לחיות עם פרשת השבוע – "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלם"
3המפגש בין יהודה ליוסף בפרשתנו, הוא שגורם בסופו של דבר להתוודעות יוסף לאחיו, ולאיחודם מחדש של כל בני יעקב. דבריו של יהודה מול יוסף, נדרשו בכמה פנים. ננסה לעמוד על הבחינות השונות במפגש המיוחד הזה, ולהפיק ממנו בס"ד את ההדרכה הראויה עבורנו בעבודת ה' בעת הזו.
בספר משלי נאמר (משלי כ, ה):
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
סביב פסוק זה, דרשו חז"ל את פרשתנו בכמה אופנים. במדרש דרשו את מעשה יהודה (בראשית רבה צג, ד):
"ויגש אליו יהודה" – כתיב "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ') משל לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה ושותין, כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר עד שעמד על לבו.
על פי המדרש, יהודה הוא שדלה את המים העמוקים מיוסף. בזוהר הקדוש, דרשו פסוק זה באופן אחר (זוהר ויגש, רא ע"ב):
'מים עמוקים עצה בלב איש' דא יהודה בשעתא דאתקריב לגביה דיוסף, על עסקא דבנימין. ו'איש תבונות ידלנה' דא יוסף.
ומעיר ה"שם משמואל"1 על דרשת הזוהר, שלכאורה צריכה להיות הפוכה! ש"עצה בלב איש" זה יוסף ו"איש תבונה ידלנה" זה יהודה, כפי שדרשו במדרש?!
בזוהר, נדרש פסוק זה ברובד נוסף, פנימי יותר:
"מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה", מים עמוקים עצה בלב איש דא קודשא בריך הוא … ואיש תבונה ידלנה, דא יוסף…
למעשה, נראה כי עלינו להבין שישנן שלוש צורות של התייחסות אל המפגש הזה.
המדרש מביא את המערכה הראשונה והפשוטה. בהתנהלות המשונה של יוסף מול אחיו, ישנה מטרה נסתרת אליה הוא חותר. מחד הוא מקרבם ונותן להם מטמון, ומאידך מעליל עליהם עלילה. יהודה מבין שיש כאן נקודה פנימית, אותה הוא מנסה לדלות. בנאומו, הוא מנסה לחשוף את אשר בלב האיש העומד מולו. כאשר יהודה אומר (בראשית מד, לב): "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר", הוא למעשה מגלה את המים העמוקים בלבו של יוסף. יהודה מצליח "להדליק" את הנקודה הפנימית אצל יוסף ולגלות מהו הדבר שיוסף ניסה לעשות בכל הפיתולים הללו. זהו המבט הפשוט של דליית המים העמוקים, במובן הנגלה יותר.
הזוהר מתאר מערכה נוספת, עמוקה יותר, בה יוסף הוא הדולה את העומק הפנימי מיהודה. יוסף חושש, שמא אחיו חושבים שבני רחל הם ח"ו בבחינת הקליפה הנדחית מסגולת ישראל – כמו עשו וישמעאל. יוסף, רוצה לחשוף את אותה נקודה פנימית בקרבם, של הערבות ההדדית והנכונות למסור את נפשם גם עבור בני רחל. הוא למעשה רוצה להוציא לפועל, את אותו איחוד פנימי של כל בני יעקב- "כולנו בני איש אחד". כלל לא בטוח, שיהודה ויתר האחים מודעים לקיום של אותה נקודה עמוקה זו בקרבם.
זה מה שיוסף רוצה לדלות, ולשם כך מסבב את האחים בכל הפיתולים הללו. הכל מתוך רצון לגלות את האחדות המשפחתית הזו, המונחת בתוך-תוכם.
ישנה עצה נוספת, והיא של הקב"ה. לפי עצה זו, כל התגלגלות סיפור יוסף ואחיו היא הכנה לגלות מצרים.
