פרק י”ז – משא דמשק

הרב מנשה וינר
י״ב במרחשון ה׳תשע״ג
 
28/10/2012

ישעיה תשעב
נביאים וכתובים
פרק י”ז – משא דמשק

“א מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה. ב עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד. ג וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וּשְׁאָר אֲרָם כִּכְבוֹד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְאֻם ה’ צְבָאוֹת.
ד וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה. ה וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים. ו וְנִשְׁאַר-בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם-ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ז בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל-עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה. ח וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל-הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים.
ט בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעוּזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה שְׁמָמָה. י כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ. יא בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ.
יב הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן. יג לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי-רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה. יד לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ.”
א הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי-כוּשׁ. ב הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים וּבִכְלֵי-גֹמֶא עַל-פְּנֵי-מַיִם לְכוּ מַלְאָכִים קַלִּים אֶל-גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט אֶל-עַם נוֹרָא מִן-הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו-קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר-בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ. ג כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא-נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ. ד כִּי כֹה אָמַר ה’ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי כְּחֹם צַח עֲלֵי-אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר. ה כִּי-לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם-פֶּרַח וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת וְאֶת-הַנְּטִישׁוֹת הֵסִיר הֵתַז. ו יֵעָזְבוּ יַחְדָּו לְעֵיט הָרִים וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל-בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף. ז בָּעֵת הַהִיא יוּבַל-שַׁי לַה’ צְבָאוֹת עַם מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט וּמֵעַם נוֹרָא מִן-הוּא וָהָלְאָה גּוֹי קַו-קָו וּמְבוּסָה אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ אֶל-מְקוֹם שֵׁם-ה’ צְבָאוֹת הַר-צִיּוֹן.”

סדר הפרשיות
אנו נמצאים באמצע קבוצת ‘משאות’ הכוללת את משא בבל, משא פלשת, משא מואב , משא דמשק , משא מצרים, משא מדבר ים, משא דומא, משא בערב, משא גי חזיון, משא צור.
כאשר מפרק יז’, יב- עד פרק יח’, ג שזורים שתי נבואות הפותחות ב’הוי …’ מדוע?
נראה אם כן שאלו תתי סעיפים הקשורים למשא שלנו.

“א מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה. ב עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד. ג וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וּשְׁאָר אֲרָם כִּכְבוֹד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נְאֻם ה’ צְבָאוֹת”.

הפסוקים מתארים חורבן!
‘עָרֵי עֲרֹעֵר’ – פירושים שונים נתנו לביטוי זה. י”א לשון חורבן. וי”א שרומז לערי ערוער הדרומיים שנשלטו ג”כ ע”י ממלכת ארם בימי תפארתה ועכשיו ננטשו וחרבו.
‘לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד‘ – מקום מיושב שעדרים רובצים בו . הוא סימן ברור לחורבן ועזובה כפי שראינו לעיל בישעיהו ז’,כה :

” וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא-תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה.”

בפסוק ג’ ישנו שינוי כיוון ועיסוק באפרים.
נראה שהנביא כורך את השבתת מלכות אפרים עם החורבן של ארם דמשק.
הביטוי ‘וּשְׁאָר אֲרָם כִּכְבוֹד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל’ מוסבר עפ”י זה שככבודם של ישראל שאבד כך יקרה ל’שְׁאָר אֲרָם’.
מפסוק ד’ עובר הנביא לדבר על ישראל.
נראה לכאורה פשוט שנבואה זו קשורה לתיאור הברית שבין רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו כמתואר בישעיהו ז’ :

“א וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן-יוֹתָם בֶּן-עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם וּפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ. ב וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל-אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי-יַעַר מִפְּנֵי-רוּחַ.
ג וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ צֵא-נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל-קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל-מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. ד וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל-תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל-יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי-אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ. ה יַעַן כִּי-יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן-רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. ו נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן-טָבְאַל.
ז כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. ח כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם. ט וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן-רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ. “

ברית אשר הרגיע ממנה הנביא ישעיהו את אחז מלך יהודה. ולא שמע אליו אחז אשר פנה למלך אשור בנתינת שוחד על מנת שיעלה על ארם וישראל ויכריתם.
* אם אכן, כך. מדוע החזרה של הנביא לאותו ענין ?
* רוב הפסוקים מתארים את אשר יקרה לאפרים ולישראל! מדוע אם כן הנביא נתן לנבואה זאת את הכותרת ‘ מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק “?
עיון מדוקדק מלמד שלא דומה נבואת הפורענות הנאמרת על ארם כמו נבואת הפורענות על ישראל!

נקדים ונעיין בישעיהו פרק י’ בנבואות מאוחרות מימי חזקיהו הפונות לגאוות אשור אשר פנתה וניסתה להחריב את ירושלים ויהודה.

“יב וְהָיָה כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר וְעַל-תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו… כ וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא-יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית-יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל-מַכֵּהוּ וְנִשְׁעַן עַל-ה’ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת. כא שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב אֶל-אֵל גִּבּוֹר. כב כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה. כג כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדֹנָי ה’ צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל-הָאָרֶץ.”

אצלנו[‘מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק‘ – ישעיהו יז’ ] אנו מוצאים פסוקים דומים הפונים לאפרים ולישראל :

“ז בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל-עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה.
ח. וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל-הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים.”

נמצאנו למדים מכך, שכדוגמת תהליך התשובה שהתרחש ביהודה בעקבות התבוסה של אשור בימי חזקיהו, כך מוקדם יותר בשעה שחטפו ישראל מכה חזקה מאשור. הדבר הביא אותם לתשובה. לפניה אל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. מה שאין כן בארם דמשק !
נשים לב ! ישעיהו בשרשרת המשאות שלו אינו מכוון לתת נבואות לאומות העולם . אלא כל משאותיו של ישעיהו נאמרות מנקודת המבט של יהודה וישראל .
כפי שנאמר בכותרת הספר :

” חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה.”

ב‘מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק‘ שאנו עסוקים בו כרגע, ענין זה בולט יותר ! הכותרת היא אמנם ‘משא דמשק’ אך ההשלכות הם על אפרים.
כורתי הברית רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מל ישראל יחטפו יחד. אך בהמשך יהיה פער גדול ביניהם והדמיון מסתיים. בישראל יתרחש תהליך תשובה ורפואה חלקית לפחות.

* בפרקים ז- ח הנבואות נאמרו ע”י ישעיהו תוך כדי המצור של מלך ארם ומלך ישראל על י-ם.
אחד מתפקידיו המרכזיים של הנביא הוא לומר את הנהגת ה’ להנהגה של יהודה /ישראל. הנביא משמש בתפקיד זה כיועץ למלך בתפקידי הנהגה המוטלים על המלך כדוגמת : מדיניות חוץ, משפט וחסד.
לעומת זאת, נראה שקובץ נבואות המשאות, הוא מסוג הנבואות שנושא הנביא לפני תלמידיו ולא לפני המלך או לפני הציבור.
בדומה למה שנאמר לישעיהו קודם הסתלקות הנבואה בימי אחז :

“טז צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. יז וְחִכִּיתִי לַה’ הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי-לוֹ. יח הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן-לִי ה’ לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה’ צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן.”
*ד וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה. ה וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים.
ו וְנִשְׁאַר-בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם-ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.”

מחד, מתואר דלדול בישראל. ומאידך מתוארת שארית קטנה שתישאר. בדיוק כפי שנאמר בנבואה על יהודה בפרקים הראשונים !
“ז בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל-עֹשֵׂהוּ וְעֵינָיו אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה. ח וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל-הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים.”
השארית שתישאר תחזור ותפנה לקדוש ישראל.

“ט בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעוּזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיְתָה שְׁמָמָה. י כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ עַל-כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ. יא בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ. “

פסוק ט’ רומז למתואר ביהושע יז’ :

” יד וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם-רָב עַד אֲשֶׁר-עַד-כֹּה בֵּרְכַנִי ה’1. טו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי-אָץ לְךָ הַר-אֶפְרָיִם. טז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. יז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם-רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא-יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד. יח כִּי הַר יִהְיֶה-לָּךְ כִּי-יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ2 וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא.”

הנביא ישעיהו מצליף בישראל בכך שהוא אומר להם שהערים שלכם עכשיו יחזרו להיות כמו הערים אשר נטשו בשעתו הכנעני והתמלאו בעצי יער.
בפסוק י’ הנביא מתאר במשל את הנטיעות הזרות של תרבויות זרות וע”ז שברגע הראשון , כביכול נתנו יופי והדר. אך ביום הקציר לא נשאר כלום מזה.

*ד וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה. ה וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים.

הנביא ישעיהו רומז כאן לתקופה ולאירועים שלא נשכחו מישראל מאות שנים לאחר הסתיימם:

“יא וְאַחֲרָיו שַׁמָּה בֶן-אָגֵא הָרָרִי וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה וַתְּהִי-שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים. יב וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ-הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַשׂ ה’ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה. יג וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל-קָצִיר אֶל-דָּוִד אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה עֵמֶק רְפָאִים. יד וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם. טו וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר.” ( שמואל ב’, כג )

פרק זה מתאר מקורותיו של דוד מימי ראשית מלכותו. בימים שבהם עדיין פלישתים מושלים והמוצב שלהם בבית לחם. כאשר דוד ואנשיו מסתתרים במערת עדולם. בימים אלו, פלישתים עולים דרך עמק רפאים עד לקרוב לבית לחם. ומשם פושטים על השדות החקלאיים ובתוכם על שדה העדשים שהציל אחד מגיבוריו של דוד.
ימים אלו של אינתיפאדה חקלאית , נעלמו בנבכי היסטוריה לאחר התחזקותו של דוד שהביא את הממלכה בימיו ובימי בנו, שלמה, לעוצמה ורוחב אדירים. אך רישומם בזכרון הקולקטיבי נשאר .


1 שואל הגר”א: הרי יעקב אבינו בירך את מנשה ואפרים בברכת הפריון :” הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.” [בראשית מח’, כז] . אך התבוננות במספרי המפקדים במדבר מגלה מספרים שאינם כ”כ מרובים? אלא מדייק הגר”א ואומר: דווקא ב’ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ‘ – ‘ יִדְגּוּ לָרֹב’ … !
2 בני אפרים עשו זאת באופן חלקי. אנו מוצאים את המושג ‘הר אפרים’ בהמשך התנ”ך . הר זה כולל דובים וחיות טרף…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.