פרשה יב – פסקה ד
המדרש:
רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר ויכלו השמים והארץ בזמנן, וכל צבאם בזמנן, א"ל רבי נחמיה והא כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות, אמר לו והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום ששי, אמר לו רבי נחמיה כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו, ר' ברכיה על הדא דר' נחמיה אמר ותוצא הארץ, דבר שהיה פקוד בידיה.