השוואה בין מלכים לדברי הימים – א’

הרב מנשה וינר
ה׳ באלול ה׳תש״ע
 
15/08/2010

נביאים וכתובים
ספר דברי הימים

סיכום לשיעורים: השוואה בין מלכים לדברי הימים – א’ ומקומה של יציאת מצרים בדברי הימים א’ וב’

הקדמה
ספר דברי הימים נתפס ע”י חוגים מסוימים שאינם מבית המדרש שהספר נגוע במגמה של הכותב והעורך לשכתוב ההסטוריה. לטענת רבים מהם הספר בא לההדיר את מלכות דוד המלך. עפ”י קו זה לטענתם עורך ספר דבה”י החליט אלו ארועים להזכיר ואלו להשמיט.
אמנם כל כתיבה של הסטוריה היא כתיבה מגמתית! השאלה היא רק מה המגמה.
עיתון כותב חדשות, בהנחה שהוא כותב את האמת, ודאי הוא שאינו כותב את כל האמת. וגם סדור החדשות בין העמודים הראשיים לאחוריים יש החלטה מגמתית של עורך החדשות.
דוגמא: ” ויולד בנים ובנות ” התורה החליטה שפרטי הילדים ההלו אינם חשובים לעומת זאת הפסוק: ” ותמנע הייתה פילגש” כן חשוב ונכנס לתורה. ועל זה היו שדרשו דרשות של דופי מדוע משה הכניס זאת.
וכן 38 שנה התורה לא מספרת מה קרה בין השנה השניה לשנת ה-40 ליציאת מצרים והדברים ידועים…
א”כ עצם האמירה שהספר יש בו מגמה אינה בעייתית כלל ועיקר.
אלא שיש קו דק מבדיל בין האמירה המחקרית לבית המדרש – ‘ לא מחשבותי מחשבותיכם’. אין להכניס חלילה לשיקולי העריכה מגמות נמוכות של יצרי אנוש אלא לחפש מגמה המתאימה לדבר ה’ ולנביאיו כמו התנ”ך… וזהו ע”י חיפוש הדגשים המופיעים בכל מקום.
דוגמא: השוואת עשרת הדיברות בין חומש שמות לחומש דברים מעלה שהנימוק לשמירת השבת בכל מקום הוא שונה. באחד הוא יציאת מצרים ובאחר בריאת העולם. משמעות ההבדל שיש שתי בחינות וסיבות לשמירת השבת. כתיבת שתי הסיבות בנפרד זו מזו ללמדנו שכל אחד מהסיבות לשמירת השבת יפה כשלעצמה ללמדך שכל אחד מהסיבות מספיקה לציווי על שמירת השבת.
ה’ראיה החזקה’ לשיטת האומרים שהספר מגמתי לטובת בית דוד הוא השמטת ‘חטא בת שבע’ מהספר. הכיצד?! הם טוענים. הכיצד השמיטו אירוע כ”כ מרכזי בחיי דוד?! אין זו אלא שיש כאן מגמה לשפץ את דמותו של המלך דוד.
וכן השמטת סיפור ‘מרד אבשלום’.
השאלה היא שאלה מצויינת! אבל התשובה הנ”ל נידחת על ידי בית המדרש על הסף מסיבות אמוניות שבארנו.
ועדיין לשיטת החוקרים אנו נוסיף ונשאל: מדוע ספר דברי הימים השמיט את ספור דוד וגלית??? … אם הספר הוא אכן מגמתי לפאר את מלכות בית דוד, מדוע לא מסופר על ניצחון דוד את גלית?!
ועוד נציין ‘שירת דוד’ של סוף ספר שמואל המציגה את דוד באופן חיובי. מדוע גם היא נשמטה מספר דברי הימים?!

‘דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר’ – כאשר אנו מוצאים תופעה כזו, אין זה פותר אותנו מלשאול מדוע הדברים עניים דווקא במקום האחד ועשירים במקום האחר. עלינו להתבונן מדוע לא נכתבו כל הדברים במקום אחד באופן מסודר?!

נעיין לדוגמא בדברי הימים א’ פרק א’:

“(א) אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ: (ב) קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד: (ג) חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ: (ד) נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: ס…
(כד) שֵׁם אַרְפַּכְשַׁד שָׁלַח: (כה) עֵבֶר פֶּלֶג רְעוּ: (כו) שְׂרוּג נָחוֹר תָּרַח:
(כז) אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: ס
(כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל: ס (כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: (ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא:
(לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל: ס
(לב) וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן: ס
(לג) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: ס
(לד) וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק ס בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל: ס
(לה) בְּנֵי עֵשָׂו אֱלִיפַז רְעוּאֵל וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח: ס (לו) בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפִי וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק: ס (לז) בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה: ס…
(מג) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: (מד) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:… (נ) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד וְשֵׁם עִירוֹ פָּעִי וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:
(נא) וַיָּמָת הֲדָד ס וַיִּהְיוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עליה עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(נב) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: (נג) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: (נד) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם: פ
(א) אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה יִשָׂשכָר וּזְבֻלוּן:
(ב) דָּן יוֹסֵף וּבִנְיָמִן נַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר:… “

מגמתה של רשימה זו ההולכת ומתפרטת עד פרק ט’. רשימה זו ברורה מגמתה שמתרכזת בתולדות ישראל ולא תולדות עמים אחרים וזה פשוט.
ועדין יש להתבונן בפרק א’ הנראה כביכול רק רשימה שמית!
דוגמא להתבוננות:
1. ” (כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל: ” נשים לב לשינוי הסדר – יצחק קודם לישמעאל. ואם תאמר עפ”י החשיבות, ראה את ההמשך!
“(לד) וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק ס בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל: ס” כאן הקדים את עשו לישראל עפ”י התולדה ולא עפ”י החשיבות.
2. (לב) וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן: ס
בחומש בראשית לעומת זאת כתוב: ” (א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:”
מהי משמעות ההבדל שקטורה מכונה בחומש בראשית אשה ובספר דבה”י פילגש אברהם?

3. “(מג) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה: (מד) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:… (נא) וַיָּמָת הֲדָד
לעומת ספר דברי הימים, בחומש בראשית לא מוזכר מיתתו של הדד! מדוע?!

משמעות ההבדלים
הפרק הזה בא לתת דגש על בחירתם של עם ישראל ואת הארטלנטיות להוציא החוצה כמשל המרגלית שמזכיר רש”י.
בכותרת כתבו לנו את יצחק וישמעאל, פירטו במהירות וסיננו את בני ישמעאל על מנת להתרכז בהמשך בבני יצחק. בני קטורה עוברים גם כן במסננת. היא במכוון מכונה פילגש על מנת להוריד בערכה. היא לא מוזכרת כלל בכותרת יחד על יצחק וישמעאל.
מדוע, אם כן, בכותרת על בני יצחק קדם עשו לישראל?
הפסוקים כאן מבטאים פער גדול בין ישמעאל לבין עשו! יש הבדל הגדול. ישמעאל אינו מאותה האם. לעומת עשו שהינו אח של יעקב מאותה האם ויתרה מכך עשו הוא אח תאום של ישראל.
אצל עשו הייתה הו”א רצינית (בחומש בראשית מצאנו שיצחק מעדיף את עשו ולא מצאנו כדוגמת זאת שאברהם אוהב את ישמעאל לאחר שנולד יצחק! עפ”י הפשט הביטוי בנך יחידך אשר אהבת נאמר על יצחק ולא כפי המדרש את שניהם אני אוהב וכו’). הו”א שנדחתה בהמשך. אמנם ספר דבה”י מביא ראשונה את מנין בני עשו (כמו אצל ישמעאל) על מנת לדחותם במסננת וכפי שעשינו אצל ישמעאל.
האריכות המופיעה כאן אצל בני עשו מלמדת על ההו”א הזו שלעשו תהיה מלכות הממשיכה את יצחק! המלכות של עשו קדמה למלוך מלך בישראל.
לעשו יש גדוד עם ארבע מאות איש – זוהי בחינה של מלכות. גם דוד היה אדמוני כעשו וגם הוא הסתובב עם גדוד של 400 איש. ללמדך על הדמיון בין הדמויות הראשון שהיה הו”א שהוא למלכות והאחרון שהעמיד מלכות בישראל!
הסיום ” וַיָּמָת הֲדָד ” המוזכר בספר דבה”י מלמד שההו”א על מלכותו של עשו נדחתה והמלך האחרון מת. והמגמה של הרשימה היא להראות על הבחירה במלכות ישראל. א”כ יש כאן מגמה הרמוזה בשינויים של ספר דברי הימים לעומת שאר התנ”ך.

