פרשה ב – סימן ג – מי העיר ממזרח צדק
המדרש:
רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות: "והארץ היתה תהו ובהו", זה אדם הראשון שהיה ללְמה ולא כלום, "ובהו", זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו, "וחושך", זה דורו של אנוש, על שם: "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'", "על פני תהום", זה דור המבול, שנאמר: "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום", "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", על שם "ויעבר אלהים רוח על הארץ", אמר הקב"ה: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבא האורה, "ויאמר אלהים יהי אור", זה אברהם, הדא הוא דכתיב: "מי העיר ממזרח צדק וגו'", אל תקרא "העיר" אלא האיר, "ויקרא אלהים לאור יום", זה יעקב, "ולחשך קרא לילה", זה עשו, "ויהי ערב", זה עשו, "ויהי בקר", זה יעקב, "ויהי ערב", ערבו של עשו, "ויהי בקר", בוקרו של יעקב, "יום אחד", שנאמר: "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'". דבר אחר, "יום אחד", שנתן לו הקב"ה, ואיזה זה יום הכפורים.