משנה ה – על אורחים ומארחים
משנה ה'
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר:
יהי ביתך פתוח לרווחה
ויהיו עניים בני ביתך
ואל תרבה שיחה עם האישה
באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו
מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה
גורם רעה לעצמו
ובוטל מדברי תורה
וסופו יורש גהנום.
מכניס או מקבל?
המשנה פותחת בהדרכה הנוגעת לביתו של האדם: "יהי ביתך פתוח לרווחה".
מה עניינו של ביטוי זה?
במובן הפשוט הכוונה שהבית צריך להיות פתוח ללא סלקטורים בכניסה המבדילים בין הבאים.
לעומת זאת, באבות דרבי נתן נכתב שעל הבית להיות פתוח לכל כיווני העולם, שלא יהיו העניים מצטערים להקיף את הבית, כשם שעשו אברהם ואיוב.
פירוש זה נראה קצת כהגזמה; מהי הטרחה המרובה להקיף את הבית כדי להכנס דרך הפתח הרגיל?
גישתו של האדם מקרינה לאורח מה הנכונות שלך לקבל את פניו. יש כאן סימן ברור למידת הכנסת האורחים שלך. הביטוי 'מכניס אורחים' מיוחד, שכן אנו לא אומרים 'מקבל אורחים', אלא 'מכניס אורחים'. כך גם בסיפור על אברהם והמלאכים אנו רואים כיצד אברהם רודף אחריהם, כאילו האורחים עושים לאדם טובה בכך שהם באים! אדם צריך לדאוג שאנשים ירצו להכנס אליו הביתה. לא מספיק לתת להם להכנס, אלא לתת להם את ההרגשה שאתה רוצה בבואם.
המצב של אדם כאורח הוא ביסודו לא נעים, שכן האדם במצב נחות של בקשת טובה. ולכן לא מספיקה ההכנסה, אלא צריך לתת את תחושת הנוחות, כדי שאותה הרגשת אי-נעימות בסיסית כאורח תעלם.
בית של חסד
חלק זה של המשנה – "ויהיו עניים בני ביתך" – הוא המשכו של החלק הקודם. ה'עניים' – המייצגים כל אדם נזקק – צריכים להיות חלק משגרת יומך, 'בני ביתך'. כל חיינו צריכים להיות מחוברים לרעיון של נתינה לאחר, בניגוד לחברה המודרנית שם מכוונים כל הדברים לטובת האדם. החסד הינו היסוד עליו מושתתים חיינו, האויר אותו אנו נושמים. חסד איננו מעשה מזדמן פה ושם, אלא דרך חיים שלמה אליה מכוון האדם את אישיותו.
אולם כיצד מתקשרים דברי התנא "אל תרבה שיחה עם האישה" לעניין הבית והחסד?
גם הדרכה זו צריכה להיות מובנת בהקשרה הכולל של המשנה. ריבוי שיחה פירושו הגזמה. אדם אשר כל חייו עוסקים סביב ריבוי שיחה, פטפוט ודברים בטלים עם בני ביתו פנימה, לא יצליח לרומם את ביתו למדריגת בית חסד. בניית הבית רק כלפי פנים, במובן זה של 'ביתי הוא מבצרי' עומד בסתירה חזיתית כנגד הצו 'יהי ביתך פתוח לרווחה'. הבית כולו חייב להיות מושתת על בסיס החסד, המחייב פתיחות לצרכי האחר, במקום התמקדות בלעדית בצרכיך, בשיחותיך, ובמהלך חייך היומיומיים.