פרשה ד – פסקה ז' – "ויקרא אלוקים לרקיע שמים"
המדרש:
"ויקרא אלהים לרקיע שמים", רב אמר: אש ומים. רבי אבא בר כהנא אמר משום רב: נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים. דבר אחר, "שמים" כתיב, שהן שמים מעשיהן של בריות, אם זכו "והגידו שמים צדקו", ואם לאו "יגלו שמים עונו". דבר אחר, "שמים", שהבריות משתוממים עליהן, לאמר של מה הן, של אש הן, של מים הן, אתמהא. ר' פנחס בשם רבי לוי אמר: הוא אתא וקם עליו: "המקרה במים עליותיו", הוי של מים הן. סמים, מה סמים הללו מהן ירוקין ומהם אדומים, מהם שחורים ומהם לבנים, כך שמים פעמים ירוקין וכו'. רבי יצחק אמר: "שמים", שא מים טעון מים. משל לחלב שהיה נתון בקערה. עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו, מיד הוא קופא ועומד, כך "עמודי שמים ירופפו", עמדו שמים, ניתן בהם את המסו. "ויהי ערב ויהי בקר יום שני", אתיא כדאמר רב: לחים היו בראשון ובשני קרשו.