רצה ה', מסבב הסיבות וקורא הדורות מראש, להוריד את האחים מצרימה באופן מלוכד ומגובש. בכדי לשמור על בני ישראל מבחינה רוחנית, היה צורך באיחוד ואחווה בין האחים. אילו היו יורדים לגלות, מתוך קנאה ופילוג, הפגיעה בעם ישראל הייתה עלולה להיות קשה מאוד. ע"פ המבט הזה, המים העמוקים קשורים אל כלל עם ישראל ושלמותו הרוחנית של הדור כולו.
זהו עומק העניין של יוסף, הדולה את המים העמוקים הללו של עצת ה'. לא בכדי, יוסף הוא הנשלח להופיע את מחשבת ה' העמוקה ולגלגל את הרצון האלוקי הזה אל תוך המציאות. על יוסף נאמר בזוהר, שהוא כל הזמן חיכה לקב"ה. כל הזמן יוסף מחפש את ההופעה של רצון ה' במציאות בה הוא נתון- כך נהג ביחס לאחיו כשמחל להם על המכירה מתוך ראייה שהכל היה מאת ה' לטובה (לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים), כך נהג גם לגבי פתרון החלומות (הֲלוֹא לֵאלֹקִים פִּתְרֹנִים , בִּלְעָדָי אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה) ועוד.
נראה, כי גם בתקופתנו עלינו לבחון את הדברים בשלוש המערכות הללו.
ישנה את המערכה הראשונה, שהיא ההתמודדות העכשיווית. כאן נחוצה התבונה של דליית המים העמוקים, במובן הפרקטי. דרושה החכמה, במבט הלאומי, לכלכול צעדינו כאן ועכשיו. תפקידנו במישור הזה, הוא בעיצוב דעת הקהל הציבורית. לצורת הדיבור שלנו על המצב, יש תהודה והשפעה רבה על ההנהגה והלך הרוח בעם. אם הדיבור שלנו על המדינה ועל המצב, יהיה חיובי ואוהד ומתוך אידיאלים וערכים- זה יקרין הלאה ויפעל בס"ד לטובה. הרמת קרנם של הערכים והאידיאלים, דווקא כאשר על פניו המציאות עלולה להיראות שלילית, היא בבחינת דליית המים העמוקים ברמה הלאומית הפרקטית.
נקודה שנייה, היא הערבות ההדדית. כאן בא לידי ביטוי הגילוי הפנימי של אהבת האומה בקרב כל אחד ואחד מאתנו. זו אחת מן המטרות העומדות לנגד עיננו ביציאתנו ל "פנים-אל-פנים". להביא לידי ביטוי בקרב כל אחד ואחד, את הרצון הפנימי שלו להיטיב לעם ישראל מתוך אהבה גדולה לכל אחד בפרט ולאומה בכללה. לעתים המציאות של משברים ונפילות, עלולה לגרום ייאוש ח"ו. על כן, תפקידנו הוא לגלות בקרב כל אחד את נכונותו להתמסר לאידיאלים היונקים מאהבת ישראל. אותה ערבות הדדית נסתרת, הקיימת אצל כולנו, היא המים העמוקים אותם עלינו לדלות. יש בקרבנו אנשים מלאים שאיפות גדולות וערכים, עלינו – בסיעתא דשמייא- רק להוציא את הנקודה הפנימית הזו אל הפועל.
המערכה השלישית, היא היותר כללית ומקיפה. כאן, עלינו לדלות את העומק שבדור כולו.
לחשוף את המים הפנימיים, אליהם באמת צמא הדור – תורת ארץ ישראל ונשמת התורה. בכח פנימיותה של תורה, מקרבים אנו את הגאולה השלמה (זוהר במדבר, קכד, ע"ב):
ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי.
תרגום: ובגלל שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, הוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים.
זהו המבט השלישי עבורנו, לראות את רצונו ית' בסקירה הכללית של צורך הדור מבחינה רוחנית. דורנו הוא דור גדול, אשר בעומקם של דברים, בקשת ה' בגדלות היא המכוונת אותו. עלינו מוטל לדלות מתוכו את הרצון הפנימי הזה, ע"י פנימיות התורה אשר תאיר את תקופתנו הגדולה של ראשית צמיחת גאולתנו.
