פרשה א – "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: "כח מעשיו הגיד לעמו וגו'", מה טעם גילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם: הלא אומה של בזוזים אתם. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם". העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: "לתת להם נחלת גוים וגו'", הגיד להם את כל הדורות.
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח – כשהיה דורש את ספר בראשית, היה פותח בפסוק (תהלים קי"א, ו'): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". מה טעם גילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני – שזהו "כח מעשיו"? מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין – מצערים – את ישראל, ואומרין להם: הלא אומה של בזוזים – בוזזים, גזלנים אתם – שלקחתם את ארץ ישראל מידי העמים שישבו בה. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם – גם אתם לקחתם אותה מעם שישב בה לפניכם, הלא כך אומר הכתוב (דברים ב', כ"ג): "וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" – כפתורים לקחו את הארץ מהעוים, ואנו לקחנוה מהם. כך הוא סדרו של עולם: העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא – כפי שמבואר בספר בראשית, שהוא ברא את כל העולם, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב – זהו שכתוב: "לתת להם נחלת גוים", כדי לבסס את זכותו של עם ישראל על ארצו הגיד להם הקב"ה בתורה את כל הדורות – מבריאת העולם. לכן גילה הקב"ה לישראל את סדר בריאת העולם.
נושאי השיעור: א. מדוע פתחה התורה בדבר כלל עולמי ולא בדבר המיוחד לישראל? ב. עם ישראל חי עם האומות, ולכן צריך שיהיה לו אפשרות לדון עימם בדברים השייכים גם להם. ג. זכותנו על הארץ גם מכח רשעת הגויים היושבים בה. ד. זכותנו על הארץ רק מכח שמירת התורה ומילוי התפקיד האלוקי.
המדרש בא לענות על שאלה ביחס לפתיחת התורה – מדוע התורה פותחת בתיאור הבריאה?
מהי משמעות שאלה זו?
התורה ניתנה לישראל, ומשום כך ראוי לפתוח את התורה, לכאורה, בענין השייך לעם ישראל – מתן תורה, יציאת מצרים או בתיאור מעשי האבות. אולם התורה פותחת בבריאת העולם שהיא ענין השייך לכל באי עולם ולא רק לישראל.
השאלה מתחזקת לאור הבנת דברי הכוזרי (מאמר ראשון, י'-י"ב):
…אז שלח לקרא לאחד החכמים היהודיים וישאלהו לאמונתו.
אמר לו החבר: אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים, וכלכלם במדבר, והנחילם את ארץ כנען אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים, ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים, שכולם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה ועונש לכל עובר עליה. אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארוכים.
אמר הכוזרי: לא חנם החלטתי בראשונה לא לשאול את היהודים, מדעתי כי שלשלת הקבלה אצלם נתקה מכבר ודעתם נתמעטה, כי דלותם לא הניחה להם מדה טובה. וכי לא היה לך לאמר, אתה היהודי, כי מאמין אתה בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו, הוא אשר בראך והוא המטריפך לחם חוקך וכדומה מן התארים האלוהיים, בהם יאמין כל בעל דת, ובגללם שואף הוא אל האמת ואל הצדק ברצותו להדמות לבורא בחכמתו ובצדקו.
לאחר דין ודברים מסכם החבר (שם, כ"ה):
אמר החבר: ומעין זה השבתיך כאשר שאלתני אתה, ובדומה לזה אמר משה בפתח דבריו בדברו אל פרעה: "אלהי העברים שלחני אליך", רצונו לומר: "אלהי אברהם יצחק ויעקב", כי היה דבר האבות מפורסם אז באומות, ונודע כי הענין האלוהי נתחבר עמם והשגיח עליהם ועשה להם נפלאות. ולכן לא אמר לו משה לפרעה: אלהי השמים והארץ שלחני אליך, ולא בוראי ובוראך שלחני אליך, וכן פתח האלוה בדברו אל כל עדת בני ישראל: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ולא אמר: אני בורא העולם ובוראכם. וכן פתחתי אני בהשיבי לך, שר הכוזרים, כאשר שאלתני לאמונתי, בהודיעי אותך מה הוא הדבר המחייב אותי, והמחייב את כל עם ישראל, דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות עינים, ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים.
דרכו של החבר בפתיחת דבריו מהווה שאלה על התורה. לכאורה גם התורה צריכה היתה להתחיל בדברים שאנו מכירים ויודעים – ביציאת מצרים או במתן תורה. הרי בדברים אלו "פגש" עם ישראל את הקב"ה1. מעשה בראשית הוא ענין פילוסופי, ויש להבין מדוע פתחה בו התורה.
התשובה במדרש היא: כדי שתהיה לנו תשובה לגויים מדוע לקחנו מהם את ארץ ישראל.
כוונת הדברים היא, שעם ישראל איננו חי בעולם נפרד. אנו חיים יחד עם האומות, ואנו דנים איתם. כדי שנוכל לקיים דין ודברים עם האומות, אנו צריכים שיהיו נושאים משותפים שניתן לדון בהם. בריאת העולם היא דבר הקשור לכל האומות ומחייב את כל הנבראים. הבורא הוא גם המשגיח על כל העולם ומסדר אותו, ולכן הוא מחלק את הארצות. לא רק הבריאה נעשתה על ידי הקב"ה, אלא גם המעבר של ארצות מעם לעם – נעשית בהשגחתו.
כך יש להבין את דברי המדרש:
ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם".
גם האומות היושבות בארץ לקחו אותה מעמים שישבו בה לפניהם. גם אתם, אומרים ישראל לאומות העולם, אינכם גזלנים. אתם קיבלתם את הארץ מהקב"ה ולכן ניצחתם במלחמה וכבשתם את הארץ. כעת נתן הקב"ה את הארץ לנו. המלחמות, הכיבושים ומעבר הארצות בין העמים אינם נעשים בצורה מקרית. יש סדר לבריאה, המונהג על ידי בורא העולם.
דברים אלו הם דברים שאומות העולם שייכים אליהם, והם יכולים להבינם. איננו יכולים לטעון כלפי האומות טיעונים הקשורים לכך שקיבלנו את התורה. התורה שייכת לעם ישראל בלבד, ואין לגויים חלק ותפיסה בה. בריאת העולם היא ענין כלל עולמי, ולכן בו אנו יכולים לדון עם האומות.
במקום נוסף דרשו חז"ל את הפסוק בתהלים בהקשר דומה, שיכול להעשיר את הבנת המדרש (במדבר רבה פרשה כ"ג, י"ב):
זהו שאמר הכתוב: "כח מעשיו הגיד לעמו". אמר להם הקב"ה לישראל: יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".
המדרש מעורר שאלה שיש מקום לעמוד עליה: מדוע הקב"ה מכניס את עם ישראל לארץ שיש בה גויים? מדוע ירושת הארץ צריכה להיות מלווה בגירוש יושבי הארץ מפנינו? למה הארץ ניתנת לנו "על חשבונם" של עמים אחרים? מדוע לא נתן לנו הקב"ה ארץ נקיה מתושבים היושבים עליה, והמבקשים לעצמם הגדרה לאומית?
תשובת המדרש: "כדי להראות את כוחי". נראה שהכוונה איננה רק להראות כמה הקב"ה חזק ויכול להרוג את אויבינו. כוונת המדרש היא, שהגויים היושבים בארץ מכריחים את ישראל לברר מכח מה הם יושבים בארץ. האם מכח הקב"ה, או מכח ערכים אנושיים.
אם מטרת ישיבתנו בארץ היא כדי להקים "דמוקרטיה במזרח התיכון", הרי שאין זו מטרה המצדיקה גירוש יושביה מעליה. אולם אם המטרה היא לשבת בארץ, כדי למלא את התפקיד האלוקי שהוא נתן לנו – הרי שיש לכך הצדקה.
במדרש עולה נקודה נוספת: "הורג את שונאיכם". שונאי ישראל הם גם שונאי הקב"ה. לאורך כל ההיסטוריה, יושבי הארץ היו רשעים, שחטאיהם הצדיקו את גירושם מכאן.
הרמב"ם מבאר שיושבי הארץ הכנענים הם "שורש עבודה זרה ויסודה הראשון", ולכן יש להורגם.
התורה אומרת (ויקרא י"ח, כ"ח):
וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.
הארץ הקיאה את יושבי הארץ מפנינו, כיון שהם היו רשעים, עובדי עבודה זרה ועוברי עבירות.
מלחמתנו על הארץ היא גם מלחמה נגד הרשע העולמי, נגד רשעים, רוצחים ועובדי עבודה זרה.
לדבר זה יש משמעות נוספת. אנו יושבים בארץ משום שאנו יותר טובים מן הגויים שישבו בה לפנינו. יש בכך דרישה מעם ישראל לנהוג בדרך הראויה לארץ, כדי לא לאבד את הזכות לשבת בארץ. כך מבואר בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה):
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו, מה טעם: "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה: "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".
מי שלא הזכיר את התורה בברכת הארץ שבברכת המזון – לא יצא ידי חובה ועליו לחזור ולברך שוב. הירושלמי לומד זאת מהפסוקים (תהלים ק"ה, מ"ד-מ"ה):
וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ.
בין שני הפסוקים מוסיף הירושלמי "שאלת קישור: "מפני מה"?
נראה שירושלמי רוצה לחדד את השאלה העולה מן הפסוק הראשון. מפני מה ה' נותן לישראל "ארצות גוים"? למה הם יורשים "עמל לאומים"? מהי ההצדקה לכך שעם ישראל מקבל את הארץ ומוציא מכאן את יושביה?
והתשובה היא: "בעבור ישמרו חוקיו…".
אם אנו שומרים את חוקיו של הקב"ה, אנו זכאים לשבת בארץ. זו ההצדקה היחידה לכך שאנו יושבים ב"ארצות גויים".
בשולי הדברים נוסיף, בהקשר אקטואלי.
הרבה דיונים נערכו בדורנו על "זכותנו על הארץ". נדמה שטרם נאמרה בבירור האמירה הפשוטה העולה מן המדרש: הארץ שלנו כי קיבלנו אותה מהקב"ה.
אמנם מסופר כי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, בעדותו בפני "ועדת פיל" הבריטית, הכריז כי "התנ"ך הוא הקושאן שלנו על ארץ ישראל". אולם הכרזה זו, כשאינה מלווה בהליכה בדרך התורה, היא ריקה מתוכן.
אנו נדרשים לומר לאומות – ולחיות כך – שזכותנו על הארץ היא מכח ההבטחה האלוקית. הוא אשר נתנה לנו ועלינו להיות ראויים לכך. נראה שדברים אלו יישמעו על ידי הגויים יות\ר מן הדברים על שאיפות דמוקרטיות, צדק, שלום ובטחון, בתנאי, כמובן, שיהיה לזה "כיסוי" באורח החיים שלנו.
1 ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"א תש' תכ"ג), שמבאר מדוע אנו אומרים בתפילה "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב", ולא "אלקי השמים והארץ": "ועוד שאנו בני האדם ותפלתנו בצרכי בני האדם. ועל כן אנו מזכירין אותו על מבחר המין האנושי שהם האבות".
הרב
כל שיחה שלך תורמת שתי מדרגות מעלה להבנת המדרש
תודה אורלי ויצמן