פרשה א – דבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר
3ר' יהודה בר סימון פתח: "והוא גלי עמיקתא ומסתרתא", "הוא גלי עמיקתא", זו גיהנם, שנאמר: "ולא ידע כי רפאים שם", ואומר: "העמיק הרחיב". "ומסתרתא", זו גן עדן, שנאמר: "למחסה ולמסתור מזרם וממטר", ואומר: "תסתירם בסתר פניך". דבר אחר, "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "הוי המעמיקים מה'", "ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "לסתיר עצה", "ידע מה בחשוכא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר: "והיה במחשך מעשיהם", "ונהורא עמיה שרא", אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב: "ואורח צדיקים כאור נוגה", ואומר: "אור זרוע לצדיק וגו'". אמר ר' אבא סרונגיא: "ונהורא עמיה שרא", זו מלך המשיח, שנאמר: "קומי אורי וגו'", בפסיקתא. אמר ר' יהודה בר סימון: מתחלת ברייתו של עולם "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא", "בראשית ברא אלהים וגו'", ולא פירש, והיכן פירש, להלן: "הנוטה כדוק שמים". "ואת הארץ", ולא פירש, והיכן פירש, להלן: "כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'". "ויאמר אלהים יהי אור", ולא פירש, והיכן פירש: "עוטה אור כשלמה".
ר' יהודה בר סימון פתח – כשהיה דורש את הפסוק (בראשית א', א'): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", היה פותח בדרשת פסוק בדניאל (ב', כ"ב): הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא". המדרש מביא שלוש דרשות לפסוק זה, והשלישית עוסקת בפסוק בבראשית. "הוא גלי עמיקתא", זו גיהנם, שנאמר (משלי ט', י"ח): "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ" הרי שהשאול, הגיהנם, הוא דבר עמוק. ואומר (ישעיהו ל', ל"ג): "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ". גם פסוק זה עוסק בגיהנם (עי' פסחים נ"ד ע"א), והוא מלמד שזהו ענין עמוק. "ומסתרתא", זו גן עדן, שנאמר (ישעיהו ד', ו'): "וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר", ואומר (תהלים ל"א, כ"א): "תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת". שני הפסוקים עוסקים בהגנה שנותן ה' לצדיקים, ומתארים זאת בלשון של דבר נסתר, ומכאן שגן עדן, לו זוכים הצדיקים, הוא דבר נסתר. דבר אחר, דרשה נוספת לפסוק: "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיהו כ"ט, ט"ו): "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה'", "ומסתרתא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (המשך הפסוק בישעיהו): "לַסְתִּר עֵצָה", "ידע מה בחשוכא", אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (המשך הפסוק בישעיהו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ" – ישעיהו מתאר את מעשיהם של הרשעים המתאמצים להסתיר את מעשיהם, ועל כך אומר הפסוק בדניאל, שלפני הקב"ה מעשים אלו גלויים. עי' עוד בשיעור. "ונהורא עמיה שרא", אלו מעשיהם של צדיקים המשולים לאור, דכתיב (משלי ד', י"ח): "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם", ואומר (תהלים צ"ז, י"א): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה". אמר ר' אבא סרונגיא: "ונהורא עמיה שרא", זו מלך המשיח, שנאמר על ימות המשיח (ישעיהו ס', א'): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". בפסיקתא (רבתי, פרשה ל"ו, על הפטרת "קומי אורי") מאריך המדרש לעסוק בעניינו של המשיח ובקישורו לאור, וכאן אין הדברים מתבארים. דרשה נוספת לפסוק "הוא גלא עמיקתא": אמר ר' יהודה בר סימון: מתחלת ברייתו של עולם "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא" – תיאור בריאת העולם בספר בראשית הוא עמוק ונסתר, והכתוב אינו מפרשו. נאמר (בראשית א', א'): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", ולא פירש כיצד נבראו השמים, והיכן פירש, להלן (ישעיהו מ', כ"ב): "הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". הרי שהשמים נבראו על ידי מתיחתם. וכן נאמר: "וְאֵת הָאָרֶץ", ולא פירש כיצד נבראה הארץ, והיכן פירש, להלן (איוב ל"ז, ו'): "כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ", ועוד נאמר (איוב ל"ח, ל"ח): "בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ". בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג') מבואר: "משלג שתחת כסא כבודו, לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו אפר ארץ". ועוד נאמר בבריאת העולם (בראשית א', ג'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר", ולא פירש כיצד נברא האור, והיכן פירש (תהלים ק"ד, ב'): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה", הרי שהאור נברא על ידי שעטה אותו הקב"ה כשלמה. עי' בביאור דרשות אלו בשיעור.
נושאי השיעור: א. יש רשעים שמעשיהם נובעים מנשמה עליונה השייכת לעולם התוהו, ורק לפני הקב"ה הדברים גלויים. ב. לפעמים דבר אינו מתפרש במקומו כשהוא נאמר בדור שאינו יכול להשיג את עומק הדבר, והוא מתפרש בדור הראוי לכך. ג. השמים הם ביטוי להתפשטות אינסופית. ג. הארץ היא ביטוי לצמצום והגבלה. ד. גם הצמצום וההגבלה מקום בעולם עליון ואיננו יכולים להשיגם. ה. האור הגלוי לעינינו מסתיר אורות גדולים ורחוקים.
המדרש דורש כמה דרשות על הפסוק (דניאל ב', כ"ב):
הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.
תרגום: הוא מגלה עמוקות ונסתרות, יודע מה בחושך ועמו שוכן האור.
הדרשה האחרונה דורשת פסוק זה על מעשה בראשית.
הדרשה הראשונה קרובה יותר לפשט הפסוק. יש בעולם דברים נסתרים, אף שהם קשורים לעולם והם מגיעים כתוצאה ממעשי האדם. גן עדן וגיהנם אינם גלויים לעינינו, אף כי מעשינו קושרים אותנו אליהם.
על כך אומר דניאל שלפני הקב"ה גלויים גם הדברים הללו, הנסתרים מעינינו.
מעשיהם של רשעים
הדרשה השניה אומרת דרשני.
מדוע המדרש קורא למעשיהם של רשעים "עמיקתא ומסתרתא"? הרי ניתן לראות את מעשיהם של הרשעים, שהרי רבים שנפגעים ממעשיהם וסובלים מהם. מדוע אומר המדרש שרק לפני הקב"ה גלויים מעשיהם?
נראה, שניתן להבין את דברי המדרש לאור מקום נוסף בו עוסק המדרש במעשיהם של צדיקים ורשעים (בראשית רבה פרשה ב', ה'):
רבי אבהו אמר: מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים, ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א'): "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'". "והארץ היתה תהו ובהו", אלו מעשיהן של רשעים, "ויאמר אלהים יהי אור", אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב: "וירא אלהים את האור כי טוב", הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים.
דבריו של רבי אבהו תמוהים. כיצד יכול להיות ש"איני יודע באיזה מהם חפץ"? וכי ניתן להעלות על הדעת שהקב"ה חפץ במעשיהם של רשעים?
נראה, שהמדרש איננו עוסק במעשיהם של צדיקים ורשעים במובן הפשוט. בצורה הפשוטה אין ספק במי חפץ ה'. מדובר במעשים של רשעים, שיש אפשרות שהקב"ה חפץ בהם. הכיצד?
המדרש קושר את מעשיהם של רשעים לפסוק (בראשית א', ב'):
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ…
הרב קוק זצ"ל, במאמרו "נשמות של עולם התהו" (אורות עמ' קכ"א), מבאר את עניינו של עולם התהו, ואת עניינה הרשעה הנובעת ממנו.
ההדרכה הרגילה של תום ויושר, בשמירת המדות הטובות וכל דת ודין, זהו ענין תהלוכות עולם התיקון. וכל ההתפרצות מזה, בין מצד קלות דעת והפקרות ובין מצד עלית דעת והתעוררות רוח עליון, הוא מענין עולם התהו; אלא שיש הפרש גדול בפרטים של עולם התהו עצמו ובנטיותיו לשמאל או לימין. האידיאליסטים הגדולים רוצים בסדר יפה וטוב, מוצק ואדיר כזה, שאין בעולם לו דוגמא ויסוד, על כן הם מהרסים את הבנוי לפי מדת העולם… נשמות דתוהו גבוהות הן מנשמות דתיקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו… הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, – מאורות דתוהו. בחרו בהרס והנם מהרסים, העולם מתטשטש על ידם והם עמו. אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש…
יש נשמות שפורצות כל מושג של מסגרת, גבולות וסדר. הן דורשות אור גדול, שאין העולם יכול להכילו, ועל כן הן מופיעות בעולם שלנו כחושך, כשבירה והריסה.
החושך שבמעשיהם של רשעים כאלו, איננו נובע מחוסר אור, אלא אדרבא, מאור גדול מאוד, הגורם לסינוור ונראה לעינינו כחושך. אלו הן נשמות גדולות, שאינן יכולות להקטין עצמן למסגרת של תורה ומצוות. הביטוי לכך הוא רשעה, פריצת גבולות של חוקי התורה, של מוסר, של אמונה. אולם מקורה של רשעה זו הוא באור גדול, שאין העולם יכול להכילו.
כשאנו רואים מעשים של רשעים כאלו, איננו יודעים באיזה מהם חפץ הקב"ה. מעשיהם אינם רעים ממקורם, ולכן יש התלבטות כיצד להתייחס אליהם. מסקנת המדרש היא שהקב"ה חפץ במעשיהם של צדיקים – באור הקטן והמצומצם, שאנו יכולים לקלוט אותו ולחיות לאורו. לא בתוהו חפץ ה' כי אם בתיקון, באור התורה והמצוות, הנכנס לתוך גבולות, חוקים מסגרות ובונה את החיים. על אור זה אנו מברכים: "יוצר המאורות"1.
נראה, שדברים אלו מאירים את המדרש כאן. מעשיהם של רשעים גלויים לפני הקב"ה. רק הקב"ה רואה כיצד מעשים כאלו, של שבירה והריסה, יכולים להיות חלק מהתהליך שהעולם עובר בדרך לתיקונו השלם, חלק מהמציאות האלוקית.
לעינינו נראים מעשים אלו כשבירה, אך הקב"ה רואה את העומק והנסתר שבמציאות, ובמבט אלוקי יש התייחסות אחרת למעשיהם של רשעים.
בריאת העולם לא התחילה ב"יהי אור", אלא ב"תהו ובהו". גם התהו הוא חלק מהעולם, חלק מהתהליך שהעולם צריך לעבור עד לתיקונו.
דבר שאינו מתפרש במקומו
הדרשה השלישית במדרש קשורה לפסוקי בראשית. "גלי עמיקתא ומסתרתא" עוסק במעשה בראשית. במקומם נכתבו הדברים בהסתר. אין התורה מפרשת כיצד נבראו השמים והארץ, רק במקום אחר, בדורות מאוחרים יותר, נתפרשו הדברים בצורה מפורטת.
המדרש בנוי על מידה י"ז מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן באגדה:
מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר.
יש פסוקים במקרא, שבמקומם אינם מפורשים, והפירוש להם בא במקום אחר.
בכל מקום בו משתמשים חכמים במידה זו, יש להבין מדוע לא התפרש הדבר במקומו, ומדוע המקום בו התפרש הוא המקום הנכון לפרש את הדברים.
המדרש עוסק בשלושה דברים – השמים, הארץ והאור. דברים אלו מבטאים את בריאת העולם, את המעבר של המציאות מ"אין" ל"יש". זהו דבר עמוק ונסתר, שאינו מתפרש במקומו.
להשלמת הדברים במדרש יש לראות דרשה מקבילה המופיעה בפרקי דרבי אליעזר (פ"ג):
שמים מאי זה מקום נבראו, מאור לבושו שהוא לבוש לקח ופרש כשמלה והיו מותחין והולכין עד שאמר להן די, ונקרא אל שדי, מי שאומר לעולם די, שמאיר לבושו שנאמר: "עוטה אור כשלמה", הארץ מאי זה מקום נבראת, משלג שתחת כסא כבודו, לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשו אפר ארץ, שנאמר: "כי לשלג אמר הוי ארץ".
בפרקי דרבי אליעזר מפרטים יותר כיצד נבראו השמים, ורואים בבריאת השמים והאור ענין אחד, בשונה מהמדרש אצלנו שרואה זאת כשני עניינים. החיבור ביניהם מבוסס על הפסוק (תהלים ק"ד, ב'):
עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
ומבין המדרש שעל ידי שעטה את האור כשלמה – נטה את השמים כיריעה. האור התפשט ונמתח לשמים עד שאמר לו הקב"ה "די".
לאור דברים אלו ננסה להבין מדוע לא נתפרשה בריאת העולם במקומה אלא במקום אחר.
פעמים, שדבר איננו מתפרש במקומו משום שהדור עדיין לא ראוי לכך.
הרעיונות מופיעים בעולם בצורה מסודרת, בהשגחה אלוקית. יש סדר להופעת דבר ה' בעולם. קורא הדורות מראש יודע מה ראוי לכל דור, אלו ידיעות הוא מסוגל לקלוט ולהבין – ועל פי זה מתגלים הרעיונות והדעות בעולם.
כך, למשל, תורת החסידות הופיעה בדור מסויים, שבו היתה ראויה להופיע. אין זה מקרה שעד אותו דור לא קם אדם וחידש דרך זו בעבודת ה'.
יש להוסיף, שהתייחסות זו נכונה לא רק ביחס להשגות רוחניות ולעבודת ה', אלא גם ביחס למציאות החיים החומרית. גם המצאות טכנולוגיות באות בדור המתאים להם, על פי מה שיכול הדור לקלוט, ועל פי שראוי שיהיה ברמת השאיפות שלו.
הרמב"ם, למשל, חשב על "ספינת ברזל רצה באויר" (שמונה פרקים, פ"א), אבל לא חשב שזה יכול להיות מעשי. אחר כמה דורות, התקדם העולם, ואנשים חשבו שזה יכול להיות מעשי. הדבר הפך להיות שאיפה של האנושות – להטיס ספינת ברזל. מרגע שדבר הופך להיות שאיפה – זה ענין של זמן עד שהוא יופיע במציאות כדבר מעשי.
הקב"ה משגיח גם על הסדר בו העולם מתקדם מבחינה טכנולוגית.
יש דברים שלא התפרשו במקומם, כי כשנאמרו הדברים במקומם – לא היה העולם יכול להבינם בצורה ראויה. אחר שהתקדם העולם מבחינה מוסרית ומבחינת יכולת ההשגה של דברים רוחניים – ניתן לגלות בצורה מפורטת יותר – כיצד נבראו השמים, כיצד נבראה הארץ וכיצד נברא האור.
לאור זאת, ננסה להבין מעט את דברי המדרש, ו"תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט', ט').
שמים
המדרש מבאר, שבריאת השמים התפרשה בפסוק בישעיהו (מ', כ"ב):
הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.
על מנת להבין את עומק הדברים, יש לעיין בהקשר שבו מובא הפסוק (ישעיהו מ', י"ז-כ"ד):
כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף. הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה. אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.
ישעיהו מציג את אינסופיותו של הבורא, ומולה מעמיד את האדם העושה פסל, וחושב שיש לו כוחות ומשמעות.
בהקשר לכך מוזכר שהקב"ה "נוטה כדוק שמים". הדבר מעורר להתבוננות ביחס בין השמים והארץ.
השמים הם בתנועה של התפשטות ומתיחה, והארץ היא בתנועה של התגבשות וצמצום. השלג הקפיא את המים, צמצם אותם והפכם לעפר.
אלו הן שתי תנועות הפוכות – התפשטות וצמצום.
ישעיהו מגלה את התנועה של בריאת השמים. כשאנשים עושים לעצמם פסלי אלוהים, מבין ישעיהו שהגיע הזמן לגלות את התנועה של ההתפשטות האינסופית שעומדת ביסוד בריאת השמים. המדע מלמד שהיקום הוא אינסופי, והוא בתנועה של התפשטות מתמדת. פונה ישעיהו לבני דורו ואומר להם: המציאות האלוקית היא אינסופית. אם אתם רוצים להביא לידי ביטוי את הכוחות השמימיים – אינכם יכולים לעשות זאת בדמות פסל מוגבל וסופי. אדרבה, יש להרחיב את האופקים, להגדיל את המחשבה. כשעוסקים בשמים התנועה צריכה להיות של התרחבות, של התפשטות ולא של צמצום.
דורו של ישעיהו, שהופיעה בו עבודה זרה, היה דור שבו ראוי היה לגלות את עומק הטעות של העבודה הזרה. העולם יכול היה כבר לקלוט שאת השמים משיגים בצורה של התרחבות, בתנועה נפשית של שאיפה לאינסוף, ולא בדרך של צמצום והקטנה לכדי פסל.
במאמר מוסגר יש להוסיף, שדבריו של ישעיהו נוגעים גם אלינו. עלינו לחפש גדלות, שאיפה לאינסופיות, ולא צמצום. אל לנו להישאר בהבנות קטנות ומצומצמות. השמים נמתחים והולכים, ועלינו לחפש את הגודל האינסופי שלהם.
ארץ
איוב מגלה כיצד נבראה הארץ. כאן התנועה היא הפוכה.
איוב מתייסר ביסורים קשים, והוא מנסה להבין מדוע. איוב שואף להבין את החוקיות האלוקית שהביאה עליו יסורים כה קשים.
על כך אומר לו אליהוא (איוב ל"ז, ו'):
כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ.
הארץ היא ביטוי לצמצום, לגבולות ולחוקים. אך יש לדעת, שמקורה של הארץ הוא בשלג שתחת כסא הכבוד, כמבואר במדרש. אין בנו יכולת להשיג כיצד נוצרה הארץ והצטמצמה מהמציאות העליונה שתחת כסא הכבוד.
אליהוא מבאר, שהמציאות הקרובה אלינו, שאנו יכולים לראות, לחקור ולהבין, באה מממציאות עליונה ביותר, מתחת כסא הכבוד. על כן אין אנו יכולים להבין את החוקיות האלוקית – איך משתלשלים הדברים מן העולם העליון אל המציאות החומרית הגלויה לעינינו.
החידוש בדברים הוא, שהעולם לא נברא "מלמטה". אם מקורו של העולם היה במציאות נמוכה, היה ניתן להבין את החוקיות, את הצדק והיושר והמוסר שבבסיס העולם. אולם כיון שאנו יודעים ש"לשלג יאמר הוֵא ארץ", ומקורה של המציאות הוא עליון – איננו יכולים להבין את החוקיות שעל פיה פועל העולם. אלו הם דברים שמעל להשגתנו. "למעלה מטעם ודעת".
אור
בהמשך המדרש מופיעות דרשות רבות על בריאת האור, ושם יתבאר הענין בצורה עמוקה.
כאן עומד המדרש על ענין אחד. האור שיש בעולם – הן האור שאנו רואים ונהנים ממנו, והן האור שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, – מקורו הוא ב"עוטה אור כשלמה" – באור שהתעטף בו הקב"ה.
מה שאנו רואים כגילוי הגדול ביותר – הוא כיסוי למציאות אלוקית עליונה.
הסתכלות זו נכונה גם ביחס לאור שאנו רואים.
הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"ב עמ' נ"ג) עומד על כך, שבאור יום אנו רואים למרחק מוגבל. בלילה, כשאור השמש אינו מאיר – אנו יכולים לראות כוכבים הנמצאים במרחבי האינסוף. ישנם כוכבים הרחוקים מכדור הארץ אלפי שנות אור. כשאנו מתבוננים בכוכבים – אנו רואים אינסוף בעינינו.
"עוטה אור כשלמה" – האור שיכול להאיר את עינינו הוא כבגד המסתיר לעינינו דברים עמוקים, גדולים ורחוקים.
הבנה עמוקה זו, שהאור הוא כיסוי לעולם עליון ונסתר – הגיעה לעולם בימי דוד. אז היה העולם במדרגה שהוא יכול להבין דברים כה עמוקים.
דורו של דוד המלך הוא בבחינת לבנה – "כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם" (תהלים פ"ט, ל"ח). הלבנה מקבלת את אור השמש, ומעבירה אותו לעולם. דור שהוא בבחינת לבנה, הוא דור שיכול לקלוט מהו אור, וכיצד הדברים מגיעים אלינו.
1 נמחיש את הענין בסיפור, שכמוהו היו רבים. ברוסיה של לפני כמאה שנה, יושבים שני בחורים בבית המדרש של עיירה קטנה, ולומדים גמרא בהתלהבות. הם לומדים במסכת קידושין (ז' ע"א) – מה הדין כשאדם אומר לאשה: "חצייך מקודשת לי", "התקדשי לי לחציי", "בתך ופרתך בפרוטה" וכדומה. אחד הלומדים חש מחנק מריבוי המקרים והלכותיהם. שואף הוא לעסוק בדברים גדולים הבונים עולם. אומר הוא לחברו: אני חייב לצאת רגע, לשאוף אוויר, כדי להירגע מכל המקרים המוזרים האלה שבגמרא. הוא יוצא החוצה, ואזנו קולטת נאום חוצב להבות: אנו נתקן את העולם! לא יהיו עוד עשירים ועניים! נבטל את פערי המעמדות! מתברר שמתקיימת שם אסיפה של התנועה הקומוניסטית, שעל סדר יומה מהפכה כלכלית-חברתית בעולם כולו. הבחור מתלהב. הוא חוזר לחברותא שלו, ומספר לו מה ששמע – הקומוניסטים הולכים לתקן את העולם. החברותא מזדעזע. הרבי אמר שאסור להקשיב להם. אסור בכלל לצאת מבית המדרש. אל תדבר עליהם לידי. חברו לא מוכן להמשיך כך. הוא מרגיש כי התורה עוסקת בזוטות, והעולם בחוץ עוסק בדברים גדולים. הוא עוזב את בית המדרש ומצטרף לקומוניסטים. לימים, האחד נהיה שר בממשלת ישראל מטעם מפלגת הפועלים, והשני היה רב בק"ק יהופיץ…
במי הקב"ה חפץ?
פשוט שרב הקהילה הוא ההולך בדרך התורה, ואילו חברו – עבר הרבה עברות. אולם, המציאות מורכבת. הרי רב הקהילה רואה את העולם בצורה קטנה, ולכן נשאר דבק בתורה. חברו מחפש דברים גדולים – ולכן עזב את התורה. גם "מעשיהם של רשעים" נובעים מרצון לגדלות, אלא שמציאות החיים ותנאי הסביבה והדור גרמו להם למצוא את הגדלות מחוץ לתורה. אף אחד לא הסביר לאותו בחור, שגם סוגיית "חצייך מקודשת לי" עוסקת בדברים גדולים, והיא ביטוי לדבר ה' בכל גדלו ועצמתו. גם האידיאלים של התנועה הקומוניסטית נמצאים בדרך נכונה יותר בתורה.
החושך של מעשיהם של רשעים איננו נובע מהעדר אור, אלא מחוסר כלים לקבל את האור הגדול.