פרשה יא – פסקה ב המשך – חטא האדם
המדרש:
ברכו במאורות. ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת, אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו, כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקדוש ברוך הוא לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה, כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הה"ד (שם /איוב/ לז) תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, מפני מה, ואורו על כנפות הארץ, א"ר יהודה בר רבי סימון אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקדוש ברוך הוא באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, ומניין שגנזה שנאמר (שם /איוב/ לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (משלי ד) וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, ר' לוי בשם רבי זעירא אמר ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי, מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור, כל אותו היום.