המערכות הללו, קיימות לא רק ברובד הלאומי כי אם גם ברובד הפרטי.
המבט הראשון, הוא הנקודתי. כשהאדם קם בבוקר, עליו לדעת את תפקידו הנוכחי. להכיר לפני אלו אתגרים הוא ניצב כעת בעבודת ה', ולדלות את כוחות הנפש הדרושים לכך. גם התכנון המקומי וההתמודדות העכשיווית הן יסודות חשובים הבונים את האדם מבחינה רוחנית. זה בבחינת דליית המים העמוקים, הנחוצים לרגע הזמני.
ישנו מבט אחר, של: "מה אני עושה פה". מבט זה, לא קשור לרגע זה או אחר אלא למגמתו הכללית של האדם. מה הן השאיפות והמטרות שלנו. המבט הזה, משמעותו קביעת יעדים כלליים המלווים את עבודת ה' שלנו. זה כולל עיצוב השקפת עולם מוצקה ובירור עמודי התווך הבונים את עולמנו מבחינה רוחנית. מומלץ מאוד, להעלות את הדברים על הכתב. כבר בעצם העובדה שהאדם משקיע בהגדרת השקפתו, זה גופא חלק מעיצוב דרכו.
כלי שמאוד עוזר לכך, זה לדמיין את משפחתנו בעוד כמה עשרות שנים. איך היינו רוצים שביתנו יראה? איזה חינוך היינו רוצים שיספגו ילדינו? הדבר הזה מתחיל כאן ועכשיו. זוהי העת, להקדיש את הזמן לבניין המבט הכללי על חיינו. זה כולל כמובן, גם שאיפות ברמה הפרטית של המידות- להיות בעלי אישיות טובה, עם עין טובה ורגישות לזולת. להגדיר את החזון שלנו, ולהתחיל לעבוד בכיוון הזה. בירור הרצון הזה, הוא אשר בסופו של דבר יעזור לנו להתקדם לקראת מימוש שאיפתנו הגדולה.
זוהי דליית המים העמוקים, המסתתרים עמוק בנפשנו- השאיפה לעבודת ה' בכל לב ונפש. מלאכת הדלייה של המים הללו, של גיבוש אותם ערכים ויסודות המנחים את חיינו, איננה פשוטה. אך נאמין בעצמנו, שאנשי תבונה אנו, ויש לנו היכולת להציב את המטרה הגדולה הזו ולהתקדם לאורה.
המבט ברמה השלישית והכוללת, הוא ראייתנו כחלק בלתי נפרד מהאומה. יש לנו תפקיד גדול כחלק מעם ה', והנקודה הכללית הזו מונחת עמוק בקרבנו. עלינו להכיר בזכות הגדולה, שהפיל השי"ת בחלקנו בכך שזיכנו להיות חלק מן הדור הגדול הזה, ולהודות לו על כך. צורת החשיבה צריכה להיות, מה רצונו יתברך מאתנו, מבחינת היכולת של כל אחד מאתנו לתרום לעם ישראל ולגאולתו. לא במבט של סיפוק צרכינו הפרטיים ברמה היום-יומית, אלא להתרומם ולחשוב מעבר לכך. מה מיקומנו בעת הנפלאה הזו, של חזרת ישראל לארצו. במובן הזה, המים העמוקים הם הקישור הפנימי שיש לנו אל כלל ישראל- החלק האלוקי הגנוז בעומק הנשמה הישראלית. תבונה גדולה, של בקשת רצונו יתברך באמת, נצרכת בכדי לדלות את המים הללו ממעמקי הנפש. עלינו לדלות את אותו טל חיים כללי המוטבע בתוכנו, ולהתמסר לצרכים היותר פנימיים של הדור.
יתן ה', ונזכה לכוון לרצונו יתברך, במחשבות טובות מכל הבחינות- ככלל וכפרט. מתוך כך נזכה בס"ד לגאולה השלמה בקרוב.
1 ראה בפתיחת דבריו לשנת תרע"א, תרע"ו ובעוד מקומות רבים.