיבור על ענין עמל התורה, שהרב שך היה מפורסם בו ביותר.
בספר "דרך עץ החיים" על הגאון רבי איסר זלמן (הגרא"ז) מלצר שהיה קרוב משפחתו של הרב שך¹ מסופר, שכאשר נצרך הגרא"ז לספרים במהלך השיעור היה מביאם בעצמו אף אם צריך היה לטפס על הסולם לשם כך, ולא היה מוכן שתלמידיו יעשו זאת.
הרב שך זצ"ל הסביר את הענין בשני אופנים.
א. הגרא"ז לא היה רוצה שישמשוהו, והיה רואה ערך בכך שהוא עצמו יעשה את הדברים.
ב. הגרא"ז ראה בכך חלק מיגיעת התורה, ולא רצה לוותר על היגיעה.
מלבד הלימוד על חשיבות היגיעה והעמל בתורה שיש במעשה זה, ישנו כאן ענין חדש: אף העמל הפיזי עמל הוא ויש בו ערך ללימוד התורה.
בענין זה מצאנו מקור מעניין בהקדמתו של הנצי"ב לפירושו על השאילתות "העמק שאלה"²:

פתח דברי האירו בראשון אשר רבינו כתב ספרו הקדוש קונטרסים על כל פרשה, עפ"י איזו שייכות לאיזו מקרא שבה, והנה זה הכלל אמת ונכון. אך היה מוקשה לי הא דבפרשת וארא סדר שאילתא באיסור רבית, ובפרשת תזריע יש שאילתא ממתנות כהונה, וכן סימנים צ"ב צ"ג צ"ד המה במקום שאין להם ענין באותה פרשה, וקשה היה עלי לומר מעמי שנשמטה זו השאילתא ממקום אחר לכאן בטעות המסדר או הכותב הראשון, והנה נתקיים בי מאמרם ז"ל בירושלמי פיאה פ"א "ללמדך שכל דבר שבית דין נותנים נפשם עליו הוא מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני", פירש אחרי שהם יגעים בכל נפשם על אותה הלכה, המקום מסייע להם לעמוד על האמת כמו שניתן למשה מסיני. ומזה יש ללמוד בכל דבר הלכה שאדם נותן נפשו עליו הקב"ה מצליח בידו להשיג מעצמו עד שיעמוד על האמת. וכעין זה איתא בסנהדרין ד' צ"ט "נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה והתורה עמלה לו במקום אחר", ופרש"י "מחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדרי' כו'" עכ"ל. ויש להוסיף בכוונת במקום אחר, שיסייעו לו להושיט סיבות ממקום אחר שבהם יעמוד על הדבר, מה שלא היה אפשר בהוספת יגיעה ועיון במקומו, וכזה אירע לי שהרבה יגעתי על ספרו של רבינו וגם מצאתי בעזרת החונן ית', ולא מנעתי ממני כל עמל האפשר לפי כחי הדלה. אמנם בכמה פעמים נלאיתי למצוא הפתח לעמוד על דעת רבינו, ועמדה לי זכותו של רבינו והזמין לי המקום לקנות בכסף מלא שאלתות כת"י אשר נכתב זה יותר מארבע מאות שנה… ודקדקתי אחריו בכל שאילתא, והיה לי בכמה מקומות למאור עינים… עתה באתי בדבר שנכנסתי בפתח דברי, כי לשמחת לבבי מצאתי בכת"י בשאילתא דריבית בפרשת תצא, וכן שאילתא דמתנות כהונה ושאר שאילתות הכל במקומן הראוי להן כמו שמצוין בריש כל שאילתא מקומו העיקרי שמצאתי בכת"י.

שתי הארות מרכזיות ניתן לקבל מדברי הנצי"ב.
ראשית, על מה מתייגע הנצי"ב. הקושיא שטרדה את מנוחתו של הנצי"ב היתה מיקומן של שאילתות אחדות בפרשה שאינה מתאימה להם. כמה מאיתנו היו שמים לב לשאלה זו? כמה היו משקיעים מחשבה בכך? כאשר אדם קשור לדבר, הרי שאכפת לו מכל פרט ופרט. הקשר לדבר מעורר רצון לשלמות בהשגת הענין, וכל פרט, אפילו קטן, שחסר מהשלמות, פוגם בקשר המלא. אנו מכירים תופעה כזו מהבלים שונים כמו ספורט, בהם אדם מעורה ומתעניין עד הפרט השולי ביותר. על אחת כמה וכמה שהקשר לתורה צריך לעורר בנו עניין בכל פרט, שכן בתורה, לפרטים יש משמעות עמוקה, מתוך היותם חלק מהענין השלם.
שנית, הצורה בה עמל הנצי"ב כדי למצוא תשובות לשאלותיו. הנצי"ב לא הסתפק בעיון עמוק ורב בדברי השאילתות, אלא השקיע כוחות רבים, זמן וממון כדי להשיג כתב יד שעל ידו נפתרו שאלותיו.
כפי שהנצי"ב מביא מהגמרא בסנהדרין, העמל הרב גורם לכך שיתגלו לאדם דברים שבדרך עיונו הרגיל לא היה מגיע אליהם. "התורה עמלה לו במקום אחר". לכן, מתוך העמל הרב, זכה הנצי"ב להשיג תשובה שלא היה מוצא בלימוד פשוט של השאילתות.
מעדויות אלו על גדולי ישראל אנו למדים על חשיבותו של עמל התורה, ובכלל זה העמל הפיזי בהשגת הספרים וכדו'.
בנוגע לעמל בתכנים עצמם, ישנו תיאור שמן הראוי שיעמוד מול עינינו.
לפירושו של הגר"א לספרא דצניעותא כתב תלמידו ר' חיים מוולוז'ין הקדמה מרתקת, בה הוא מתאר את רבו הגר"א, שחלקים ממנה עוסקים בענין עמל התורה.

