אם ישראל מקבלים את התורה – מוטב

בתקופה האחרונה נראה כי העולם נמצא בתוהו ובוהו.
ארגוני טרור מפגעים פיגועים רבי עוצמה בכל העולם. ברשותם אמצעי לחימה משוכללים ביותר עד מטוסים ואף פצצות אטום, ואיש אינו יודע מתי יחליטו להשתמש בהם, ח"ו. חיידקים הרסניים (אנתראקס בלע"ז) מופצים ברחבי העולם וגורמים לבהלה בציבור מכל אבקה לבנה.
נראה, כי גולם הטכנולוגיה קם על יוצרו, ובמקום לקדם את העולם לעתיד טוב יותר, הוא מוביל את העולם אל עבר התוהו ובוהו.
מציאות זו מזכירה לנו את דברי הגמרא במסכת שבת¹:

אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים ע"ו), 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה', אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה – יראה, ולבסוף – שקטה. ולמה יראה – כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א'), 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי', ה"א יתירה למה לי? – מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מה שעורר את חזקיה לדרוש את הפסוק הוא הביטוי "יראה ושקטה", המורכב משני ביטויים סותרים לכאורה. "יראה" סותר ל"שקטה", וביטוי כזה אומר דרשני, כדי להבין כיצד שני הבחינות הסותרות יכולות לדור בכפיפה אחת.
יש להעיר בלשון הגמרא: "אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו", מדוע נאמרו הדברים בלשון הווה, ולא בלשון עתיד, 'אם ישראל יקבלו… ואם לאו אחזיר את העולם'?!
אפשר לראות בלשון הגמרא ביטוי לכך שישנה קבלה תמידית של התורה על ידי ישראל, והיא שמקיימת את העולם.
הרמח"ל כותב²:

ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני.
ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. וא"כ מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, אין התורה נשלמת.

מתן תורה היה ארוע חד פעמי שבו ניתנה התורה מן השמים, אך בכל דור ישראל מקבלים את התורה, וכל אחד מחבר את התורה לחייו, לעולמו ולמבטו הייחודי.
ישנה דרישה מישראל לקבל את התורה בכל דור, ואם ישראל אינם עושים זאת, העולם חוזר לתוהו ובוהו.
כיום, כאשר "ארץ יראה" מפני הטרור, ותוהו ובוהו הפך להיות ממושג רחוק בסיפור הבריאה למציאות חיים, יש לנסות ולהבין איך קבלת התורה מקיימת את העולם.
בהתבוננות במציאות ימינו נראה כי התשובה ברורה לעין.
כאשר לעם ישראל יש "תורה", חוקים שהוא מחויב אליהם ואינו זז מהם, "קוים אדומים" שאינם נחצים בשום אופן, אז יש סדר בעולם, שכן הטרור מבין שדרכו לא תוביל אותו להישגים. עלינו להבין שהדלק המניע את הטרור הוא השגיו. אדם יתאבד רק אם ידע בבירור שזה יקדם את שאיפותיו. כשאנחנו מגיבים בפחד – בורחים מלבנון, נושאים ונותנים עם ערפאת שיואיל בטובו תמורת "תשלום" לחדול מן האש וכדומה – אז הטרור מתגבר. כאשר אין מחויבות לשום דבר – אין חוקים קבועים וממילא אין גבולות, הטרור מתגבר והתוהו ובוהו מתקרב, שכן זו הדרך להשיג הישגים.
מובן שהדבר היחיד שאליו ניתן להיות מחויבים באופן מוחלט הוא תורה מן השמים, העומדת מעל לאדם ולעם. כאשר החוקים הם מעשי ידי אדם, תמיד ניתן לשנותם, וממילא אין ערך לכל ההצהרות על זכויותינו.
כאשר המצב הוא שאין חוקים, הרי שכל ההתקדמות של העולם, במקום שתשמש לטוב ולקידום האנושות, היא משמשת להגברת התוהו ובוהו. פיתוחים שיכולים להועיל לעולם, כמו מטוסים, כמו האנרגיה הגרעינית וכמו ידע ביולוגי מתקדם, משמשים לזריעת מוות, הרס ופחד בעולם, כיון שאין חוקים וגבולות שקובעים את מקומם ואת צורת השימוש הנכונה בהם.
נקודת המבחן היא קבלת התורה – ההבנה שיש חוקים, ישנו סדר וישנם גבולות שאיננו מוכנים לסגת מהם. רק מצב כזה יכול לקיים את העולם ולא להחזירו לתוהו ובהו.
הלימוד שיש לנו מדברי הגמרא הוא, שהיראה מביאה שקט לאחריה. "בתחילה יראה ולבסוף שקטה".
אם ישנה יראה מהתוהו ובוהו, יראה ממצב חסר חוקים וגבולות, הרי שהוא מביא לשקט – לקבלת התורה ולסדר בעולם.
עם כל הצער הרב על הסבל הגדול שגורמת היראה הזו, ישנה כאן אמירה אופטימית. ישנה אפשרות לצאת מהמצב הזה, והיא תלויה בנו. התבוננות במציאות מלמדת כי ביכולתו של עם ישראל לשנות החלטות והתייחסויות בעולם. האחריות מוטלת על כתפינו, כיחידים וכציבור. האם נשכיל לקבל את התורה, ובכך להביא את השקט במקום תוהו ובוהו?!
היינו מעדיפים, אולי, לצפות בדברים מהצד, להסתפק בקריאת החדשות ולא ביצירתן. אך התורה קובעת: הדבר תלוי בעם ישראל: "אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו…". אם כל אחד ואחד מאיתנו, ומתוך כך הציבור כולו, יקבל על עצמו תורה – חוקים ומחויבויות, מסגרות חיים שאנו מקבלים על עצמנו, נמנע מעצמנו מצב של תוהו ובוהו.
כאשר המחבלים יבינו שלא יעזור להם הטרור – אנו לא נסוגים, לא זזים אחורה – הוא יעצר מעצמו. והבנה זו תלויה בנו ובכח עמידתנו.

---

¹ דף פ"ח ע"א.
² אדיר במרום ח"א עמ' ע"א.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *