פרשה א – מידה י"ז – ראש דברך אמת
ר' יצחק פתח: "ראש דברך אמת וגו'", אמר ר' יצחק: מתחלת ברייתו של עולם "ראש דברך אמת", "בראשית ברא אלהים" – "וה' אלהים אמת". "ולעולם כל משפט צדקך", שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם, 'וידברו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "וידבר אלהים", 'ויאמרו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "ויאמר אלהים", 'בראשית בראו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "ברא אלהים".
ר' יצחק פתח – כשהיה דורש את הפסוק (בראשית א', א'): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ", היה פותח בדרשת הפסוק (תהלים קי"ט, ק"ס): "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ". "ראש דברך אמת וגו'", אמר ר' יצחק: מתחלת ברייתו של עולם "ראש דברך אמת" – ראשית הבריאה היא ב"אמת", שהרי נאמר בבריאה: "בראשית ברא אלהים", ושם "אלהים" הוא אמת, שנאמר (ירמיהו י', י'): "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ". "ולעולם כל משפט צדקך", שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך, שזהו "משפט", הן – הבריות – מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, וזהו שכתוב: "משפט צדקך", שהבריות מצדיקות עליהן את משפטו של הקב"ה. אף שנאמר "בראשית ברא אלהים", ושם "אלהים" הוא בלשון רבים, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם, שהרי 'וידברו אלהים' אין כתיב כאן, אלא (בראשית ח', ט"ו, ועוד רבים): "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" – בלשון יחיד, 'ויאמרו אלהים' אין כתיב כאן, אלא (בראשית א', ג'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים", 'בראשית בראו אלהים' אין כתיב כאן, אלא "ברא אלהים".
נושאי השיעור: א. "אלהים" בלשון רבים משום שבבריאה יש כוחות רבים. ב. בעולם יש אמת אחת – מקור אחד לכל הכוחות השונים. ג. גם דברים שנראים רעים – מקורם באמת האחת של הטוב האלוקי. ד. נקודת האמונה שבאדם היא מקור ההסתכלות האחדותית.
המדרש מתמודד עם שתי שאלות.
האחת, על הפסוק הפותח את התורה:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
"אלהים" הוא בלשון רבים, ויש בכך פתחון פה למינים לומר שיש שתי רשויות1.
השאלה השניה היא על הפסוק בתהלים (קי"ט, ק"ס):
רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ.
פסוק זה דורש הבנה – מהו הקשר בין שני חלקי הפסוק, ומה בא הפסוק ללמד.
לאור ביאור הפסוק בבראשית – מתבאר גם פסוק זה.
"בעל הכוחות כולם"
פירוש שם אלהים מופיע בדברי השולחן ערוך (או"ח סי' ה', סעיף א'):
יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם.
אנו רואים בעולם כוחות רבים. העולם מרוכב מהרבה יסודות, הם מהצד הפיזיקלי, והן מהצד הרוחני. הקדמונים אמרו שהעולם מורכב מארבעה יסודות – אש, רוח, מים, עפר. אין העולם דבר אחד פשוט, אלא מורכב ממרכיבים רבים ושונים היוצרים את המציאות שאנו פוגשים.
מורכבות זו באה לידי ביטוי בחיים. כל התלבטות של האדם נובעת מהעובדה שיש הרבה כוחות והרבה ערכים וכולם אמיתיים. לימוד תורה, בנין משפחה, פרנסה, חיי חברה – כל אלו הם כוחות הקיימים בעולם, שיש למצוא את הדרך הנכונה המורכבת מכולם יחד.
מקור כל הכוחות האלה הוא אחד, ודבר זה בא לידי ביטוי בשם "אלקים".
אמת אחת
לאור זאת דורשים חכמים את הפסוק: "ראש דברך אמת" – על פתיחת התורה בשם אלוקים, על פי הפסוק בירמיה (י', י'):
וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ.
נראה, שיש בדברים אלו של חכמים יסוד חשוב.
פשוט לכל אדם מאמין, שיש מקור אחד לכל הכוחות בעולם. אין "אל טוב" ו"אל רע", "אל האור" ו"אל החושך". אנו יודעים זאת בצורה ברורה.
אף על פי כן, פעמים שהדברים דורשים חיזוק. כשאדם נתקל במציאות קשה, מתעוררות לו שאלות. מהו מקור הרוע שאני נתקל בו? האם גם הוא בא ממקור הטוב? פעמים שלעינו של האדם נראה שיש הופעה של רוע מוחלט. קשה לאדם לראות בדברים קשים ורעים שהם חלק מהטוב, מקורם בטוב והם מובילים לטוב.
הרי גם אדם מאמין לא מסתובב וחיוך על פניו בכל רגע. הוא מרגיש שקשה לו ושרע לו. לוּ היתה לכל אדם אמונה שלמה במקור הטוב של המציאות, אושר היה ממלא את לבו בכל עת.
אף כי אנו יודעים זאת בשכלנו, יש צורך בעבודה כדי לחיות לאור האמונה שהכל טוב, הכל בא ממקור הצדק והיושר שבעולם.
על כך אומר הפסוק: "ראש דברך אמת". מקור כל המציאות הוא אמת. פירושה של אמירה זו הוא שאין שתי רשויות. הרי אם יש שתי רשויות – יש שתי אמיתות. יש אמת של הטוב ויש אמת של הרע.
האמירה ש"ראש דברך – אמת", שמקור הכוחות כולם הוא אמת, מובילה להבנה ש"לעולם כל משפט צדקך" – משפטו של הקב"ה שאנו רואים בעולם – הוא משפט צדק. כל מה שאנו רואים, גם גזירות קשות, בא מן האמת האחת של המציאות, וממילא הכל בא ממקור הטוב ואליו הוא שב. על כן "כל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה".
ראש כל המציאות הוא אמת – האמת האחת של "ה' אלקים אמת". ממילא הכל הוא טוב, שהרי הקב"ה הוא טוב (תהלים קמ"ה, ט'):
טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.
ענין נוסף רמוז במילה "לעולם". חכמים דרשו מילה זו מלשון העלם2. "לעולם כל משפט צדקך" – משפטו של הקב"ה נעלם מאיתנו. איננו רואים בכל דבר את הטוב שבו. לכן יש דברים שנראים לעינינו כדברים רעים. אך כיון שמקור כל המציאות הוא "ה' אלקים אמת", הרי שאנו יודעים שגם מה שנראה לעינינו כרע – הוא חלק מהטוב האלוקי המחיה את העולם.
בדברים אלו מבאר המדרש את הפסוק בתהלים. הפסוק מבאר את ההתייחסות הנכונה למשפטו של הקב"ה – לגזרותיו. הבסיס הוא ההבנה שיש מקור אחד לכל המציאות, והוא "אמת" – ולכן הבריות מצדיקות את הדין ומקבלות באמונה כל גזירה וגזירה, שהרי הכל בא ממקור הטוב של העולם.
בסיום המדרש מובא:
ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם.
נראה, שהסיבה שלא ניתן לומר "שתי רשויות בראו העולם", איננה רק בגלל הפסוק, שאמר "ברא אלהים" ולא "בראו אלהים".
"אין כל בריה יכולה לומר", משום שאדם המתבונן בצורה עמוקה על העולם, רואה זאת. האדם עצמו מורכב מכוחות סותרים. יש יצר הרע ויש יצר טוב. אולם, אין אדם בריא בנפשו, הסובר שהוא "שתי רשויות". אדם חי בעצמו את המציאות האחדותית – כלל הכוחות שלו יוצרים אדם אחד, ומקור כל מעשיו, תגובותיו ודרכיו – הוא בנקודה אחת.
"וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" (איוב י"ט, כ"ו). כשם שהאדם הוא אחד על אף הכוחות הרבים והשונים המתרוצצים בו, כך לעולם יש מקור אחד, וממנו מתפרטים כל הכוחות שמרכיבים את העולם שאנו חיים בו.
…הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם…
נראה שהמדרש רומז, שמכח האמונה שבאדם באה האמירה שאין שתי רשויות.
הנקודה האחת שבאדם היא נקודת האמונה. היא עושה את כל חייו וכוחותיו של האדם ליחידה אחת (מכות כ"ג ע"ב):
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה… בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב'): "וצדיק באמונתו יחיה".
מנקודת האמונה נובעים כל הכוחות וכל המצוות שהאדם פועל ועושה. היכולת לפעול בדרכים שונות ואף סותרות, נובעת מן האמונה, מהקשר של האדם אל הבורא. אמר קהלת (קהלת ז', י"ח):
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.
ירא אלקים יכול לאחוז בזה וגם בזה, כי מכח האמונה ויראת האלוקים שבו – נובעים כל הכוחות וכל המעשים.
מצדיקים את הדין
אנו מוצאים בדברי חכמים, שראו את הצדק והטוב גם בדברים קשים שקרו לעם ישראל (פסחים פ"ז ע"ב):
ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים… אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (שופטים ה'): "צדקות פרזונו בישראל", צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות.
הגלות היא דבר קשה מאוד. אולם אחר שהגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות – מבינים חכמים כי יש בזה דברים טובים. הגלות איננה מנוגדת לרצונו יתברך, חלילה.
כך יש להתייחס לדברים קשים שאנו פוגשים – בחיים הפרטיים או הלאומיים.
קודם שמתרחש דבר שנראה בעינינו רע – יש לנסות למנוע אותו, בתפילה ובמעשה. אחר שקרה הדבר – מבינים אנו כי כך הוא רצונו של הקב"ה, ומאמינים כי גם דבר זה הוא חלק מהטוב שהקב"ה משפיע על עולמו.
ההבנה ש"ראש דברך אמת", ורק האמת האלוקית מנהיגה את העולם, נותנת לאדם כח לקבל באהבה את הדין, ולא לנסות "להתווכח" עם הקב"ה. ישנם דברים שנראים בעינינו רע, והטוב שבהם נעלם מעינינו. אף על פי כן – "ולעולם כל משפט צדקך". גם דברים שנמצאים בהעלם – הם חלק מהצדק האלוקי.
1 עי' לקמן פרשה ח', ט'.
2 עי' למשל קהלת רבה פרשה ג', י"א.