בספר דבה”י יש התעלמות כמעט מוחלטת מעוד מספר ארועים חשובים. למשל: שעבוד מצרים, יציאת מצרים, מתן תורה, המרגלים, כניסה לארץ וכבוש הארץ.
כיצד קשור מעמד הר סיני למגמה לפאר את מלכות בית דוד?! כאשר מחפשים מגמה לספר יש לבחון אזכור והתעלמות של כלל הארועים בתנ”ך.
הקורא את ספר דברי הימים לבדו יכול להסיק שעם ישראל מאז ומעולם נולד וגדל כאן. שאלה כבדת משקל שכתבו עליה רבות ובתוכם דברים שאינם מקובלים על בית המדרש כלל ועיקר.

יציאת מצרים בספר דברי הימים
יש לציין שאין התעלמות מוחלטת ליציאת מצרים. יש מספר דוגמאות שמהם אנו למדים על כך שספר דברי הימים אינו מתעלם מיציאת מצרים אלא נותן דגש אחר.

“(א) וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה’:” (מלכים א’ פרק ו’)
(א) וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה’ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי:
(ב) וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ:” (דבה”י ב’ פרק ג’)

בספר דברי הימים הושמט ציון התאריך של בניית המקדש יחסית ליציאת מצרים. תופעה זאת תחזור בשיטתיות בספר דברי הימים. ועל כן יש להתבונן, מדוע?! מהי המגמה, אם ישנה, בספר דברי הימים למעט ביציאת מצרים?

“(כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: (כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: (כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ: (כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ: (כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה:… (כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:
(כח) וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ:
(כט) וְעַל יְדֵי בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל: “

מי ירד לקחת את המקנה? משמע שבני אפרים ירדו לקחת את המקנה ובני גת הנולדים בארץ הרגום ואפרים אביהם התאבל עליהם. הכיצד?! והרי בני אפרים נמצאים במצרים?
מתואר פה ישוב של בני אפרים היושב בארץ כנען ימים רבים לפני יציאת מצרים!!!
הרושם הוא שיש התעלמות מיציאת מצרים ומתוארים כאן סכסוכי שכנים בין בני אפרים למקומיים. ומתואר הבנייה של בני אפרים בארץ. הקורא התמים עלול לטעות ולהבין שמעולם לא הייתה גלות למצרים ויציאה ממנה. אלא כאן גרנו מאז ומעולם.

אי אפשר להגיד שבספר דברי הימים יש התעלמות מוחלטת מיציאת מצרים, ונביא עכשיו את המקורות לאי ההתעלמות:

“(טו) זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: (טז) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: (יז) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יט) בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: (כ) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: (כא) לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: (כב) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:” (דברי הימים א’ טז)

לא כתוב כאן במפורש שירדו למצרים, אם כי יש רמז כאן שהארץ מובטחת לאבות והאבות אינם שולטים בה.

ושוב בתשובת ה’ לדוד על רצונו לבנות בית לה’:

“(ה) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן: (ו) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל… לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים:…
(טז) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִיד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה’ וַיֹּאמֶר מִי אֲנִי ה’ אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:…
(כא) וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם: (כב) וַתִּתֵּן אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה ה’ הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים:” (דברי הימים א’ יז’)

אם כן, אי אפשר לומר שספר דברי הימים לא ידע על יציאת מצרים!

בהכנסת ארון העדות למקדש שלמה:

“(ב) אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’ מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן:… (י) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה’ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:”
(דברי הימים ב’ פרק ה’)
“(ה) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:” (דברי הימים ב’ פרק ו’)

ובמענה ה’ לפניית שלמה שביקש שהתפילות יעלו דרך הבית לה’ אשר בנה:

” (כב) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת ה’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיַּחֲזִיקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּעַבְדוּם עַל כֵּן הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת: (דברי הימים ב’ ז’)

בתפילת יהושפט במלחמה (מלחמה זו אינה מוזכרת בספר מלכים)

