שלשה צעדים אחורה

3

הגמרא במסכת נדה (ע' ע"ב) מתארת שאלות ששאלו חכמי אלכסנדריה את ר' יהושע בן חנניה, בנושאים שונים: דברי חכמה, דברי הגדה, דברי בורות ודברי דרך ארץ. אחת משאלותיהם בענייני דרך ארץ:

מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב'): "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה"… מאי קמשמע לן, דהא בלא הא לא סגיא (שזה בלא זה – מעשים בלא תפילה – אינם מספיקים).

כדי להחכים, יש להרבות בישיבה ולמעט בסחורה, וגם להתפלל למי שהחכמה שלו. אין די באחד מהדברים, אלא יש צורך בשניהם.
ננסה להבין את תשובתו של רבי יהושע ואת משמעותה אלינו.
שאלה זו היא אחד משלושה דברים ששאלו את רבי יהושע בענייני "דרך ארץ". אין זו אחת מהשאלות בענייני "חכמה". משמע שהשורש חכ"ם בביטוי "מה יעשה אדם ויחכם", אינה חכמת הלימוד, אלא חכמת חיים השייכת לענייני דרך ארץ. גם הרמב"ם משתמש בביטוי "חכם" בדברו על מי שמידותיו ממוצעות, והוא מנהיג את חייו בחכמת חיים נכונה (הל' דעות פ"א ה"ד).

התשובה של רבי יהושע היא חידוש גדול. לוּ היו שואלים אותנו, היינו אומרים שהרוצה לרכוש חכמת חיים צריך להכיר מקרוב את חיי העולם: לעסוק בסחורה ולהתערב עם הבריות, ולא להסתגר בד' אמות של לימוד מופשט. כך רוכשים חכמה בענייני דרך ארץ. רבי יהושע אומר להיפך ממה שנראה לנו בפשטות.
יש בדבריו ביטוי ל"חכמת ההפכים". פעמים רבות המציאות מגיבה הפוך ממה שהיה נראה לנו בתחילה, והרוצה לנהוג נכון צריך להפוך את נקודת המבט שלו. התורה וחז"ל מאירים את עינינו פעמים רבות לדבר זה¹. גם כאן, העובדה שדבריו של רבי יהושע נראים בעינינו הפוכים, מעוררת להעמקה בהם, עד שנבין את ההגיון שבדבר.

אחד המאפיינים של העולם שאנו חיים בו, הוא שהאדם שטוף בכמות עצומה של מידע.
לפני המהפכה הטכנולוגית ששינתה את פני העולם, היה אדם גר בכפר אחד כל ימי חייו, וכל מי שהוא היה פוגש היו שכניו. כל עולמו היה מרוכז במה שקורה בכפר, וכמות המידע והשינויים היו מזעריים. גם תושבי הערים לא נחשפו למידע רב במהלך שגרת החיים. עדכוני החדשות היו בירידים הגדולים, שבהם היה האדם פוגש אנשים ממקומות שונים ושומע על המתרחש בערים ובארצות אחרות.
עם התקדמות העולם, החלו לשדר ברדיו חדשות – פעם או כמה פעמים ביום. התדירות הלכה וגברה, וכיום אדם בזמן אמת יכול לקבל מידע מכל העולם בתחומים רבים ובלי הפסקה. זה שטף עצום של מידע שעלול לבלבל את האדם. כיצד להתייחס למה שאנו שומעים וקוראים? כיצד לסנן את הדעות השונות והגישות המרובות לכל דבר? מה טוב ומה לא טוב, מה נכון ומה שגוי?
בעולם בו אנו חיים הכרחי למצוא דרך שתארגן ותסדר לנו את המידע שאנו קולטים, ותבנה לנו את השלבים בדרך לקביעת דעתנו. אם לא נעשה כך, נהפוך לעוד נתון יבש בסקרי דעת קהל. ניתן לדעת מראש מה יצביע אדם בבחירות, או איזה מוצר הוא יקנה, על פי עיסוקו, גילו, הגדרתו הדתית וכדומה. אין לאדם כבר יכולת לחשוב, והוא שבוי בהרגלים והחלטות ידועות מראש. אנו יכולים להתנחם בכך שבכל סקר יש "סטיית תקן". הסקר איננו צופה במדוייק את שיתרחש, וישנם אנשים שעשויים לבחור בעצמם בדרך אחרת מהמצופה מהם על פי הסקר. אנו צריכים לשאוף להיות לעולם חלק מ"סטיית התקן". לא להיות צפויים, כחיות שפועלות על פי טבען בלבד, אלא להיות אנשים בעלי בחירה חופשית וכשרון להחליט ולנהוג כפי שאנו מאמינים ולא כפי שמצופה מאיתנו על פי סקרים.
כיצד עושים זאת? איך מסננים את המידע? איך מחליטים ובוחרים בהשקפת עולם?

