לחיות עם פרשת השבוע – משפטיך תהום רבה – בעקבות התאונה
3חז"ל דורשים במדרש הפותח את פרשתנו ואת חומש במדבר (במדבר רבה,א,א) :
"משפטיך תהום רבה" משפט שאתה עושה בעולם הזה, תהום רבה. מה התהום בסתר, אף משפט שאתה מביא בסתר.
לעתים כשאנו עומדים מול מציאות של תהו וכאב, כדוגמת התאונה המזעזעת שארעה השבוע, אין ביכולתנו להסבירה או להבינה. ברגעים כאלו אנו חשים במלא העוצמה את דברי חז"ל, שמשפטי ה' אכן נסתרים מעיננו ונשגבים מבינתנו. ארועים כאלו מטבע הדברים, מעוררים שאלות ותהיות בהקשר להשגחה ואמונה, ברבדים אשר מעבר להשגה הניכרת לעין.
עת כזו, אשר בה צפות השאלות הנוקבות והצורך לבירור עמוק, היא הזדמנות לעמוד על עצם המשמעות של השאלה.
השאלה שייכת לרובד עליון ונשגב של המציאות. כל כוחנו לשאול שאלות ולחפש את הנקודה הפנימית המניעה את הדברים הוא מכח נשמתנו הגדולה החובקת אינסוף. ברור הדבר שמבלי זה, איננו שייכים כלל להתעסקות ברזי הבריאה. אין אנו אלא כגרגריר חול בקוסמוס האינסופי, ומה אנו ומה חיינו שנרהיב עז בנפשנו לתהות על מהות החיים ותכליתם. הנשמה האלוקית היא מקור הכח לשאלה, ושם גם התשובה לכל השאלות שלנו.
הרצון לשאול ולחפש תשובה, שורשו בעצם המפגש שלנו עם גודל הנשמה. בנקודה הזו, אנו נפגשים עם שורש החיים ויחד עם זאת לעתים גם עם מוות. השאלה היא עדות לאותו גודל אלוקי החי בקרבנו, ומכח זאת אנו נקראים לבקש אחר התכלית הרוחנית של חיינו.
נוסף על עצם החוויה הנשמתית המכוננת והמבט המרומם, יש לתת מקום גם לכאב האישי והמספד הפרטי.
אב המשפחה, רפאל אטיאס ז"ל, הינו בוגר הישיבה. מדובר באדם שלקח אחריות ודאג לנוער שוליים, אדם בעל מסירות וטוב לב. אדם שהיה בעל רגישות גדולה, למשפחתו וסביבתו . אדם כזה, אשר מילא את חייו בערכיות ומשמעות, הוא עבורנו מודל לחיים מלאי תוכן- רוחני, חינוכי ומשפחתי.
לצד כל זה, גם הנסיבות הנקודתיות של הארוע, צריכות לעורר אותנו למחשבה ובירור. חז"ל הם שלימדונו, שגם במאורע כביר וכללי, ישנה חשיבות לפרטי המציאות ולדרך שבה הופיע מאורע זה. גם ממנה עלינו לדלות הדרכה. כך מצינו שדרשו חז"ל ביחס לגלות מצרים (שבת,יא, ע"ב) :
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
זהו לימוד גדול ככלל לחיינו, לדעת לפרוט ארועים גדולים להדרכות פרטיות ומעשיות הנוגעות אלינו.
במקרה הזה, הננו נקראים לחשבון נפש בכל הקשור לזהירות בדרכים, ולמודעות השמירה על חיינו בכלל.
על החשיבות של נושא זה, ניתן ללמוד מן המסופר במסכת שבת (פב,ע"א):
אמר ליה רב הונא לרבה בריה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה? אמר ליה: מאי איזיל לגביה? דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא. אמר לי: מאן דעייל לבית הכסא … אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן, זיל לגביה.
תרגום
אמר רב הונא לרבה בנו: מדוע אינך הולך ללמוד אצל רב חסדא אשר שמועותיו מחודדות (חריף בלימודו)? אמר לו: וכי למה לי ללכת אליו? שכן כאשר אני הולך אליו, הוא מלמדנו דברים בעלמא (שאין בהם לימוד של ממש) בנוגע להנהגות בית הכסא… אמר לו (רב הונא) : הוא עוסק בדברים הנוגעים לחיי הבריות, ואתה קורא להם "דברים בעלמא" ?! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו.
רב חסדא, איש החסד בעל הרגישות והעדינות לחיי בריות1, מלמדנו שהשמירה על החיים (בתקופת חז"ל החיים סביב בית הכסא היו בבחינת "חיי דברייתא" ממש) היא תורה. עלינו להקיש מכך לגבי הזהירות בדרכים שלנו ולבחון מה עלינו ללמוד ולשפר ביחס להתנהגות שלנו בכביש.
ראוי להרחיב ולפרט מעט הנהגות שונות בענייני זהירות בדרכים , אשר הם ממש "חיי דברייתא" כפשוטו :
* להתמיד בבדיקות השגרתיות של הרכב. לא רק ב "טסט" – הבוחן לעתים את הדברים בצורה שטחית וחיצונית בלבד – אלא גם בבדיקות מעמיקות של פנים הרכב (וביחוד בחלקים קריטיים כמו הבלמים).
* בירידה ארוכה בכביש, לא ללחוץ על הבלמים באופן רציף כל הירידה. לחיצה רצופה על הבלם לאורך זמן, גורמת לשחיקתו בצורה ניכרת ובמהירות, מה שעלול להביא חלילה לאובדן הבלמים.
* בירידות ארוכות, יש לשלב להילוך נמוך ובכך בעצם להאט את הרכב.
* נקיטת משנה זהירות בכביש עצמו ושמירת חוקי התנועה- הקפדה על המהירות המותרת, ציות לתמרורים רמזורים, שמירת מרחק וכו' .
יתן ה' ונדע להפיק את הלקחים הנכונים מן הארועים המצערים הללו, ונשמע ונתבשר בשורות טובות בס"ד מתוך שפע ברכה והצלחה.
1 "חסדא שמך וחסדאין מילך" (גיטין,ז, ע"א)