“(ז) הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהֵינוּ הוֹרַשְׁתָּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִלִּפְנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַתִּתְּנָהּ לְזֶרַע אַבְרָהָם אֹהַבְךָ לְעוֹלָם:
(ח) וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּבְנוּ לְךָ בָּהּ מִקְדָּשׁ לְשִׁמְךָ לֵאמֹר: (ט) אִם תָּבוֹא עָלֵינוּ רָעָה חֶרֶב שְׁפוֹט וְדֶבֶר וְרָעָב נַעַמְדָה לִפְנֵי הַבַּיִת הַזֶּה וּלְפָנֶיךָ כִּי שִׁמְךָ בַּבַּיִת הַזֶּה וְנִזְעַק אֵלֶיךָ מִצָּרָתֵנוּ וְתִשְׁמַע וְתוֹשִׁיעַ: (י) וְעַתָּה הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם1 כִּי סָרוּ מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁמִידוּם:” (דברי הימים ב’ פרק כ’)

יציאת מצרים אמנם רמוזה ויותר מכך בספר דברי הימים כפי שראינו. אבל עדיין בולט שהארוע המכונן הזה של יציאת מצרים מוצנע מאד ומחבר הספר בוחר כמעט ולהתעלם ממנו2.

תשובת נתן הנביא לדוד לרצונו לבנות את בית הבחירה:

” (ה) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר ה’ הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי:
(ו) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:” (שמואל ב’, ז)

“(ד) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי כֹּה אָמַר ה’ לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת:
(ה) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן: ” (דבה”י א’, יז’)

ניכר ההבדל בין הגרסאות של הספרים. בספר דברי הימים מוצנע דבר העלאת ה’ את ישראל לבלתי הזכיר שהעלאה הייתה ממצרים!
אין התעלמות מוחלטת של יציאת מצרים שהרי א”א להתעלם, אבל צמצום גדול יש כאן!

המזמור שאמר דוד בהעלותו3 את ארון ה’ לעיר דוד:

“(ח) הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: (ט) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו:… (יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יט) בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: (כ) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: (כא) לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: (כב) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: ” (דברי הימים א’ טז’)

מזמור קה’ בתהילים מקביל כמעט מילה במילה עד שהמזמור מגיע לפסוק טז’ ושם ישנה תפנית מדהימה המתארת באריכות את יציאת מצרים ושלפניה ושלאחריה! (פסוקים פחות מוכרים המתארים מבט נוסף על יציאת מצרים)

“(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ: (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת ה’ צְרָפָתְהוּ: (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ: (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ: (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם: (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם: (כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו: (כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: (כו) שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ: (כז) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם: (כח) שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דבריו דְּבָרוֹ: (כט) הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם: (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם: (לא) אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם: (לב) נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם: (לג) וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם: (לד) אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
(לה) וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם: (לו) וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם: (לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: (לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה: (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
(מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר: (מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: (מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
(מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: (מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:”

בעל ספר דברי הימים משמיט פסוקים אלו שאינם מתאימים למגמה המסתמנת בספר ובמקום תיאור יציאת מצרים הוא מדלג למזמור צו’ ומצטט תשבחות משם, כאשר מושמט הפסוק הראשון של מזמור צו’ על מנת לטשטש את התפירה שנעשתה כאן.
לאחר מכן חוזר בעל דברי הימים למזמור קו’ הממשיך את מזמור קה’ אבל מביא ממנו רק פסוק ראשון ואחרון, מפני שאמצעיתו של מזמור קו’ עוסק גם כן ביציאת מצרים!