על כך ענה רבי יהושע בן חנניה לאנשי אלכסנדריה: ירבה בישיבה וימעט בסחורה.
כדי להתבונן נכון על העולם צריך לתפוס מרחק, ללכת כמה צעדים אחורה, ולהתמקד בהתבוננות פנימית. אל לו לאדם להרבות בסחורה – ללכת סחור סחור ולקבל סחרחורת, אלא להתחיל בלימוד – של עצמו, של עולמו ושל ערכיו, ואז יכול הוא לצאת את החיים ולהתייחס אליהם נכונה.

אמירה זו חשובה מאוד ביחס לחדשות, למשל.
אם אדם רוצה באמת לדעת מה קורה בעולם, עליו להתרחק ולהתנתק מהחדשות, לברר לעצמו מי הוא, מהם חייו, על אלו ערכים הוא מבסס את חייו, מה חשוב ומה לא חשוב. אז יודע הוא איך להתייחס לחדשות.
אם לא יעשה זאת, הוא עלול לקבוע חשיבותם של דברים על פי גודל הכותרת שמופיעה בעיתון וצבעה. עלול הוא לחשוב שהתפטרותו של מאמן כדורגל היא הדבר החשוב ביותר, כיון שהיא מרוחה באותיות אדומות על חצי עמוד בעיתון, ומוגדרת בכותרת כ"רעידת אדמה". בעיות כלכליות? האיום האיראני? צדקה וחסד? הם רק בכותרות משנה, במקרה הטוב, ולכן הם לא חשובים.
על כן הכרחי להתרחק ולהתנתק מהחדשות, להגדיר סולם ערכים, מהו ערכם של החיים ושל המשחקים שבחיים, מה משעשע ומה רציני – ואז יכול האדם לשמוע חדשות ולסנן ולבקר ולדעת מה קרה באמת, וכיצד להתייחס לכך.
על כן מי שרוצה לשמוע חדשות, חייב להפסיק לשמוע חדשות. זו הדרך היחידה לשמוע חדשות בצורה נכונה.

הרב קוק זצ"ל כתב בענין זה אגרת לבנו, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, עוד כשהיה בצעירותו (אגרות ראי"ה ח"א אגרת ל"ב):

בני יקירי ומחמד נפשי ולבבי שליט"א.
שמחתני בדבריך הנעימים ונחמדים, ולוא לא הייתי מוטרד כעת הרבה הי' ראוי להאריך בכל דבריך הקצרים, להראותך הנסיון איך מרחיבים רעיונות נכונים מעמק הנפש הישרה, לאפוקי מאותם הסוברים שכל השלמות תלוי' בלעיטה של כמה וכמה שפות. ההכרה האמיתית היא מתבררת לאדם לפי אותה המדה שהוא עומד על יסוד היושר הפנימי שלו, שאדם מישראל ימצא אותו לפי אותה המדה, שאורה של תורה במעשה ובעיון התרחבה בלבבו, ולפי הערך שהמדות הטובות נקבעו עמוק בנפשו, ואז ממילא יהי' מלא ענג ונועם מזיו עליון, ועל ד' ועל טובו יתענג בשבע שמחות, בשלות השקט וחדוה פנימית, מלאה בטחון ועצמה. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ד'. וכשהיסוד הפנימי הוא ממולא בלשד חיי אמת וצדק, אז כל מה שמתלקט אל קרבו מן החוץ מיד מתברר, והחלקים הרעים, שהם כמו סיגים, נדחים בתוקף כח החיים הפנימיים, ונשאר הזך והטהור, הנלקט מכל דבר וענין, שהוא נמצא אפילו בעמקי החושך, שאי-אפשר כלל שלא יאירו גם שמה איזה ניצוצי אורה.

