מועד קטן כ"ח (ע"א) – לימוד מקל וחומר
מועד קטן כ"ח (ע"ב):
תנו רבנן כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו אמר רבי עקיבא ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה נענה רבי טרפון ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה והלא דברים קל וחומר ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת דכתיב ויקריבו בני אהן את הדם אליו כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה רבי יוסי הגלילי ואמר וספדו לו כל ישראל וקברו אותו והלא דברים קל וחומר ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה מאי דבר טוב רבי זירא ורבי חיננא בר פפא חד אמר שביטל משמרתו ועלה לרגל וחד אמר שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים [אשר היו לפניך כן] ישרפו לך והלא דברים קל וחומר ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה רבי עקיבא ואמר ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון [בבקעת מגידו] ואמר רב יוסף אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו והלא דברים קל וחומר ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם כך בניו של רבי ישמעאל על אחת כמה וכמה.
כולם ניחמו את ר' ישמעאל בדברים שנלמדו במידת קל וחומר.
בתורת החסידות האריכו לבאר שי"ג מידות שהתורה נדרשת בנויים על פי י"ג מידות הרחמים1.
המידה הראשונה – קל וחומר – מתאימה למידה הראשונה ממידות הרחמים – מידת "א-ל". מידה זו היא בחסד כמו שנאמר "וחסד א-ל כל היום".
מגדולי החסידות אמרו שמידה זו באה למתק ולתקן בשרשן את הדברים הקשים הבאים לאדם ואף הדריכו שכדי לעזור לאנשים בצרתם יש לדרוש להם דברים במידת קל וחומר2.
בדרך פשוטה יותר יש לומר שמידת הדין פגעה ברבי ישמעאל. רצון המנחמים לנחמו באמירה שלא כלו רחמיו של הקב"ה ואף הוא ראוי לרחמים מאת ה'. מידת קל וחומר היא כשחלק מונהג בדין וחלק ברחמים וזאת אשר הם מבקשים להראותו.
וכך למדו: אם אלו שראויים למידת הדין, אף שראויים לדין, מעשה אחד טוב שעשו כבר מחייב את ישראל לבכותם ולספדם וכבר זכו לזכויות ודברים טובים, קל וחומר לבני רבי ישמעאל שעשו מעשים טובים רבים, שראויים הם לבכי ומספד ולבוא לנחם אבליהם ויזכו בשכר טוב מן השמים.
רבי עקיבא ביקש להיות אחרון המנחמים. רבי עקיבא לשיטתו שגם כשחבריו בכו היה הוא שוחק3, כיון שראה לא רק את ההווה והעתיד הקרוב כי אם הרחיק מבטו לעתיד הרחוק ממנו שאב ניחומים וכוחות.
אף כאן ביקש רבי עקיבא לקחת את דברי כולם ולראותם לאור העתיד הרחוק של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ומשם ביקש לראות את המציאות ולשאוב ניחומים.
אם בהנהגת הדין של אחאב מעשה אחד כבר משייך לכלל ישראל ולבניין גאולתו בעתיד ק"ו להנהגת בני רבי ישמעאל ששייכים הם לכלל ישראל שכולו טוב ורחמים. עקיבא המנחם כדרך שאמרו לו חבריו עקיבא נחמתנו.
1 עי' למשל בדברי תורת לוי יצחק (שנ"ז): "י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג מידות הרחמים. אם כן המידה הראשונה, קל וחומר, היא כנגד השם א-ל".
2 עיין מה שכתבנו בענין לימוד קל וחומר בפרשת נגעים.
3 מכות כ"ד (ע"ב).