פרק י”ז – שבירת המלכות בשומרון

הרב מנשה וינר
ט׳ בכסלו ה׳תש״ע
 
26/11/2009

נביאים וכתובים
פרק י”ז – שבירת המלכות בשומרון

חלק ראשון של נבואת הסיכום

“(ז) וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה’ אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ח) וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה’ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ:… (יב) וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר ה’ לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (יג) וַיָּעַד ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים:…(טו) וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם: (טז) וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה שְׁנֵי עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל:… (יח) וַיִּתְאַנַּף ה’ מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: (יט) גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: (כ) וַיִּמְאַס ה’ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו: (כא) כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה’ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה: (כב) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה: (כג) עַד אֲשֶׁר הֵסִיר ה’ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:”

עפ”י מסורת חז”ל ירמיהו הוא שכתב את ספר מלכים. אחד הביטויים שמסגיר זאת הוא הביטוי ‘ וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ’ (יט)
פסוקים ז- כג הם החלק הראשון בסיכום הארוך. אווירת נכאים נשמעת כאן. חשבון נבואי ארוך על התנהגות ישראל.
יש כאן דוגמא לשיפוט הנבואי:

“(א) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה’ רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: (ג) עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה: (ד) וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא: (ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים: (ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:” (מלכים יז’)

קריאה פשוטה של הפסוקים א-ו מעלה שהסיבה לגלות ישראל ההיא טעות פוליטית של הושע בן אלה ששלח שליחים לסוא מלך מצרים ומפסיק להעלות מנחה למלך אשור. דבר המבטא רצון להשתחרר מקבלת העול האשורי. הנבואה מתנגדת להישענות על מלך מצרים ועוד נטפל בכך בהמשך.
לעומת זאת בפסוקים שלאחר מכן (ז- כג) נעשה חשבון אחר לגמרי (א-פוליטי) . הוא שגרם, לטענת הנבואה, לגלות ישראל.
כאשר לא שומעים בקול ה’, גם במישור הארצי מתגלגלים הטעויות הגורמות לכשלון הפוליטיקה ולנפילת המלכות.
אפשר להבין באופן פשוט שה’ מיפר עצת חכמים. הושע היה חכם וה’ הכשילו כדי להביא לגלות ישראל.(כדוגמת הקשיית לב פרעה) אבל האפשרות המועדפת היא לכרוך את הארועים, את הירידה לכריתת ברית עם מצרים עם השחיתות המוסרית בישראל שהיא הגורם הפנימי לגלות. כאשר מסרבים לשמוע בקול הנביא בענייני המוסר, אזי ג”כ לא שומעים לו בעניני מדינויות חוץ ובאה לידם המכשלה של הברית עם מצרים.

“(ז) וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה’ אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:”

יש כאן פתיחה מיוחדת המרמזת שכביכול נכשל תהליך יציאת מצרים! תכלית היציאה לא היה שחרור עבדים גרידא! יש לעם ישראל תפקיד ועניין שאליו הוא מיועד.
ישראל יצאו ממצרים בשביל להיות אומה עצמאית. חזרה ובקשת חסות מצרית, הסמכות שוב על הצבא המצרי שטבע בים סוף הוא היפך כוונת יציאת מצרים…

“(יח)וַיִּתְאַנַּף ה’ מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: (יט) גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: (כ) וַיִּמְאַס ה’ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו: (כא) כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה’ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה:”

פסוק יח’ מציין התבדלות שבט יהודה מכל ישראל, מאידך פסוק יט’ מצליף גם ביהודה וקובע שגם הם הלכו בחוקות ישראל1.
מי אלו שנאמר עליהם: ‘(כ) וַיִּמְאַס ה’ בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו: ‘? מחד משמע מהלשון ‘בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל’ שהנבואה מתייחסת גם ליהודה ומאידך בשלב זה עדיין יהודה לא נזרקו מעל ה’ כסיפא של הפסוק ‘וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו: ‘ אלא ברור שיש כאן רמיזה שגם לממלכת יהודה היה ראוי להיות עכשיו גלות.

“(כא) כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה’ וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה:”

האם זהו שכתוב של ההסטוריה? והרי הממלכה נקרעה בהוראת הנביא אחיה השילוני, כעונש לבית דוד על התנהגות שלמה.
במלכים א’ יא’ כבר שם יש סתירה בפסוקים לסיבת קריעת הממלכה: מחד משמע שם שזהו מאת ה’ כפי שנאמר ע”י איש אלוקים לרחבעם: ” כֹּה אָמַר ה’ לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה “.
מאידך בפרק יב’ שם משמע שסיבת התפלגות הממלכה היא בגלל שרחבעם שמע לעצת הילידים. אבל אם רחבעם היה שומע לקול עצת הזקנים לא הייתה מתפלגת הממלכה.
אלא שבאמת שלובים כאן מסובב מעם ה’ ובחירה חופשית (וטעויות פוליטיות) של רחבעם!

“(טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה’ לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט:”

אמנם הנביא אחיה נתן גושפנקא נבואית לחלוקת הממלכה. אבל אתם הובלתם את ההפרדה משקולים אחרים, ממאיסת מלכות בית דוד. הראייה לכך היא ההליכה אחרי העגלים שודאי לא הייתה מוסכמת ע”י אחיה השילוני.
הייתה הסכמה להפרדה מדינית, אבל לא להפרדה דתית – אמונית והקמת מקדשות אחרים מהמקדש בירושלים.
פסוק ו’ המסכם את מלכות הושע ואת הסיב הארצית לחורבן ופסוק כג’ המסכם את המבט הנבואי החודר וחושף את חטאי ישראל זהים כמעט:

“(ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:”
“(כג) עַד אֲשֶׁר הֵסִיר ה’ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:”

בסופו של יום חטא העגל(ים) מביא להגליית ישראל מארצם.

חלק שני של נבואת הסיכום

(כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: (כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה’ וַיְשַׁלַּח ה’ בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: (כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: (כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: (כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה’: (כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:…(לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת ה’ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת: (לג) אֶת ה’ הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם: (לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׁם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (לה) וַיִּכְרֹת ה’ אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם: (לו) כִּי אִם אֶת ה’ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ: (לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (לח) וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (לט) כִּי אִם אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם: (מ) וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים: (מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (מלכים ב’ פרק יז)

הפסוקים מעט מבולבלים ולא מסודרים. גויים אלו שהובאו לכאן מבבל, מכונים כותים מפני שכנראה הם היו הרוב. מלך אשור לא הגלה אותם לכאן בשביל שימותו אלא כחלק מהמדיניות האשורית לטרנספר את העמים בממלכה. מטרת הטרנספר הייתה לייצר שקט בממלכה ולמנוע מרידות. הטרנספר לא התרחש מיידית לנצחונות אלא בשלבים2. והנה יש בעייה של הרג האריות בהם. כולם מבינים שהאריות מכים בהם מפני שאלוקי הארץ כועס. מה שישראל לא הבינו האשורים הבינו!
האשורים שולחים כהן מצאצאי הגולים, הוא מלמדם את משפט אלוקי הארץ והם עובדים את ה’ בשתוף. סוגיא זו של מעמדם של הכותים ילווה את עם ישראל לכל אורך ימי בית שני. יהודים? גויים? את מי הם עובדים?
* מה אם כן היה הרציונאל האלוקי בהריגת הכותים באריות ובהפסקת הדבר לאחר שלמדו את משפט אלוקי הארץ?
* לא ברור בפסוקים האם הכותים היו יראים את ה’?

” (כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה’ “… (לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת ה’ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת: (לג) אֶת ה’ הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם: (לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׁם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:… (מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה:”

* ” (לג) אֶת ה’ הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:” – הסיפא לא ברורה?! על מי היא מוסבת? על אשור, וכי אשור היו עובדים את ה’?
אלא הכוונה כמשפט ישראל אשר הגלו אותם מארץ כנען! כלומר: הכותיים שהגיעו לכאן החלו ליירא את ה’ בעקבות האריות כמנהג ישראל שגלו מכאן.
ולעומתם ישראל: (לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׁם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:… אינם יראים את ה’!!!
כשישראל עובדים בשתוף זה נתפס כחטא וכעבודה זרה. כאשר הגויים עובדים בשתוף זה מתקבל3. כך הוא מנהגם.
זהו תיאור קשה כאן ישראל שגלו מכאן הם הגויים ואילו הגויים שהוגלו לכאן הם המקיימים את משפט אלוקי הארץ. ממשיך את הקו שראינו למעלה בביטוי שנאמר ביחס ליהודה ‘וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל ‘.
עניין זה מוזכר בספר ויקרא על הקאת הכנענים יושבי הארץ:

” (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:… (כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: (כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ:… (כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: (כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: (כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: (ויקרא יח’)

בתורה יש גם פסוקים אחרים המלמדים שישראל הם בכל אופן לא כמו הגויים. אבל בכל אופן הפסוקים כאן מלמדים על גודל חלול ה’ שהיה כאן.
(לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת ה’ וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׁם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:… – ישראל זהו דבר מחייב!!!

האריות
אנו מכירים שני סיפורים בספר מלכים שהאריות משמשים כשליחים לה’:
1. מלכים א’ יג’: “(כד) וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ וְהָאַרְיֵה עִמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה:” – איש האלוקים אשר מיהודה חורג מצו ה’ שניתן לו בתחילה.
2. מלכים א’ פרק כ’: “(לו) וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ:” – הנביא לא שומע בקול רעהו המנבא לו להכותו.
א”כ האריה נשלח להעניש על חוסר שמיעה בדבר הנביא:

“(ד) הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד: (ה) הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד: (ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַה’ לֹא עָשָׂה:
(ז) כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי ה’ דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: (ח) אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי ה’ דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא:” (עמוס פרק ג’)

תקיעת השופר, שאגת האריה – כל אלו משל לנבואה, לדבר ה’ לנביאו.

(יג) וַיָּעַד ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים: (יד) וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה’ אֱלֹהֵיהֶם: (מלכים ב’ יז’)

ישראל לא שמעו לנביאים שנשלחו אליהם מאות שנים והוכיחו אותם על מעשיהם. הכותים לעומתם מבינים מיד כאשר נשלחים לפגוע בהם אריות.
* שמשון והאריה – מה עניין הסיפור שם?
הייתה שם תקלה גדולה של שמשון. ” וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ ” לשון מאד מליצית! שמשון היה צריך לרכב על האריה וללכת עימו להושיע את ישראל מיד פלישתים.
עניינו של שמשון נאמר בנבואה לאביו ואימו: “וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים “.
שמשון הולך בניגוד לנבואה. שסוע האריה הוא יציאה מול הנבואה. שמשון מתנכל לפלישתים ע”י חתונים בהם. הליכה אחר עיניו. שמשון לא היה צריך להירג עם פלישתים. כל שארע לשמשון ארע לו שלא כפי התוכנית האלוקית שיועדה לו. הנבואה תתקיים בכל מקרה אבל בדרך נמוכה יותר.


1 וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל ‘ ביטוי נדיר. בד”כ נאמר חוקות הגויים. וכאן חוקות ישראל בהקשר שלילי. מצלצל לא טוב!
2 התיאור המובא כאן של טרנספר התרחש מאוחר יותר ולא ברצף מידי מגלות ישראל! דבר זה מפורש בתחילת ימי שיבת ציון בספר עזרא פרק ד’: “(ב) וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה:”. ולאחר מכן כתוב: “(י) וּשְׁאָר אֻמַּיָּא דִּי הַגְלִי אָסְנַפַּר רַבָּא {=אסנפר הגדול = בניפל} וְיַקִּירָא וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת:” א”כ סדר הארועים הוא: שלמנאסר בסוף מלכותו היכה אותם. סרגון כנראה הגלה את עשרת השבטים. לאחריו עמד סנחריב ולאחריו סרחדון. בנתיים הארץ הייתה שוממה.
3 זהו תפישתם ומנהגם של הגויים. הם עובדים את אלוקיהם אע”פ שנוצחו וגלו מארצם. הם ממשיכים לכבד את אלוקיהם. וישראל אפי’ בארצם לא עבדו את ה’. – חילול ה’ גדול יש כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.