וכמה יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים. לא יאמן כי יסופר עד שהוציא כל ענין לאור ברור לאמיתו מוצאיו ומובאיו. אף כי היו ידיו רב לו ברוחב שכלו ועומק בינתו המלאה לה דעת מכמה דורות שלפניו. עם כל זאת לא היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו שכלו שכל הקדש כמה מאות פעמים וביגיעה נוראה. ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות. ותדד שינה מעיניו. עד כי חשך משחור תארו. ונתן נפשו עליו. עד אשר האיר ה' עיניו לבא עד קצה תבונתו. וכרגע קרן אור פניו הטהור מחדותא ונהירו דאוריתא. שגורה היה בפיו הקדוש אשר להבין דברי הזוה"ק והתקונים לאמיתתם. בלתי אפשר בעולם אם לא אחר גודל היגיעה על כל ענין ומאמר כמה שבועים. ופעם אחד מדי דברי עמו בענין התפילה. אמר לי פעם אחת הראוני מן השמים גודל ענין התפלה. כי יגעתי יגיעות רבות על הבנת מאמר אחד בזוה"ק בעניינא דראש חודש י"ב שבועים. ולא עלה בידי לפרשו לאמיתו. והנה ביום ראש חודש אחד בעמדי להתפלל תפלת העמידה דשחרית. ברגע אחד נפל במחשבתי באותו המאמר לפרשו על שבעה אופנים. ומה היה לי לעשות. ואמרתי לו אפשר לשהות מעט רק לסדרם במחשבה וכי גם זה חשיב הפסק. אמר באמת כן עשיתי שהיתי כמו רבע מינוט וסדרתים במחשבתי. ושוב חזרתי תיכף לגמור תפלתי. ואחר גומרי תפלתי התבוננתי על המראה לחזור עליהם. והנה מאומה אין בידי כי נשכחו ממני לגמרי. ונצטערתי על זה הרבה ושהיתי כמו חצי שעה להסיח צערי מדעתי ולקרוא הלל. וכעמדי להתפלל מוסף והנה נפלו עוד הפעם כל השבעה אופנים במחשבתי כבראשונה. שוב לא פניתי מחשבתי מתפלתי כלום. ולא נתתי דעתי עליהם להרהר בהם כלל. וכסיימי תפלתי נמצאו ערוכים ושמורים לפני כל השבעה פירושים לאמתתם ומתוקים מדבש ונופת…
והעולה על כולם. הן הן גבורותיו ונוראותיו. כי לא הראה את נפשו טוב רק בעמלו אשר עמל בחכמה ובדעת ובכשרון ואחר רב יגיעותיו וכאשר חסו עליו מן השמים ונתגלו לו מעיינות החכמה רזא דרזין וסתרין דסתרין זו היה אצלו מתת אלקים. וזולת זה נפשו לא רצה בהם. אף כי רצו למסור מן השמים בלא שום עמל ויגיעת בשר רזין וסתרין עליוני עליונין ע"י מגידים מארי דרזין ושרי התורה. לא נשא עיניו לזה עמו היתה וריחקה. כי שמעתי מפיו הקדוש שפעמים רבות השכימו לפתחו כמה מגידים מן השמים בשאלתם ובקשתם שרוצים למסור לו רזין דאורייתא בלא שום עמל. ולא הטה אזנו אליהם כלל. ואחד מן המיגידים הפציר בו מאד. עם כל זאת לא הביט אל מראהו הגדול. וענה ואמר לו איני רוצה שתהיה השגתי בתורתו ית"ש ע"י שום אמצעי כלל וכלל. רק עיני נשואות לו ית"ש מה שרוצה לגלות לי וליתן חלקי בתורתו ית"ש בעמלי אשר עמלתי בכל כחי. הוא ית"ש יתן לי חכמה מפיו דעת ותבונה שיתן לי לב מבין וכליותי יעשו כשתי מעיינות. ואדע כי מצאתי חן בעיניו. ואיני רוצה אלא ממה שבתוך פיו. וההשגות ע"י המלאכים המגידים ושרי התורה אשר לא עמלתי ולא חכמתי אין לי בהם חפץ.

הגר"א לא רצה לקבל מגידים, משום שישנו ערך עצמי בעמל, ולא רק בתוצאות. האדם נברא בעולם כדי שישיג את הדברים בעמלו, ולא במתנות.

אצל אנשים בדרגתנו ישנו תפקיד לעמל בשבירת המחיצות והקליפות שבינינו לתורה הקדושה. אנו שקועים כל ימינו בחומר, וממילא איננו יכולים לקלוט את דברי התורה הרוחניים. אי אפשר לבוא ישר מתוך זוהמת הרחוב אל תוך הקודש פנימה ולהתעלות. חייבת לבוא שבירה של החומר, של המחיצות המעובות שבנינו, כדי שנוכל לגשת אל התורה, וזהו תפקידם של העמל והיגיעה.
ישנם שתמהים מדוע אינם מצליחים להתחבר לתורה. תורה איננה נקנית בקלות ובמהירות. העמל מחבר וקושר את האדם לתורה, הופך את התורה לחלק מהאדם. רק מי שעמל ומתאמץ להבין את הדברים, קולט אותם בסופו של דבר והם הופכים לחלק מהוויתו. אי אפשר לקלוט את התורה מבחוץ, ללא כניסה אמיתית פנימה, הנעשית ע"י עמל ויגיעה רבים.

---

¹ אשתו של הרב שך היתה בת אחותו של הרב מלצר.
² פתח העמק, ב', א' עמ' ד'.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *