מלחמת המלכים בראיה היסטורית
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: יעקב קופל. (לא עבר את הגהת הרב)
לעשות שם
בפרשתנו אנו פוגשים את דמותו הגדולה של אברם (ולאחר מכן אברהם)1:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
רש"י במקום מפרש שישנם שלוש הבטחות לאברהם:
ואעשך לגוי גדול – לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם.
מתוך דברי רש"י משמע:
1. ממעט פריה ורביה – לכן הובטח לאברהם "ואעשך לגוי גדול".
2. ממעט את הממון – אדם שהולך בדרך ארוכה לא מתפרנס, ולכן אברהם צריך ברכה של ממון.
3. ממעט את השם – אדם מוכר וידוע במקום שנמצא. אולם, כשהוא עובר למקום אחר, שמו מתמעט, מפני שלא מכירים אותו. לכן הובטח לאברהם "אגדלה שמך".
לשם מה חשוב כל כך עניין השם?
מלחמת המלכים
לשם מה התורה מאריכה בתיאור מלחמת המלכים?
אם הכוונה היא בשביל לספר שלוט נפל בשבי ושאברהם חילץ אותו, ניתן היה להסתפק בתיאור המלחמה. אולם, מספרים בפירוט רב על פרטי המלחמה ועל העוסקים בה2:
וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת… כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת… וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר.
לשם מה ריבוי הפרטים והחזרה על השמות? לשם מה לספר על ים המלח. הרי אברהם לא נלחם עמם שם. כמו כן התיאור המפורט של כל מי שהם הכו אותו בדרך נראה מיותר. וכן הסיכום של מספר המלכים שמופיעים בפסוק נראה מיותר.
אולם, כמובן בתורתנו הקדושה שום דבר אינו מיותר, ויש להבין לשם מה האריכות ופירוט היתר בפסוקים הללו.
הבטחת הארץ
נביא מספר מדרשי אגדה3:
והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו. שנאמר: (בראשית יד) "ומלכי צדק מלך שלם". לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת", עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.
מלכי צדק קשור גם כן לסיפור4:
ומלכי צדק – מדרש אגדה – הוא שם בן נח (נדרים לב):
רש"י מבין שהארץ שייכת לשם (ולכן חשיבותו של מלכי צדק כצאצא של שם בארץ), והכנעני כבש אותה ממנו. ולכן ההבטחה שהארץ תחזור לאברהם שהוא מצאצאי שם.
המלכת אברהם
הפסוקים מתארים את מעמדו של אברהם בארץ5:
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
רש"י במקום מביא את דברי חז"ל:
עמק המלך – בית ריסא דמלכא בית ריס א' שהוא שלשים קנים שהיה מיוחד למלך לצחק שם ומדרש אגדה עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין.
הגדוד של אברהם
הפסוקים מתארים שת אברהם יוצא עם הגדוד שלו6:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן.
רש"י מסביר, לכאורה, שלא היו באמת 318 אנשים:
שמונה עשר וגו' – (נדרים לב) רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מנין גימטריה של שמו.
רש"י פשטן, לשם מה מביא גימטריה?
המספר המדויק של החיילים, 318 במספר, אומר דורשני 318. מה זה משנה המספר? ניתן היה לכתוב כשלוש מאות איש? אלא רש"י הבין שפסוק זה בא לדרשה.
מה הפשט בכך?
חניכי ביתו יצאו ובראשם יצא אליעזר, והניצחון הגיע בזכותו. זה עומק הרעיון של המדרש.
ויהי בחצי הלילה
ישנו ביטוי מיוחד בעת הלחימה של אברהם7:
וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק.
רש"י מביא את המדרשים להבנת הביטוי המיוחד של "חלוקת הלילה":
ויחלק עליהם – לפי פשוטו סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן.
לילה – כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים.
וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם – אי אפשר לחלק את הלילה אלא את העבדים. לכן רש"י מסרס את המקרא.
חלקו "הוא ועבדיו" בלילה (סרס המקרא ודרשהו).
איך אפשר לסרס המקרא וגם לומר שזה פשוטו? מדוע זה לא כתוב כמו שצריך?
זהו הפשט. אולם, הוא נכתב בצורה משונה על מנת שידרשו אותו אותו גם אחרת. לכן רש"י מביא גם מדרש אגדה שזועק מהמבנה המיוחד של הפסוק – שנחלק הלילה עצמו, והחצי השני נשמר ללילה של יציאת מצרים.
זו דוגמא של חיבור הפשט והדרש.
הצורה הפשוטה היא לקרוא את הפסוק שלא לפי סדר. אך הפסוק כתוב בצורה שכזו כדי שתקרא אותו גם כסדרו, על אף שהפרשנות של קריאת הפסוק כסדרו היא אגדית (האגדה מסבירה מגדוע הפסוק נכתב שלא כסדר).
מה משמעות חלוקת הלילה?
בעל הטורים על יציאת מצרים8:
שמרים – ב' במסורה. ליל שמרים. שמרים לכל בני ישראל. שחלק הקב"ה ליל ט"ו לשנים, חציו ליציאת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד לבא.
הלילה הזה מתחלק להרבה חצאים… כיצד ניתן ליישב את כל חלוקות הלילה הזה?
מחוט ועד שרוך נעל
אברהם עונה למלכי צדק9:
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.
ביטוי יפה אך מיותר. ניתן לומר רק "מכל אשר לך" וזהו.
בגמרא דורשים10:
דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין.
מה הקשר של המצוות הללו לאמירתו של אברהם?
דמשק אליעזר
אברהם פונה לה' בבקשה לזכות לבן שירש אותו11:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלוקים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.
איזכור שמו של שליעזר מחבר אותנו לסיפור הקודם. ייתכן ושמו "דמשק" מגיע מכך שרדף אחרי המלכים עד דמשק ולכן נקרא על שם כך, דמשק אליעזר.
רש"י במקום מביא בנוסף להסבר זה, גם את נוטריקון:
דמשק – לפי התרגום מדמשק הי' ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק ובגמ' שלנו דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
ניתן להסביר בצורה דומה שדמשק = משק = משקה.
כמו כן, ניתן למצוא רמזים לקשר העמוק שבין השם אליעזר ל"דולה ומשקה" בסיפור אחר בתורה.
למשה יש שני בנים והתורה מבארת מדוע הם נקראו בשמם12:
וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.
בשם גר-שם, מובן לפי הפסוק מדוע "גר". אך מדוע "שם"?
הפסוק רומז שיש עוד ענין, שכן הוא מגלה רק חלק מהפירוש של השם.
ישנו סיפור קודם – של הרועים שגרשו את בנות יתרו – ולכן נקרא גרשום. על שם אותו סיפור.
יתכן שגם השם אליעזר קשור לאותו סיפור13:
(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.
בסיפור הדליה וההשקאה רמוז עניינו של אליעזר שהיה דולה ומשקה – דמשק אליעזר.
מה הרעיון שעומד מאחורי כל הדרשות הללו?
מעשה אבות סימן לבנים
הרמב"ן מגלה לנו כלל חשוב14:
אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
אצל יעקב ועשיו זה ממש נאמר בפסוקים – "שני בנים… ולאום מלאום יאמץ" – מאבק בין לאומים.
ההתנכלות לאברהם במצרים – זה כמו שאחר כך יהיה עם ישראל, שהם ירדו למצרים ואחר כך יצאו ברכוש גדול.
גם המלחמה בין המלכים היא אינה מלחמה סתמית. נראה שיש פה מלחמת עולם, ניתן לראות שאימפריות לחמו כאן.
הפסוקים מתארים כמו תיאור של עיתונאים שבו מסבירים את כל הפרטים והמהלכים שסובבו את הדברים. אולם ישנו דגש נוסף בפסוקים15:
וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ.
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם.
לאחר שהם לקחו כבר את רכוש סדום ועמורה והלכו הם חזרו שוב בשביל לוט?
נראה מהפסוקים שהם מתארים מצד הרואים את הסיפור (הגיעו בשביל רכוש סדום ועמורה). אולם, התורה מדגישה שהאמת היא שמרכז הסיפור הוא שהם לקחו את לוט. וכל זאת על מנת שאברהם יכה אותם.
גם בימינו אנו מרגישים שכל המלחמות זה בגללינו.
הלילה בזמן אברהם נחצה, וחצי ממנו הולך לגאולת מצרים ואותו חצי ממשיך בגאולה העתידה (מלחמת גוג ומגוג). הגאולה העתידה היא המשך ישיר של המהלך של אברהם ושל יציאת מצרים.
ר' צדוק לימד אותנו לחפש יסוד לפי המופע הראשון שלו. וכעת אנו נפגשים עם המלחמה הראשונה בתורה.
מלחמה אמתית היא מלחמה כפי שעושה אברהם, שבה הוא קורא בשם ה' בעולם. כפי שאומר הרמב"ם16: וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה.
כנגד דור המבול אנשי השם.
כנגד דור הפלגה שעשו להם שם.
כנגד אלו, בא תפקידו של האדם לקרוא שמות – בשם ה'.
כעת נבין את הברכה שקיבל אברהם "ואגדלה שמך" – שהדרך ממעטת את השם.
כפי שמסביר הרד"ק17:
ואגדלה שמך – שיהיה שמך נודע בגוים לרוב ברכתך וליושר מעשיך והצלחתך, כמו שקרה לו בדבר ארבעה המלכים שעשה לו שם גדול אז, כי במעט אנשים נצח ארבעה מלכים, ובני חת אמרו לו, "נשיא אלקים אתה בתוכנו"…
אברהם זקוק לברכה הזאת מפני שעל ידו מתגדל שם ה' בעולם. לכן נושא השם חשוב כל כך.
לכן ארץ ישראל, המקום שניתן לקרוא בשם ה', ניתנת לזרעו של שם. ולכן רש"י טורח להסביר שלמלכי צדק מלך שלם שמולך בארץ הוא מזרעו של שם.
לכן הוא משנה לאברהם ולשרה את שמם18:
ויוצא אתו החוצה – לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן אברם אין לו בן אבל אברהם יש לו בן וכן שרי לא תלד אבל שרה תלד אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל…
ה' משנה את שמם כדי שיולד להם ילד ויוכלו לקרוא בשם ה' בעולם.
אברהם לא מסתפק באליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו, הוא רוצה את בנו שימשיך אותו ויקרא בשם ה' בעולם. מפני שרק בצורה שכזו יתגדל שם ה' בעולם בצורה הנכונה.
גוג ומגוג
בתחילת מסכת ע"ז ג: מסופר על כך שהאומות יעלו לפני ה' – "ומניחין תפילין בראשיהן וציצית בבגדיהן" ולאחר מכן מבקשים "ננתקה את מוסרותימו". על כך מביאים התוספות את דברי הירושלמי:
ננתקה את מוסרותימו זו מצות תפילין ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות ציצית.
זו נקודת המאבק מול האומות הם רוצים את ניתוק הקשרים הללו. ועם ישראל מבטא את החיבור והקשר העמוק אל ה'.
לעתיד לבוא
אברהם זוכה בזכות המלחמה מול ארבעת המלכים, שלעתיד לבוא יבואו כולם וימליכו עליהם את הקב"ה ומלך המשיח. זה רמוז בביטויים "עמק המלכים", "עמק השווה" – שהשוו את אברהם למלך עליהם.
מול מלכי סדום ועמורה שנענשים, יש את מלכי צדק שמברך ולכן יבורך.
אברהם מקבל ממלכי צדק מעשר, כמו כהן שמקבל מעשר. בכך רמוז שעם ישראל יהיה ממלכת כוהנים. כאשר כל הסיפור הזה מתקיים בשלם, הלא היא ירושלים.
אברהם קורא בשם ה' ומכין את המהלך שכולם יקראו בשם ה' במקום שבחר ה' לשכן שמו שם בעזרת ה'.
1 בראשית י"ב א' – ג'.
2 בראשית י"ד א' – ז'.
3 רש"י בראשית י"ב ו'.
4 רש"י בראשית י"ד י"ח.
5 בראשית י"ד י"ז.
6 בראשית י"ד י"ד.
7 בראשית י"ד, ט"ו.
8 שמות י"ב מ"ב.
9 בראשית י"ד כ"ג.
10 סוטה י"ז. , חולין פ"ט. .
11 בראשית ט"ו ב'-ג'.
12 שמות י"ח ג'- ד'.
13 שמות ב' ט"ז – י"ט.
14 בראשית י"ב ו'.
15 בראשית י"ד י"ב – י"ג.
16 הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק שביעי הלכה ט"ו.
17 בראשית י"ב ב'.
18 בראשית ט"ו ה'.