דברי הימים א’ טז’ פרקים מקבילים בתהילים
(ח) הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: (ט) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאֹתָיו: (י) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה’: (יא) דִּרְשׁוּ ה’ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: (יב) זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיהוּ: (יג) זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:(יד) הוּא ה’ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: (טו) זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: (טז) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק:(יז) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יח) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יט) בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:(כ) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: (כא) לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: (כב) אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ: מזמור קה’ (א) הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו: (ב) שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו: (ג) הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה’: (ד) דִּרְשׁוּ ה’ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד: (ה) זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו: (ו) זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: (ז) הוּא ה’ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו: (ח) זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: (ט) אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: (י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: (יא) לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם: (יב) בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: (יג) וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר: (יד) לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: (טו) אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
(טז) וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר: (יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:…(לז) וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל: (לח) שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם: (לט) פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה: (מ) שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם: (מא) פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר: (מב) כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ: (מג) וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:(מד) וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: (מה) בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּ יָהּ:
(כג) שִׁירוּ לַה’ כָּל הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ: (כד) סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו: (כה) כִּי גָדוֹל ה’ וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים: (כו) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה’ שָׁמַיִם עָשָׂה: (כז) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ: (כח) הָבוּ לַה’ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה’ כָּבוֹד וָעֹז:(כט) הָבוּ לַה’ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ:(ל) חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט:(לא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה’ מָלָךְ:(לב) יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ: (לג) אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה’ כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ: מזמור צו’ (א) שִׁירוּ לַה’ שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַה’ כָּל הָאָרֶץ: (ב) שִׁירוּ לַה’ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם לְיוֹם יְשׁוּעָתוֹ: (ג) סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו: (ד) כִּי גָדוֹל ה’ וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים: (ה) כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה’ שָׁמַיִם עָשָׂה: (ו) הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ: (ז) הָבוּ לַה’ מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה’ כָּבוֹד וָעֹז: (ח) הָבוּ לַה’ כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו:(ט) הִשְׁתַּחֲווּ לַה’ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ חִילוּ מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ: (י) אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה’ מָלָךְ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים: (יא) יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ: (יב) יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: (יג) לִפְנֵי ה’ כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ:
(לד) הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:(לה) וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:(לו) בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַה’: פתיחת וחתימת מזמור קו’(א) הַלְלוּיָהּ הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:……(מז) הוֹשִׁיעֵנוּ ה’ אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:(מח) בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן הַלְלוּ יָהּ:

נעשה כאן פזל מרתק של מזמורים קה’ – קו’ בתהילים והוציאו מהם את ספור יציאת מצרים. למה זה כך?

אגב, דבר זה לא נעשה רק בתנ”ך. גם בתקופתנו, בציונות המתחדשת יש רבים המנסים לשכתב את ההיסטוריה.
ספור יציאת מצרים לשיטתם הוא סיפור עממי יפה. אנו כנעניים וממשיכים את אלו שישבו כאן. וכך יותר נח להסביר את זכותנו כאן מאשר לטעון שגלינו מארצנו וחזרנו שוב לאדמות שיושבים בהם אחרים.
בימים של טרום קום המדינה ובשנים הראשונות היה הלך רוח של חלק מהאומה שרצו להתנער מהדימוי של היהודי הגלותי. להתנער מגורלם של יהודי אירופה, ממנהיגות הישוב הישן, מחלק ממבשרי הציונות.
הדבר בא לידי ביטוי בפתיחה למגילת העצמאות: ” בארץ ישראל קם העם היהודי…” דבר זה אינו נכון כלל ועיקר!!!
לא בא”י החל העם היהודי את דרכו. עם ישראל החל במצרים, בשעבוד, בגלות ומשם עלינו לארץ.
האם גם בספר דברי הימים גם כן זו הרוח של התנערות מחלקים מסוימים בהיסטוריה. וניסיון לשכתב את ההיסטוריה. האמנם?!
אם זו הייתה הכוונה והמגמה הייתה צריכה להיות התעלמות מוחלטת מיציאת מצרים, והרי אינו כך! וא”כ יש לחפש סיבה אחרת.

ספר דברי הימים אינו מתעלם רק מיציאת מצרים אלא אף ממעמד הר סיני, ויתרה מכך ההתעלמות היא חריפה יותר. מעמד הר סיני מופיע רק פעם אחת בדברי הימים, בתיאור חנוכת המקדש ע”י שלמה.

“(ב) אָז יַקְהֵיל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת… אֶל יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’ מֵעִיר דָּוִיד הִיא צִיּוֹן:… (ז) וַיָּבִיאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה’ אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים:… (י) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי הַלֻּחוֹת אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת ה’ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: ” (דברי הימים ב’, ה)

בנאום שלמה בהכנסת הארון למקדש המובא בפרק הבא, פרק ו’, מזכירה בקצרה את יצ”מ ומתעלמת במכוון ממעמד הר סיני.
גם סיפור כיבוש הארץ וההתנחלות בה גם הם חסרים כאן ו הנאום קופץ מיציאת מצרים הישר למלכות דוד. מדוע?!
לכאורה, אדרבא, סיכום קצר של אירועים אלו היו יוצקים רקע הכרחי וחשוב נוסף לנאום שלמה בחנוכת המקדש.

הנביא ירמיהו בנבואה המכוונת לציפיות ממלך שיקום בבית דוד, צדקיהו שמו, ובימיו יבוא התיקון השלם. (ציפיות שלא התממשו ונדחו לימים עתידיים כמו נבואות אחרות בישעיהו וכד’) מחדש דבר מדהים: לעת”ל לא יזכירו יותר את יציאת מצרים!

