"מביאין לידי ביטול תורה"
הגמרא אומרת1:
תנו רבנן: ההולך לאיצטדינין ולכרקום, וראה שם את הנחשים ואת החברין, בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון, בלורין סלגורין – הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר: (תהלים א') 'אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו', הא למדת, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה.
פירוש רש"י:
לאיצטדינין – מקום שמנגחין את השור.
ולכרקום – מצור ועושין שם שחוק וליצנות.
את הנחשים – מנחשים ומכשפים.
ואת החברים – לוחשי נחשים.
בוקיון מוקיון לוליון סלגריון – כולן מיני ליצנים הן.
הא למדת – מדסמיך ליה "כי אם בתורת וגו'" מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' חפצו.
יש להבין את סיום דברי הגמרא – "הא למדת, שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה". וכי דברים אלו בעצמם אינם בטול תורה, ורק מביאים את האדם לידי ביטול תורה? עוד יש להבין, כיצד זה נלמד מן הפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה"?
נראה, שיש כאן הבנה עמוקה של המושג "ביטול תורה".
כשמדברים על ביטול תורה, לא מדברים על הזמן שעבר ללא תועלת, אלא על התורה שהופעתה בטלה וחסרה.
לכל אדם יש החלק שלו בתורה, ועליו לגלותו ולהופיעו בעולם. כאשר אין האדם עושה זאת, הרי שהתורה בטלה, ואינה מופיעה בשלימות הראויה לה.
מספר פעמים הזכרנו את דברי הרמח"ל2:
ותדע שאפילו כל מה תלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני.
ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. וא"כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת.
המפגש של התורה עם נפשו של כל אדם יוצר הופעה מיוחדת של תורה, על פי עניינו של כל אחד.
כאשר נפשו של אדם מלאה ממוקיונים ומוליונים, הרי בשעה שילמד תורה תפגוש התורה בנפשו את המוקיון והבוקיון. גם אם אותו אדם ישקיע את כל זמנו (כשאינו צופה במוקיון…) בלימוד התורה, יש כאן ביטול תורה. במקום שהתורה תיפגש עם נפש גדולה, עמוקה, בעלת שאיפות, היא נפגשת עם נפש רדודה ושפלה, שבסולם הערכים שלה שמור מקום של כבוד למוקיונים.
כדי לקלוט מעט מהעומק הרוחני האדיר שישנו בתורה, צריך להכשיר את הנפש לכך. מי שצופה כל יום בטלויזיה, בל יתפלא שאינו מבין ומרגיש חוויה רוחנית עמוקה מהי. כל התורה אותה הוא לומד עוברת דרך המסנן של נפשו, ואין פלא שהתוצאות רדודות.
יש התמהים מדוע הציבור שלנו אינו מצליח להשפיע את דרכו האמונית, הגדולה והעמוקה, בעם ישראל. כאשר היניקה מעולם הבידור ממשיכה בעוצמה גדולה, התורה אותה מופיעים נשארת קטנה ורדודה. אדם רדוד לא יכול להופיע תורה גדולה. אנו חייבים לצאת מ"המבואות המטונפים" כדי שנוכל לעסוק בתורה בגדלות ולהופיע תורה גדולה בעם ישראל.
על הפסוק שהביאה הגמרא "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" אומר רבא בהמשך3:
ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
לימוד התורה הופך את התורה מדבר חיצוני לאדם לקנין מהותי, לחלק מעצמו. כדי שהתורה תהפוך להיות חלק מאישיותנו, עלינו לרומם ולגדל את האישיות כדי שהתורה תיפגש עם דבר גדול. מי שאינו עושה כן, הרי שהוא מביא לידי ביטול תורה, כי גם התורה שהוא לומד נשארת קטנה, ואינה הופכת לחלק מאישיות גדולה ועמוקה.
עלינו להתקדש ולהיטהר, ולהופיע תורה גדולה לעם ישראל הצמא לדבר ה'.
1 עבודה זרה דף י"ח ע"ב.
2 אדיר במרום ח"א עמ' ע"א.
3 עבודה זרה דף י"ט ע"א.