הרב מבקש ללמד את הרצי"ה אורחות חיים – "איך מרחיבים רעיונות נכונים מעומק הנפש הישרה".
את השלמות והרעיונות הנכונים לא מקבלים מבחוץ, "בלעיטה של כמה וכמה שפות", או בכל דבר שבא לאדם מבחוץ. "ההכרה האמיתית" באה כשאדם מברר את דרכו ואת חייו, עומד על ערכיו ועל מה שחשוב לו באמת, ואז הוא יכול להתייחס נכונה למה שבא מבחוץ.
כאשר אדם עושה את הבירור בצורה נכונה, יש לו אפשרות לקלוט דברים מבחוץ. הוא לוקח את הטוב ואת האמת, ודוחה את הסיגים והפסולת שדבקו בהם.
זהו ביטוי לבריאות. גוף בריא יודע ללקט מן המזון שהוא אוכל את מה שהוא זקוק לו לבנין והתפתחות, ולהפריש החוצה את הפסולת.
הבריאות הזו נרכשת מתוך שאדם "מרבה בישיבה" – לומד ומברר את דרכו ואת חייו.
חשוב שהאדם יעמוד על עצמיותו, ולאורה יבנה את חייו. כשאדם חי על פי עצמיותו, הוא דומה לעץ. התבוננות בעץ מלמדת מהי עצמיות.
אדם שותל עץ תפוחים. כדי שיגדל, הוא משקה אותו בכל פעם, במיץ תפוזים. כל מה שהעץ מקבל הוא רק מתפוזים. מה יגדל? כמובן, יגדל עץ תפוח ולא תפוז. הכיצד? כיון שהעץ הוא דבר עצמי, הוא יודע לקחת מהתפוזים רק מה שיכול לשמש אותו לבניית התפוחים, ומה שלא מתאים – נדחה החוצה ואינו נקלט. זו תכונה של עץ, וזו תכונה של אדם שיש לו עצמיות. יכול הוא לקלוט מה שטוב בעבורו, ולדחות מה שאיננו כזה.

כיצד מבררים את עצמיותנו?
עלינו להסיר את הסיגים הרבים שדבקים בנו מתוך המפגש עם המציאות, את ההשקפות הפסולות והמידות הרעות. כך נזהה את התכונות הפנימיות והעצמיות שלנו, את השקפת העולם, את המוסר והמידות שהם חלק מהותי מעצמיותנו.
פעמים שהמחשבה על מפגש של האדם עם עצמו גורם לאדם לפחד. מה אגלה על עצמי? על מה אצטרך לוותר כדי להיות מי שאני באמת? יש המעדיפים להישאר במצב הנתון והמוכר, עם כל קשייו, ולא לבצע שינוי, גם אם הוא שינוי לטובה.

אך הדרך, כפי שאמר רבי יהושע, היא למעט בסחורה, בהליכה סחור סחור, ולהרבות בישיבה, בלימוד של האדם את עצמו. לאחר תקופה שכזו, יכול האדם לשוב אל המציאות והמפגש עם המציאות יפעל טובה לו ולעולם.
בצורה כזו כל מה שהאדם קולט – המידע, ההתרחשויות והידיעות – אינו מבלבל את האדם ויכול הוא לעשות סדר, לברור את הטוב מהרע ואת החשוב מהטפל.

זהו עומקם של דברי רבי יהושע בן חנניה. מה יעשה אדם ויחכם – ותהיה לו חכמת חיים וגישה נכונה אל המציאות? ירבה בישיבה. לא "תוך כדי תנועה" יוכל לבנות את אישיותו. עליו להתנתק, למעט בסחורה וללכת כמה צעדים אחורה. רק כך יוכל לבנות אישיות שתוכל לאחר מכן לפגוש את מהומת החיים בכל עוצמתם בלא שתושפע מהם. רק טוב יקלוט מן הסובב אותו. כך יעשה אדם ויחכם.

---

¹ בספר משלי אנו מוצאים לכך דוגמאות רבות. למשל (משלי י"ג, כ"ד): "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" – אדם המכה את בנו נראה כשונא אותו, והכתוב מלמדנו כי זהו ביטוי לאהבה. וכן (משלי כ"ה, כ"א-כ"ב): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ" – אל תריב עם שונאך, אלא האכילהו לחם, דבר שנראה מנוגד להגיון הפשוט. גם בפרקי אבות יש דוגמאות לכך (פ"ד מ"א): "בן זומא אומר: איזהו חכם הלומד מכל אדם… איזהו גבור הכובש את יצרו… איזהו עשיר השמח בחלקו… איזהו מכובד המכבד את הבריות…" – אנו היינו מגדירים אחרת את החכם, הגיבור, העשיר והמכובד, וההגדרות של בן זומא נראות הפוכות להגיון שלנו.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *