פרק כ”א

הרב מנשה וינר
ב׳ בשבט ה׳תשע״ג
 
13/01/2013

ישעיה תשעב
נביאים וכתובים
פרק כ”א

“א מַשָּׂא מִדְבַּר-יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה. ב חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד-לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל-אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי. ג עַל-כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת. ד תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה. ה עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן. ו כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד. ז וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב-קָשֶׁב. ח וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל-מִצְפֶּה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל-מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל-הַלֵּילוֹת. ט וְהִנֵּה-זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ צֶמֶד פָּרָשִׁים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל-פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ. י מְדֻשָׁתִי וּבֶן-גָּרְנִי אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה’ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם.”

‘מַשָּׂא מִדְבַּר-יָם’ מהמשך הפסקה אנו מבינים שמדובר על צופה העומד וכולם סביבו ממתינים לראות מה יפול דבר. עד שהצופה מבשר ‘נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל’. מכאן למדנו ש ‘מִדְבַּר-יָם’היינו בָּבֶל1 !
ומדוע מכונה כך? אפשר לומר משום הנהרות הגדולים בארץ בבל אליהם מתכנסים אנשים. כמו מקווה מים הוא ‘ים’.
בעברית אנו מבחינים אמנם בין נהר לים. אך בתנ”ך מצאנו ‘ולמקווה המים קרא ימים’ הקו הוא מקום ההפרדה בין המים ליבשה. ‘כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה’. יתכן לקרוא ים
2 לנהר גדול במיוחד שנקוו אליו מים.
אך יתכן גם ש ‘יָם’ עניינו כאן במשמעות כיוון מערב . מערב לאומות המוזכרות בפסוק ב:’עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי’ הנמצאים צפון מזרחית לבבל (באזור פרס ).
אלא שהזיהוי של משא ים = בבל, קשה מעט… שהרי המשא הראשון מבין המשאות (ישעיה יג ) הוא מַשָּׂא בָּבֶל?
רש”י מבאר שהנבואה חזרה שנית פעם בסגנון אחד ופעם בסגנון אחר.
הרד”ק מוסיף שנבואה שנית זו על בבל חוזרת ונשנית שוב ושוב מפני שבבל הרעו לישראל יותר מדי.
בהמשך נציע פתרון נוסף לשאלה חשובה זו .

“יא מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה-מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה-מִּלֵּיל. יב אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם-לָיְלָה אִם-תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ.
יג מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים. יד לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד. טו כִּי-מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה. טז כִּי-כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל-כְּבוֹד קֵדָר. יז וּשְׁאָר מִסְפַּר-קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי-קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי ה’ אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר.”

ב’ מַשָּׂא דּוּמָה /בַּעְרָב ‘ אנו מזהים מספר שמות עמים : דּוּמָה , בַּעְרַב , דְּדָנִים , תֵּימָא , קֵדָר וכולם מופיעים בבראשית כה’ ברשימת בני קטורה או צאצאי ישמעאל. כולם קרובי משפחה ומתגוררים באזור ה’מדבר הערבי’.
אנשי בַּעְרָב מתבקשים להלין את שיירות הדְּדָנִים. הדְּדָנִים מתוארים כנודדים, הם צמאים ורעבים (פסוק יד) . ומדוע הם נודדים ? מחמת המלחמה (פסוק טו ) . אלו לא סתם אנשים סוחרים שנודדים אלא מחמת המלחמה הם בורחים! בפסוקים טז-יז מתוארים הפסד עושרם, כבודם ולוחמיהם של אנשי קדר אשר יתמעטו. מתוארת כאן מלחמה אזורית גדולה המכניסה את כולם להיות פליטים בורחים.
בהמשך לנבואות בראשית ספר ישעיהו ונבואות ה’משא הקודמות, התיאור כאן הוא של אשור הבולעת את הכל ובכללה את העיר בבל שנופלת מול אשור.
לעמים המוזכרים בנבואה זו היה נוח כאשר אין ממלכה חזקה השולטת במרחב, מפני שהם חיו מן ביזת השיירות והם היוו שליטי המדבריות. ועכשיו מנבא ישעיהו ‘ סדר עולמי’ חדש שיעשה ע”י ממלכת אשור. וכל זה בגיבוי הקב”ה. אם כן, עלייתה של אשור היא לא נוגעת רק לישראל. אלא ה’ עושה דין וסדר בכל העמים היושבים באזור.
לאור דברינו כעת, ניתן להסביר ש’מדבר ים’ הינו ג”כ על יושבי המדבר הערבי [ שלא כפי הסברנו לעיל ! ] . מדבר זה מתואר כים שאי אפשר לחצות אותו מחמת סופות החול ומיעוט הדרכים המסודרות בו.
נבואה זו נאמרת לעם ישראל , על מנת שלא יחשבו לכרות ברית עם בבל, מפני שזה לא יעזור אל מול הממלכה העולה שתתפוש את ההגמוניה על כל האזור , אשור.
יש להעיר שנבואה זו מתייחסת לזמן מוקדם יותר מעלייתה של בבל לתפישת ההגמוניה ונפילתה של אשור ביד בבל.
נבואה זו מתייחסת לשלב בו בבל מוכה ע”י אשור. מתואר במחקר ההיסטורי המודרני ויש לכך התייחסות מפורשת אף בתנ”ך.

לאחר כבוש שומרון ע”י מלך אשור. מבצע מלך אשור חילופי אוכלוסין ומיישב באזור שומרון עמים שונים :

“כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ… ל וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת-סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי-כוּת עָשׂוּ אֶת-נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת-אֲשִׁימָא.” (מלכים ב’, יז )

קרי: אנשי העיר בבל נכבשו ע”י מלך אשור והוגלו לאזור שומרון !
אנו מוצאים עוד על העיר בבל לפני התעצמה להיות ממלכה , אצל חזקיהו :

“יב בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל-חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. יג וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת-כָּל-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ. יד וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו… יז הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה’. יח וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.” ( מלכים ב’ , כ )

* בירושלמי תענית פרק א’ הלכה א’ כתוב :

“אמר ר’ חנינה בריה דר’ אבהו בתורתו של ר”מ מצאו כתוב משא דומה- משא רומי”

מה רצו חכמים לומר במימרא זו?
אנו מכירים מימרא אחרת[ מפורסמת יותר ] בשמו של ר’ מאיר : “בתורתו של ר’ מאיר כתוב כתנות אור”3.
חז”ל מחברים רבות בין אדום לרומי. וכאן הדמיון הוא באותיות דּוּמָה / אדום .
בדומה לכך אנו מוצאים חילופי אותיות בקרי/כתיב בים אדום לארם.

“בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת כתיב: וארמים [קרי: וַאֲדֹמִים] בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.” ( מלכים ב’ טז)

עיון נוסף במשא דומא. מגלה שהדרשה של ר”מ אינה רחוקה מהפשט :

“יא מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה-מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה-מִּלֵּיל. “

הנה לפנינו פשוטו של מקרא ששעיר היינו דומא. וזהו הבסיס לדרשתו של ר”מ שכוונתו לאדום4.


1 בהמשך, יוצע זיהוי נוסף ל‘מִדְבַּר-יָם’ .
2 לדוגמא: הכיור המרכזי והגדול שיצק שלמה המלך בביהמ”ק הראשון מכונה ‘ים של שלמה’. ( הערת העורך )
3 בשעור המוקלט, הרב המשיך בביאור דרשת חז”ל הנ”ל ולא הקלדתי את דבריו. הרוצה להחכים ישמע את ההקלטה.
4 כידוע היו גם קשרי חיתון בין עשיו לבין ישמעאל: ” ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה. ” ( בראשית כח ) נראה שקשרי חיתון רחבים יותר היו בין השבטים השונים שישבו מסביב לארץ כנען. בדרומה ובמזרחה. לדוגמא: שבא ודדן מוזכרים כזוג בנים בשני שושלות שונות : אצל בני קטורה . והרבה לפני כן אצל תולדות חם. לא בהכרח שהם אותם דמויות. אך הופעתם פעמיים כזוג, מלמדת שיש, כנראה, קשר משפחתי שושלתי בין הדמויות מהמשפחות השונות שהתחנתנו מן הסתם זה עם זה והאחרונים (בני קטורה) קרויים ע”ש הראשונים .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.