“(ז) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה’ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ח) כִּי אִם חַי ה’ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם: ” (ירמיהו כג’)

ליציאת מצרים כביכול לא תהיה יותר משמעות. כשאדם ירצה להישבע בשם ה’, לא ישבע באלוקי ישראל אשר הוציא ישראל מארץ מצרים אלא באלוקי ישראל אשר העלה אותם וקיבצם מכל הארצות!4 קרי: מבחינה היסטורית גילוי כבוד ה’ בגאולה העתידה יעמיד באור חלש את יציאת מצרים שקדמה לה.

“תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח?
והלא כבר נאמר: ‘ הנה ימים באים נאם ה’ ולא יאמרו עוד חי ה’ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה’ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם!’
– אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.
כיוצא בו אתה אומר: ‘ לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך’.(בראשית לה’) לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו;
וכן הוא אומר: (ישעיהו מג’) אל תזכרו ראשנות וקדמניות אל תתבוננו, אל תזכרו ראשנות – זה שעבוד מלכיות, וקדמניות אל תתבוננו – זו יציאת מצרים, (שם) הנני עשה חדשה עתה תצמח – תני רב יוסף: זו מלחמת גוג ומגוג.
משל, למה הדבר דומה – לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה זאב; פגע בו ארי וניצל ממנו, והיה מספר והולך מעשה ארי; פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש; אף כך ישראל – צרות אחרונות משכחות את הראשונות.” (בבלי, ברכות דף יב’)

א”כ חכמים ובן זומא למדו מירמיהו שיצ”מ עתידה ליהפך להיות ספור מינורי, סיפור טפל. ונראה שזוהי המגמה בספר דברי הימים.
ספר דברי הימים נכתבו ע”י עזרא הסופר. אלו ימים של שיבת ציון. עם ישראל עולה מחדש מבבל. ומבחינה מסוימת סיפור יציאת מצרים בטל. היציאה לגלות בבל יש בה בחינה של ביטול יציאת מצרים. עיין היטב בתוכחות פרשת ‘ כי תבוא’ המלמדות שכאשר ישראל חוטאים הם נענשים במכות מצרים גם הם עד לשיא של חזרה למצרים באוניות!
ודאי שיש עדיין משמעות לפסח ולקרבן הפסח כפי שציוותה התורה לדורות. אלא שיש בחינה בחזרה המחודשת מגלות בבל, שיציאת מצרים הייתה ובטלה כאשר אבותינו חטאו וגלו. ובחזרה מגלות בבל וארצות הצפון חוזרת ישועת ה’ והתגלותו עלינו ובא ישבע אדם.

” (ב) ד”ה החדש הזה לכם ראש חדשים… וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו’ (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר”ה א ב, ב”ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד – טו) ולא יאמר עוד חי ה’ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה’ אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש”י. כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז).ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם).ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסןותשרי וכלם כמונו.והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:”(רמב”ן על התורה שמות יב’)

עפ”י הרמב”ן א”כ, התנ”ך עבר להשתמש בשמות חודשים פרסיים מהטעם שביאר בן זומא!

מעמד הר סיני בספר דברי הימים

“(ו) וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם:… (יא) וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה: (יב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה’ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם: (יג) אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּה’ אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם ה’: (יד) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה’ כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן: (טו) וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל: (טז) וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה’ לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה’ וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד: (יז) בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה’ וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה’ לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: ” (ירמיהו ג’)

המפרשים במקום נלאו מלהסביר את האמירה הקשה הזו: ‘ לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה’ ‘ וביארו שהכוונה לארון ה’ היוצא עימם למלחמה. אבל זה לא נראה שזה הפשט! ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, גם אם הדבר נכון שכאשר לא יהיו מלחמות אכן לא יצטרכו ארון מלחמה.
אמנם בימי יאשיהו המלך שנבואה זו שייכת אליהם, יאשיהו גנז את ארון ה’. ונראה שיש לכך קשר ואכמ”ל.
ברם, עדיין ניכר הדמיון הלשוני בין נבואה זו של ירמיהו לנבואה לעיל על יצ”מ מפרק כג’ בירמיהו. וננסה בהמשך לחבר בין תוכן הנבואות הללו. לצורך כך נעיין בנבואה נוספת מישעיהו:

“(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה’ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה’ מִירוּשָׁלִָם: (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: ” (ישעיהו ב’)

המגמה של ישראל ממעמד הר סיני הוא שאע”פ שבמעמד הר סיני ניתנה תורה לישראל ולא לאומות. לעת”ל גם האומות יהיו שותפות במידה ובמשקל בעבודת ה’. עם ישראל הם הבן הבכור של הקב”ה. לבן הבכור יש אחים נוספים והם האומות.
מי שלא קיבל את התורה במעמד הר סיני קיבל את החרב.
עץ החיים בגן עדן הינו התורה. ומי שלא ראוי לקבל את התורה מקבל את להט החרב המתהפכת השומרת על דרך עץ החיים.
במעמד הר סיני עם ישראל קיבלו את הספר וגם את הסיף. והאומות שלא קיבלו את התורה יורדת שינאה לאומות העולם. כדברי חז”ל ‘הר חורב’ שמכאן ירדה חרב לאוה”ע. חז”ל למדו על החרב מלהט המתהפכת ‘ של גן עדן. ואכן אומות העולם אמרו במדרש לא רוצים את התורה מפני שאיננו יכולים עם הציווי ‘לא תרצח’. הם מעוניינים להחזיק בחרב.
מלמד הנביא ישעיהו שלעת”ל מעמד הר סיני יתוקן בזה שגם האומות סוף סוף יקבלו עליהם את התורה. אבל הפעם לא בהר חורב אלא בהר המוריה.
“וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה’ דִּבֵּר: ” (ישעיהו א’) המוני גויים יגיעו לירושלים עם כלי מלחמתם. האם הדבר טוב או לא טוב? הדבר תלוי! עפ”י ישעיהו פרק א’ העלייה לירושלים היא להורסה. ובפרק ב’ הגויים עולים להשתחוות בהר המוריה.
אם ישראל מקיימים את התורה – אזי הגויים עולים גם הם להידבק בישראל ובתורתם.
כאשר יגיע שלב זה שהאומות מקבלות את הנהגת ישראל המופיעים בהדרתם, יקבלו את ישראל לשפוט בינהם. לא יהי צורך יותר בחרב המלחמה ‘ וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:’.
וכאשר אין יותר חרב ושנאה, אין צורך יותר בהר חורב ובמתן תורה – הפעם התורה היא בירושלים ומשותפת לכולם. לעמים כולם.

עפ”יז נראה שיש להסביר גם את חסרון אזכור מעמד הר סיני בספר דברי הימים.
ספר דברי הימים, כמוסבר לעיל, הינו ברוח ימי שיבת ציון שבהם שוכחים את יצ”מ מכוח הופעה חדשה של גאולה.
בכל ימי בית שני עומד בית הבחירה בירושלים עם חלל נורא. אבן השתיה ומעליה אין ארון. בספר דברי הימים ניתן דגש לגאולה שלמה שבה השתנה משהו מן העבר. בפועל, כידוע, שיבת ציון של גלות בבל הייתה חסירה מאד ולא רבים שבו ובהתאם לכך גילוי השכינה במהלך ימי בית שני היה מצומצם. וכמובן שלא זכינו לעלייתם ברגל של עמים רבים להשתחוות בית ה’.
שיבת ציון של היום שהיא לאחר שנות גלות ארוכות עד לאין קץ. היא כשתלם באמת תעמיד באור נגוהות את יציאת מצרים.
עזרא בספר דברי הימים ניסה להאיר לסובבים אותו את גודל התקופה והמעמד שנמצאים בתוכו. גם היום צריכים להרגיש כך!


1 ‘בבואם מארץ מצרים’ הינו ביטוי ‘פרווה’ המגמד את המושג של העלאה מארץ מצרים המקובל בתנ”ך. יש לציין שכיון שלתיאור מלחמה זו אין מקבילה בספר מלכים. איננו יכולים להשוות מקור זה לרעהו שאינו.
2 יש שטענו מכאן שספר דברי הימים נכתב בתקופה מאוחרת, בימי הביניים וכו’ – איננו במקום הזה וזה גם אינו ישר לומר כך!
3 נאמר בתפילה בכל יום כהקדמה לפסוקי דזמרא.
4 קרי: מבחינה היסטורית גילוי כבוד ה’ בגאולה העתידה יעמיד באור חלש את יציאת מצרים שקדמה לה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.