יבמות ו' (ע"ב) – ז' (ע"א) – לימוד מקל וחומר
יבמות ו' (ע"ב) – ז' (ע"א):
אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום דמייתי מק"ו וה"ק מה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד אבל מיתת ב"ד דחיא שבת מק"ו ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחת מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה ומאי או אינו דקאמר ה"ק קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואין דוחה את השבת הדר אמר קבורת מת מצוה תדחה שבת מק"ו ומה עבודה שהיא דוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה מולאחותו שבת שנדחה מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה ת"ל לא תבערו ולמאי.
עי' ירושלמי סנהדרין פ"ד, ה"ו שהזכירו לימוד זה בק"ו ודחוהו מג"ש ועי' מש"כ שם
עי' מש"כ במכילתא ויקהל (ל"ה א'):
ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין הרי היא דוחה שבת.
ועי' מש"כ שבת קל"ב:
קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה.
ועי' עירובין ק"ג (ע"א):
אמר רבי אליעזר קל וחומר ומה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שמשום שבות אינו דין שידחו את השבת.
בכל המקומות הנזכרים מבואר שדחיית דבר מלמדת שהדוחה הכרחי יותר והוא בחי' דין ואילו הנדחה הוא פחות הכרח והוא יותר ממידת החסד המאפשרת יותר ומוכרחה פחות.