לחיות עם פרשת השבוע – כיצד נלחמים
לאור ההסלמה בדרום, נעיין בדברי חז"ל על פרשתנו, אשר נראה כי ניתן לדלות מהם הדרכה לעבודת ה' בעת הזו.
חז"ל דורשים (שמות רבה,נ,ג) :
דבר אחר 'ויעש בצלאל' הדא הוא דכתיב 'כי אעלה ארוכה לך' אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר 'ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה' למה? 'כי מרים הם'. אמר ר' לוי הדור היה מר במעשיו, 'ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ', ומה היה? יש אומרים זית ויש אומרים ערבה ויש אומרים הרדופני היה ויש אומרים עיקרי תאנים ועיקרי רמונים היה ונטלו והשליכו למים מיד 'וימתקו המים' הוי 'וממכותיך ארפאך'. וכן אתה מוצא במימי אלישע מה כתיב 'והמים רעים והארץ משכלת', אמר להם 'קחו לי צלוחית חדשה ושימו שם מלח ויקחו אליו', ומה כתיב 'וירפאו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר'… אף כך ישראל חטאו בשטים שנאמר 'וישב ישראל בשטים', ונרפאו בשטים שנאמר 'ויעש בצלאל את הארון עצי שטים'.
ה' נוגע בשורשם של הכוחות השליליים ביותר ועושה אותם לכח חיובי. נראה כי עלינו לברר מהי ההנהגה לגבינו -המוגבלים ביכולתנו- אותה המדרש בא ללמדנו.
ניתן ללמוד על צורה דומה של מאבק בשלילה, מדברי הרב זצ"ל (אגרת קלד) על מלחמת הדעות:
ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דוקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה. ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות, ואח"כ כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה ג"כ. יש ע"ז דוגמאות מוכיחות, אבל קשה לי להאריך, ולחכם לב שכמותך יספיק הקיצור, למען דעת איך לדגול בשם ד' ממעל לכל הרוחות המנשבות, ולהשתמש בכל לטובתנו האמתית, שהיא גם טובת הכל.
בניין האמת ובירורה באופן השלם ביותר, הוא ע"ג נקודת האמת של הצד הנגדי. מאבק המגיע מתוך תחושת איום ולחץ, מבלי לברר באמת את יסוד האמת בצד השני, סופו שיכשל. לכל תנועה או קבוצה בעולמנו יש נקודת אמת שהיא המחיה אותה. רק אם מצליחים להשתמש בנקודה זו ומתרוממים מעליה אפשר לנצח. נראה שזו גם עומק כוונת המדרש. הדרך להתמודד עם המרירות, הוא לקשור אותה לשורשה ולמתקה. אין צורך לסתור את הדעה המנוגדת, כי אם להבין ולדעת את עניינה המיוחד ולחברו אל שורש החיים.
מתוך עיון בספר שופטים (ג,א-ד), אפשר ללמוד הדרכה זו אף לגבי במלחמות שאנו מנהלים מול האויבים שסביבנו:
אֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן
רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם
חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת
וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה
סיבת היותנו מוקפים אויבים מכל עבר, היא על מנת שנברר – לשם מה אנחנו כאן. דווקא מתוך המציאות הקשה של המאבק מול האויבים, נקראים אנו לברר על מה אנו מוסרים את הנפש. מה באמת מיחד אותנו על פני אויבנו, שבעבורו ראוי להילחם ולהקריב כה רבות. חוסר הבירור של תכלית מאבקנו, עולה לנו לצערנו במחיר כבד בעת קרב.
בדו"ח וינוגרד, נמנו בין הסיבות לכישלון במלחמה, הטשטוש והרפיון בהבנת ערכי היסוד של צה"ל: דביקות במשימה וחתירה לניצחון. הדבר מקהה את היכולת להשיב מלחמה שערה ומעיד על חוסר הבנה של תכלית מלחמתנו.
עלינו להבין, שיש לנו כאן בא"י תפקיד עליון: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". הננו פועלים יחד עם הקב"ה: "ואתם עדי נאום ה' ואני א-ל". היותנו בפלטין של מלך, דורש מאיתנו התמסרות לרצון ה', לתורה ולמצוות. זו זכות הקיום שלנו, והיא שתאפשר לנו את הניצחון.
עלינו להפיק עוצמה אמונית לא רק מעצם המלחמה העקבית מול שונאינו, אלא גם מתפיסת עולמם שלהם. הם יונקים את כוחם מתוך מקור דתי ואמוני וזה מה שמחזק אותם. גם עלינו לרתום את הכח האמוני שלנו בה' אחד, הנבדל אלפי הבדלות ומעלתו עליונה לאין שיעור על מכל אמונה אחרת באל לא יושיע. נקשור את כל סעיפי החיים לשורש האלוקי ומתוך כך בשם ה' נעשה חיל והוא יבוס צרינו.