פרשה א – פסקה ח’

הרב יהושע ויצמן
י״ז באייר ה׳תשע״ב
 
09/05/2012

בראשית רבה פרשה א’, ח’

רבי יהושע בן לוי בשם ר’ לוי אמר: זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל, ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקני המדה, שנאמר: “ופתיל פשתים בידו וקנה המדה”, כך התורה קדמה אותן שש קדימות, “קדם”, ו”מאז”, ו”מעולם”, ו”מראש”, ו”מקדמי” תרין, בפרשה “ה’ קנני”.

רבי יהושע בן לוי בשם ר’ לוי אמר: זה שהוא בונה – אדם הבונה בנין – צריך ששה דברים: מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים – שכן הקנים משמשים את העני לבניית הקירות בביתו, והעשיר משתמש באבנים לשם כך, הרי הוא – העשיר – צריך לקני המדה – משתמש בקנה למדוד את ביתו שייבנה בצורה מדוייקת, שנאמר (יחזקאל מ’, ג’): “וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה” – הרי שקנה משמש למדידה. כשם שהבנאי משתמש בששה דברים לבנין הבית, כך התורה קדמה אותן שש קדימות – קדמה לעולם ששה מיני קדימה (עי’ בשיעור): “קדם”, ו”מאז”, ו”מעולם”, ו”מראש”, ו”מקדמי” תרין – שנים, הרי ששה, והם מוזכרים בפרשה “ה’ קנני” – בשני פסוקים במשלי הפותחים במילים “ה’ קנני” (משלי ח’, כ”ב-כ”ג): “ה’ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז. מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ”.

נושאי השיעור: א. המדרש קשור ל”שש ספירות הבנין”. ב. ענין הספירות מבואר על פי תהליך בניית בית. ג. קדימת התורה היא ביטוי לכך שיש לעולם מחשבה ורצון שקדמו לבריאתו. ד. העולם הגשמי איננו כל התמונה, ויש להבין את המגמה הרוחנית של הבריאה.

מדרש זה נוגע בעניינים העומדים ברומו של עולם, והוא מתבאר על פי פנימיותה של תורה. כך כותב המהרז”ו (פירוש הארוך):

כשעלה ברצונו ית”ש לברוא העולם הכין ששה דברים אצוליים שכליים הם ספירות הבנין של העולם כמבואר בספרי המקובלים… וכמו שאנו רואים במעשה בנין של בני אדם שקודם שבונים מכינים ששה דברים ואחר כך בונים, שמנהג הטבעי מתדמה למנהג השכלי של ראשית הבריאה…

העולם שאנו רואים מול עינינו השתלשל וירד מעולמות עליונים. על כן התבוננות בעולם הגשמי יכולה ללמד אותנו כיצד בנוי ומונהג העולם הרוחני. “וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ” (איוב י”ט, כ”ו) – מהצורה שבה בנוי ומתנהג גוף האדם וכלל העולם הגשמי, אנו יכולים ללמוד על המקור הרוחני שממנו נולדו הדברים הגשמיים.

על כן, כשאנו רואים שכל בנין שבעולם הזה מורכב מששה דברים, אנו מבינים שגם העולם העליון בנוי מששה דברים, שהם מקורם של הדברים שבעולם הגשמי.

בתיקוני זוהר1 יש כמה דרשות הבנויות על קריאת המילה “בראשית” כ”ברא שית” – ברא שש. הבריאה בנויה מששה יסודות. הדברים מכוונים כלפי שש ספירות הגוף, הנקראות “ספירות הבנין”: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד2.

עשר הספירות מחולקות לשלושה חלקים. א. שלוש הספירות העליונות – ספירות המוחין: כתר, חכמה, בינה. ב. שש ספירות הבנין. ג. ספירת המלכות.

משל המבאר את עניינן של הספירות ויכול לשפוך אור גם על המדרש, מופיע בספר שערי רמח”ל3:

נמשיל את עשר הספירות לתהליך של בנין בית. בראשונה עולה באדם הרצון לבנות בית למטרה מסוימת, אם בית מגורים או בית חרושת, וכדומה. ברצון הזה כבר כלולים כל עניני הבית, בבחינת ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, זו היא בחינת כתר. האדריכל המתכנן את הבית על כל קומותיו, אגפיו וחדריו, הוא בבחינת חכמה. המהנדס שמתכנן את כל פרט ופרט, וסוגי החמרים וכמויותיהם, הוא בבחינת בינה. אחריהן באות מידות הביצוע, שהן במשל הנ״ל – בעלי מלאכה שונים, שעושים את השלד, הטיח, הרצפות וכו’, היא בחינת שש הספירות התחתונות חג״ת נה״י – ספירות הבנין. הנכנס אל הבית לגור בו, ולהשתמש בכל אשר בו, בהתאם למטרת הבנין – זוהי בחינת מלכות, המקבלת את השפע מתשע הספירות. החיבור: כתר-מלכות, הראש עם הסוף, הוא בהתאם למידה שההוצאה לפועל מתאימה עם רצון המתכנן. ספירת דעת היא מעין תפקידו של הקבלן הכללי, הנותן הוראות לבעלי המלאכה השונים לפי התוכניות של האדריכל והמהנדס, ועומד על ביצוען הנכון.

לאור דבריו מובן, שהאמירה ש”התורה קדמה” לבריאת העולם, פירושה שהתורה שייכת לספירות המוחין, הקודמות לספירות הבנין.
הקב”ה הסתכל בתורה וברא את העולם. כך מבארים חכמים (זוה”ק ח”ב תרומה, קס”א ע”א, בתרגום):

אשריהם כל אלו שמשתדלים בתורה, ובגלל שכשברא הקב”ה את העולם התבונן בתורה וברא את העולם ובתורה נברא העולם, כמו שבארוה, שכתוב (משלי ח’): “ואהיה אצלו אמון”, אל תקרא “אמון” אלא אומן. וכי התורה היתה אומן, כן. (משל) למלך שרצה לעשות ארמון. אם לא שם לו אומן, לא יכול לעשות הארמון. כיון שנעשה הארמון, לא עולה אלא בשמו של המלך. באותם ארמונות שעשה המלך, שם המלך באותם ארמונות מחשבה. כך הקב”ה רצה לברוא את העולם, הסתכל באומן… עד שנברא העולם, הקדימתו התורה אלפיים שנים לעולם, וכשרצה הקב”ה לברוא את העולם, היה מתבונן בתורה בכל דבר ודבר, ועשה כנגדה אומנותו של עולם, משום שכל הדברים והמעשים של כל העולמות הם בתורה, ולכן הקב”ה היה מתבונן בה ובורא את העולם… בתורה כתוב בה (בראשית א’): בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. הסתכל בדבר זה וברא את השמים. בתורה כתוב בה: “ויאמר אלקים יהי אור”, בדבר הזה התבונן וברא את האור. וכן בכל דבר ודבר שכתוב בתורה, התבונן הקב”ה ועשה אותו הדבר. לכן כתוב: “ואהיה אצלו אמון”.

התורה היא השרטוט שעל פיו נברא העולם. כשם שפועל בנין מביט בשרטוט וכך הוא יודע היכן להניח את הלבנים, כך הקב”ה הסתכל בתורה, ועל פיה ברא את העולם.
זוהי משמעות המדרש שהתורה קדמה לששת הדברים – הבנין של העולם הוא תוצאה של מחשבה שחשב הבורא, של “מוחין” שקדמו לעולם, ועל פיהם נברא העולם כפי שהוא. סדרו של העולם מסודר על פי התורה העליונה, שקדמה לעולם והוא נברא על פיה.

ששת הדברים המוזכרים במדרש, שבהם משתמש הבנאי, מקבילים בצורה מובהקת לשבע הספירות התחתונות, הנמנות כשש.
המים הם בחינת החסד4.
העפר – גבורה5.
עץ – תפארת6. במדרש מופיע עצים בלשון רבים, משום שהתפארת מאחדת את הספירות סביבה.
אבנים – נצח והוד7. על כן מופיעים האבנים בלשון רבים, משום שהן כוללות שתי ספירות8.
קנים – יסוד9.
ברזל – מלכות10.

חכמים הבינו, שהעובדה שבכל בנין משתמשים בששה חומרים אלו, מלמדת כי אין זה מקרי, אלא אלו הם הדברים שמהותם משמשים לבנין. מהתבוננות בבנין החומרי ניתן ללמוד על משמעות הבנין בעולמות הרוחניים.
המים והעפר יוצרים את החומר העיקרי לבניה. החיבור של המים והעפר הוא חיבור של שני כוחות מנוגדים, שהאיזון ביניהם מאפשר להשתמש בהם לבנין. תכונתם של המים היא התפשטות ללא גבולות. כדי להשתמש במים יש להגביל אותם. בעפר מגבלים את המים, ובכך מגבילים אותם ומאפשרים להשתמש בהם. “אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ” (ירמיהו ה’, כ”ב). המים הופכים את העפר הנפרד ליחידה אחת, וכך השילוב בין המים והעפר יוצר חומר המשמש לבניה.
העצים מחברים את החלקים השונים, האבנים – הם התשתית שעליה עומד הבנין. הקנים – הם יסוד הבנין. הברזל – מחזק ומחזיק את הבנין, אף שאין הוא עומד לעצמו כחלק בבנין. תפקיד הברזל הוא לחזק את כל החומרים האחרים, וזהו עניינה של ספירת המלכות.

המדרש מבאר, שהבנין המעשי של העולם איננו השלב הראשון. יש מחשבה שעומדת לפני הבנין המעשי. התורה קדמה לששת הדברים הבונים את הצד המעשי. “יש מנהיג לבירה”.
התבוננות בעולם המעשי, על מורכבותו ועל הסדר שלו, מלמדת כי יש מוח שעומד מאחורי הבנין הזה. לא יתכן שבנין כה מורכב לא תוכנן על ידי אדריכל ומהנדס, ולמעלה מזה – על ידי מי שרצה בכל הבנין הגדול וממנו התחילה המחשבה על בנייתו.

המדרש בא לומר, שכאשר רואים את העולם – מבינים שיש לו מטרה, שיש רצון שעומד מאחורי העולם ומנהיג אותו למטרתו.
יש החושבים, כי מה שהם רואים ומבינים – זהו העולם. לא יתכן שיש בעולם משהו מעבר להבנתנו. על כן הם מסתפקים בחקר העולם הגשמי, ולא מנסים להבין מעבר לכך – לשם מה נוצר כל זה.
זוהי תפיסה ילדותית. המחשבה כי סודותיו של העולם גלויים בפנינו, ואם נתאמץ מספיק נוכל להבין את העולם – מעוררת לפעמים גיחוך. יש כאלו המתבוננים בעולם, וזה מעורר אותם לשאלות. למה מנהיג הקב”ה את עולמו בצורה כזו? הם לא מבינים ומצפים לתשובה.
וכי ניתן להבין את העולם? אפילו העולם החומרי הוא בליתי מושג על ידינו, על אחת כמה וכמה העולם הרוחני ודרכי הנהגתו של הקב”ה.
וכי מה הוא האדם, ביחס לעולם? הרי אינו אפילו פירור חול המונח על שפת הים ביחס לאינסופיותו של היקום. וכי יכול אתה להבין את הבריאה הגדולה והעצומה?! וכי יכול אתה להבין כיצד מנהיג הקב”ה את עולמו?
מה שגילה לנו הקב”ה בחסדו – בזה אנו יכולים לעסוק ולהבין וללמוד.
יש תורה שקדמה לבריאה המעשית. יש מטרה ומגמה אלוקית לבריאה הגשמית. בכך עלינו לעסוק ואת רצונו יתברך שבתורה עלינו ללמוד.


1 בתיקוני זוהר יש שבעים תיקונים – דרשות – על המילה “בראשית”.
2 במדרש כאן, מתייחסים לנצח והוד כיחידה אחת, וכוללים גם את ספירת המלכות, כפי שנראה בהמשך.
3 במבוא שכתב המו”ל, הרב חיים פרידלנדר, למאמר “פתחי חכמה ודעת”, עמ’ קי”ב.
4 ראה למשל בזוה”ק ח”ג פינחס רמ”ג ע”ב: “מסטרא דחסד אתקריאת מים”.
5 עי’ בזוה”ק ח”ב תרומה קע”ה ע”ב: “וכל בשליש עפר הארץ דא הוא גבורה”. יש להעיר, שבדרך כלל נבחן העפר בספירת המלכות, שכן הארץ היא במידת המלכות. אולם במדרש העפר איננו בקרקע, אלא חלק מחומרי הבנין, ולכן נראה שכאן העפר שייך למידת הגבורה, כפי שמובא בזוה”ק.
6 “סתם עץ הוא התפארת”, לשון הרמ”ק בפרדס רמונים, שער ערכי הכינויים ערך “עץ”.
7 עי’ ב”קהלת יעקב”, ערך “אבנים” הראשון.
8 גם בפסוקים מילה אחת מופיעה בלשון רבים ונספרת כשתים: “מקדמי”, וזה מתאים להבנה שכאן רואים את נצח והוד כספירה אחת.
9 “קנה גימטריא יוסף והוא בחי’ יסוד”, קהלת יעקב ערך “קנה” הראשון. המדרש “מתעקש” למצוא קנים בבנין. אם העשיר אינו משתמש בקנים לבנין – הוא משתמש בהם למידה. הבסיס לכך הוא ההבנה שמדובר בספירת היסוד, ולכן אי אפשר להחליף את הקנים בחומר אחר שבו משתמש העשיר, אלא למצוא כיצד העשיר משתמש בכל זאת בקנים.
10 עי’ קהלת יעקב ערך ברזל, והביא שם שזהו ר”ת בלהה, רחל, זלפה, לאה, שהן בחינת מלכות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.