סוכה העשויה ככבשן – סוכה ז' ע"ב

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל מקורות פנימיים לסוגיות.

תמצית השיעור: דברי ר' יוחנן על סוכה העשויה ככבשן תמוהים מבחינת הסגנון ומבחינת התוכן. דברי חכמים בזוה"ק מתייחסים לסוכה העשויה ככבשן שופכים אור על דברי ר' יוחנן. סוכה זו היא ביטוי לסוכה עליונה, המבטאת בחינה של עולם רוחני עליון הנמצא בכח ולא בפועל.

סוגיית הגמרא (סוכה ז' ע"ב):

אמר רבי יוחנן: סוכה העשויה ככבשן – אם יש בהקיפה כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם כשרה, ואם לאו פסולה. כמאן, כרבי דאמר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה. מכדי גברא באמתא יתיב, כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, בתריסר סגי. הני מילי בעיגולא, אבל בריבועא בעיא טפי. מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע, בשיתסר סגי. הני מילי בעיגול דנפיק מיגו ריבועא, אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא בעיא טפי משום מורשא דקרנתא, מכדי כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא בשבסר נכי חומשי סגיא, לא דק. אימור דאמרינן לא דק פורתא טובא מי אמרינן לא דק. אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: מי סברת גברא באמתא יתיב, תלתא גברי בתרתי אמתא יתבי. כמה הוו להו שיתסר, אנן שיבסר נכי חומשא בעינן, לא דק. אימור דאמרינן לא דק לחומרא, לקולא מי אמרינן לא דק. אמר ליה רב אסי לרב אשי: לעולם גברא באמתא יתיב, ורבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב, כמה הוו להו תמני סרי, בשיבסר נכי חומשא סגיא, היינו דלא דק ולחומרא לא דק. רבנן דקיסרי ואמרי לה דייני דקיסרי אמרי: עיגולא דנפיק מגו ריבועא רבעא, ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא, ולא היא דהא קחזינן דלא הוי כולי האי.

כמה תמיהות עולות בלימוד סוגיה זו.
א. "סוכה העשויה ככבשן" – לשון מיוחדת זו של ר' יוחנן טעונה בירור. מדוע לא אמר בצורה פשוטה: "סוכה עגולה"? מדוע דימה את הסוכה לכבשן?
ב. "אם יש בהיקפה כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם – כשרה". אמירה זו איננה מדריכה כלל כיצד לנהוג הלכה למעשה. ר' יוחנן לא מתייחס לגודלו של אדם, לצורת הישיבה וכדומה, ועל כן דבריו אינם יכולים להדריך הלכה למעשה.
ג. למסקנת הגמרא, ר' יוחנן "לא דק". מדוע לא אמר חשבון מדוייק?

העולה מכאן שר' יוחנן אמר דברים סתומים, שאין להם פשר ברמת הלימוד הפשטית.
נפנה, אפוא, למקורות פנימיים, שיפיצו אור וידריכונו בסוגיא זו.

הזוה"ק מתייחס בצורה מפורשת לדין "סוכה העשויה ככבשן", ולא ניתן להתעלם מדבריו בעת שעוסקים בסוגיא זו.
זו לשונו (רע"מ פנחס רנ"ה ע"ב):

"בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו'", דאיהי תשרי "מקרא קדש יהיה לכם וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וגו'". "בחמשה עשר" מסטרא די"ה, "וחגותם אותו" דא אות ו' עמודא דאמצעיתא, "שבעת ימים", מסטרא דבת שבע דאיהי מלכות, אבהן ורעיא מהימנא ואהרן דוד ושלמה הא אינון שבע לקבל שבע ספיראן. אנא בעינא לתקנא לכון סכה דאיהי אימא עלאה לסככא עלייהו כאמא על בנין ובגין ז' ספיראן אמר קרא "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" במפקנותהון מארעא דמצרים בז' ענני כבוד, אית באות ו' בסכות חסר ו' דאתמר בה (שם) "בסכת תשבו שבעת ימים", איהי אימא, אבל סוכה באת ו' איהו ברזא דתרין בנין ידוד אדני והכי סליק סוכ"ה בחושבן, יאהדונהי, תרין כרובים דהם (שמות כ"ה) "סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו", ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא לעילא מרגליהון עד רישיהון ומרישיהון ועד רגליהון ושריין על טפח דאיהו י' ועשרה עשרה מעילא לתתא ומתתא לעילא היינו יו"ד, ובגין כך שיעורא דסכה אמרו רבנן לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים. סכה העשויה ככבשן מסטרא דאימא, עלה אתמר (שמות י"ט) "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן", ואוקמוה מאי (יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב כאור היוצא מפי הכבשן, וכלא חד, (ישעיה ד') "וסכה תהיה לצל יומם", דסכך בעינן, וסכך אתעביד לצל דאתמר ביה (תהלים צ"א) "בצל שדי יתלונן", ולא בצל סכת הדיוט דאגין על גופא משמשא, אלא צל לאגנא על נשמתא, (שיר השירים ב') "בצלו חמדתי וישבתי", (איכה ד') "אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים". צל עם ם' איהי צלם דאתמר ביה (תהלים ל"ט) "אך בצלם יתהלך איש". ם' סתומה אית לה ארבעה דפנות, ומה דאוקמוה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולמאן דאמר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח, ואינון בגין דא תרין תלת ארבע הא תשע, טפח איהי עשיראה לאשלמא כל חסרון, ובגין דא שיעור סכה לא פחות מעשר דאיהי מלכות, עשיראה דכל דרגין, ולא למעלה מעשרין דאיהי כ' כתר עליון דלא שלטא ביה עינא. כבוד עלאה עליה אמר משה (שמות ל"ג) "הראני נא את כבודך", ואתיב ליה קודשא בריך הוא "לא תוכל לראות את פני", ולית כבוד בלא כ', ובגין דא שערו מארי מתניתין לקבלייהו סכה העשויה כמבוי מסטרא דאת ב', כמין גא"ם מסטרא דאת ג', כמין צריף מסטרא דאת ד', ושבע אתוון אינון בג"ד כפר"ת כ' כבשן ב' בורגנין ושאר סכות, וכלהו רמיזי לגבי מארי מתניתין ולית לארכא בהון, ואינון לקבלייהו שבעה ככבי לכת ואינון דכר ונוקבא, ובגין דא אתקריאו ז' כפולות כגון שבעה שרגין דמנרתא דאתמר בה (תהלים קי"ט) "שבע ביום הללתיך", הכי (זכריה ד') "שבעה ושבעה מוצקות", הכי שבעה ספיראן כפולות ושבעה יומי בראשית לתתא שבעה לעילא "אין כל חדש תחת השמש".

דברי הזוה"ק עמוקים וסתומים, וננסה לעמוד על קצות הדברים.

בלימוד הסוגיא בגמרא יש לשאול, האם בסוכה העשויה ככבשן – סוכה עגולה – קיים הדין של הכשר סוכה ב"שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח"? לכאורה הביטוי "כבשן" שבו השתמש ר' יוחנן מלמד שהסוכה צריכה להיות סגורה מכל צד, ככבשן הסגור מכל צדדיו. כך ניתן ללמוד גם מן העובדה שנדרשים עשרים וארבעה אנשים ולא רק שלושה עשר כשיעור חצי מן הסוכה ועוד טפח. נמצא, אפוא, שסוכה העשויה ככבשן היא סוכה שיש בה ארבע דפנות.
הזוה"ק עוסק בסוכה שיש בה ארבע דפנות:

צל עם ם' איהי צלם דאתמר ביה (תהלים ל"ט) "אך בצלם יתהלך איש". ם' סתומה אית לה ארבעה דפנות…

"צלם" הוא צל הסוכה יחד עם האות ם – שיש לה ארבע דפנות.
אות ם סתומה, כך מובא בכמה מקומות, מורכבת מארבעה אותיות ו, היוצרות את צורת האות ם. ארבע אותיות ו' הן עשרים וארבעה, בגימטריא.
כך כתב הרמח"ל (אדיר במרום עמ' קע"ה):

…ואומר לך עתה למה הם ד'. כי סודם הוא מ' סתומה, שהיא ד' ווי"ן לד' רוחות. ובאמת ד' ווי"ן עולים כ"ד, וסודם כ"ד צירופי אדנ"י, שכולם מתקבצים בסיתום…

והגרי"א חבר בספר "פתחי שערים" (נתיב עולם התיקון, פתח ב') כתב:

וזה סוד מה שאמרו בזוה"ק, דכ"ד זיני מסאבותא הטיל הנחש בחוה שהם ד' ווין של מ"ם סתומה, שכל יסוד הוא פועל בכל ו' ימי בראשית והוא במנין ואיב"ה אשית וגו'.

נמצא, שאות ם סתומה עולה למנין עשרים וארבעה, וזהו שאמר רבי יוחנן: סוכה העשויה ככבשן – שהיא בבחינת ם סתומה שיש לה ארבע דפנות – צריכה עשרים וארבעה בני אדם להכשרה.

להבנת עומקו של ענין זה נעיין בכמה מקורות המרחיבים בנושאים הקשורים לדברי הזוה"ק.
א. בזו"ח שיר השירים אמרו:

אלא כד סתים כולא גו מחשבה עילאה, ואיהי נקודה לא אתפשטא ואסתים לגו, כל אינון שבילין עילאין ואתוון סתימין אסתים כולא באת ם', והוו כל אינון שבילין ואתוון עילאין סתימין כלילן באת דא. כיון דסלקי ברעו לאתגלאה ולאפקא תולדין, האי את ם' אתפתח ואתעביד את ה', לא אשתנו דא מדא אלא דאתפתח לאפקא תולדין ולאתגלייא בלחישו, דהא את דא לא אתגלייא ולא אדכר, ואף על גב דאיהי בלחישו הוא בפום גלי. ובגין כך בשעתא דאתגלי ואתפתח כדין זמין לאולדא, דהא בעוד דלא קיימא בפתיחו דה' כולא סתים בגווה באת ם'.

האות ם סתומה היא ביטוי למחשבה עליונה, נקודה סתומה שלא התגלתה. כאשר היא מתגלה ונפתחת מסתימתה, נעשית מן האות ם האות ה'. אף היא סתומה, שהרי אין שומעים את האות ה' כשהיא באה בסוף המילה, אך היא גלויה יותר מן האות ם.
ב. זוה"ק, רע"מ ח"ג פנחס רנ"ב ע"ב:

…כבשן דיליה, דאיהי כבושה תחות בעלה, ובגינה אתמר (שמות י"ט): "והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן", ולא ככבשן דאש דהדיוט אלא ככבשן דביה כבש רחמיו לעמיה כד מצלין ובעון בעותין, כן יכבשו רחמיך את כעסך, וביה כבשי דרחמנא למה לך.

ג. בכתבי האר"י מובא (עץ חיים שער ל"ה פרק ג'):

ונחזור לענין כי ב' צירין וב' דלתות יש באשה, כמו שכתוב: "כי לא סגר דלתי בטני", וכן "כי נהפכו עליה ציריה". וסוד הענין הוא שאלו כ"ב אתוון הנ"ל הם נעשין דל"ת וציר א'. והנה אלו האתוון הם כפולין כמו שכתבנו בע"ה, ולכן יש ב' צירים וב' דלתות, וכשתחברם יחד יהיו צורתם ם' סתומה כזה ם של לםרבה המשרה, ואלו הם סוד מ' יום של יצירת הולד. וכאשר נקודת היסוד שלה היא סתומה והולד הוא בתוכה אז הוא צורת מ' סתומה, וכשיולדת נפתח רחמה, ואותן הב' דלתות שהיו דבוקות זו בזו ונעשו צורת ם' סתומה נפתחין ואז הולד יוצא משם, ובהיותה ם' סתומה אז נקרא גן נעול מעין חתום.

ההגדרה העולה מן המקורות ביחס לסוכה העשויה ככבשן, היא שזו סוכה שבכח. סוכה שקודם היציאה אל הפועל. בחינת המחשבה הגנוזה בנקודה אחת, כשהאותיות סגורות וסתומות, והכל גנוז בכח.
כך יש להבין את דברי הזוה"ק:

אנא בעינא לתקנא לכון סכה דאיהי אימא עלאה לסככא עלייהו כאמא על בנין.

ובהמשך:

סכה העשויה ככבשן מסטרא דאימא.

האם הרובצת על הבנים הוא ביטוי לדבר שבכח. הבנים אינם מבטאים את כוחם ואינם פועלים. זוהי הסוכה העשויה ככבשן. הדבר הכבוש איננו יוצא אל הפועל. "שיכבשו רחמיך את כעסך", פירושו שהכעס יהיה כבוש ולא יצא אל הפועל.

ר' יוחנן בדבריו אומר שבסוכה עגולה באה לידי ביטוי בחינת ם סתומה, הבחינה שנמצאת בכח, קודם ליציאתה אל הפועל. על כן התבטא בלשון "כבשן", המבטאת דבר שבכח, ועל כן חיזר אחר עשרים וארבעה בני אדם, שזוהי בחינת ם סתומה.
זוהי בחינה של סוכה עליונה, "מסטרא דאימא", והיא מגנה על הנשמה, על כן היא עגולה וסתומה מכל צד.
לאור הבנה זו יש לבאר את דברי הגמרא על ר' יוחנן:

כמאן, כרבי דאמר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה.

אין כוונת הגמרא שר' יוחנן פסק כרבי בצורה כללית, אלא שבמקרה של סוכה עגולה הלכה כרבי. סוכה עגולה צריכה להיות ארבע אמות על ארבע אמות. הדברים מתאימים להבנה שהאות ם סתומה מורכבת משתי אותיות ד, כפי שהובא לעיל בדברי האר"י. על כן צריכה סוכה עגולה, שהיא בחינת ם סתומה, להיות בגודל של ארבע אמות על ארבע אמות¹.
לאור זאת יש להבין גם את דברי רש"י. קודם לדברי ר' יוחנן הביאה הגמרא את דעת אחרים:

אחרים, דתניא אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך פסולה, לפי שאין לה זויות.

רש"י מפרש:

כשובך – עגולה.
ככבשן – עגולה, דלית ליה כאחרים.

יתכן שכוונת ר' יוחנן היא, שסוכה העשויה כשובך איננה יכולה להיות ביטוי ל"סוכה מסטרא דאימא". השובך הוא עגול, אך איננו סתום. יש בו חלונות והוא פתוח לצדדים השונים. על כן סוכה זו פסולה. סוכה עגולה צריכה להיות "ככבשן", ואז היא ביטוי לסוכה העליונה, הסוגרת ומגינה על הנשמה.

משמעות הדברים
כפי שביארנו, סוכה עגולה היא ביטוי לדברים עליונים שבכח, שאינם יוצאים אל הפועל.
הדברים שבכח מופיעים בצורה סתומה. האות ם סתומה סגורה מכל צד, ויש בה בחינה של מסגרת, הסוגרת ומגדירה את הגבולות המדויקים.
המסגרת מתבטאת בכבשן, שאף הוא דבר סגור מכל צדדיו. במתן תורה נאמר (שמות י"ט, י"ח):

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.

בהר סיני ניתנה מסגרת החיים של עם ישראל, המגדירה את צורת החיים הנכונה, והדבר מתבטא בעשן הכבשן שהיה על ההר בזמן מתן תורה.
גם הרחם הוא בחינת ם סתומה, כפי שמובא לעיל בדברי האר"י. נראה שאף ענין זה מתבאר בשתי דרכים. א. העובר הוא בכח, טרם יצא אל הפועל, איננו קולט מן העולם ומשפיע עליו, איננו ניזון מן העולם שבחוץ וכדומה. ב. העובר נתון במסגרת ברורה ומוגדרת, מבחינת המקום ומבחינת צורת החיים שלו – הוא מקבל את מה שהוא צריך להתפתחותו, לא פחות ולא יותר, איננו זז ואיננו נמצא ביחסי השפעה וקליטה עם העולם.
בעת הלידה נפתחת המסגרת, תחת ם סתומה יש ה, ואז יכול הנולד לצאת אל הפועל, לקלוט מן העולם ולהשפיע עליו, ולהוציא את כל כוחותיו מן המסגר בו היו נתונים.

הסוכה העשויה ככבשן היא ביטוי לסוכה עליונה, לבחינה רוחנית של מסגרת – קבלת האור האלוקי בצורה שמגנה על האדם. אין לאדם בחירה ויכולת לטעות וליפול, אלא נתון הוא במסגרת ברורה וכך איננו עלול לנפילות. אין הוא יוצא אל הפועל, אלא כוחו גנוז בקרבו כמו האש בכבשן.
המסגרת מהווה הגנה גדולה וחזקה, אך היא מונעת את היצירתיות, את יכולת ההולדה. הפתיחות המאפשרת את ההולדה מתבטאת באות ה, ביציאה מן המסגרת הסתומה של האות ם.

זו בחינה של סוכה שיש בה ארבע דפנות, ואין היא פתוחה כלפי חוץ.

בהמשך הזוה"ק מובאת בחינה נוספת של סוכה, שאיננה סתומה וסגורה מכל צד.

סוכה ברזא דתרין בנין
הזוה"ק בתחילת הדברים מחלק בין סוכה הכתובה בלי ו', שזו סוכה מסטרא דאימא, ובין סוכה הכתובה עם ו', שזו סוכה מסטרא דתרין בנין²:

אבל סוכה באת ו' איהו ברזא דתרין בנין ידוד אדני והכי סליק סוכ"ה בחושבן, יאהדונהי, תרין כרובים דהם (שמות כ"ה) "סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו", ואית עשרה טפחים בכרובים מתתא לעילא מרגליהון עד רישיהון ומרישיהון ועד רגליהון ושריין על טפח דאיהו י' ועשרה עשרה מעילא לתתא ומתתא לעילא היינו יו"ד, ובגין כך שיעורא דסכה אמרו רבנן לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים.

האות ו היא ביטוי לששת ימי המעשה, ימי היצירה והיציאה אל הפועל. סוכה עם ו' היא סוכה שבה יש יציאה אל הפועל.
סוכה זו היא בחינת השם המורכב משני השמות, שם הוי"ה ושם אדנות. שני השמות יחד עולים למנין צ"א, כמנין "סוכה".
שם זה פותח באות י ומסיים באות י³. האות הראשונה באה משם הוי"ה, שהוא מקור האור והשפע. האות האחרונה באה משם אדנות, בחינת המלכות המקבלת את השפע.
זהו ביטוי לשתי צורות של האור: אור ישר ואור חוזר. אור ישר זה האור שופע מן המקור העליון, והכלי מקבל את האור, ומחזיר את האור אל מקור האור, וזהו אור חוזר. האור הישר כולל בתוכו גם את האור החוזר, הוא משפיע, אך גם מושך את האור בחזרה. על כן האות י' הראשונה נידונית כאות כ', שכן כלולות בה שתי הבחינות.
אלו הם דברי הזוה"ק:

ובגין כך שיעורא דסוכה אמרו רבנן לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים.

על כן סוכה איננה יכולה להיות פחות מעשרה טפחים, שזהו השיעור התחתון, בחי' אור חוזר, ולא למעלה מכ' אמה, שזהו השיעור העליון, בחי' אור ישר⁴.

ניתן ללמוד מדברים אלה של הזוה"ק לימוד יסודי על דרך ההשפעה והקבלה.
האור הישר איננו יורד למטה מעשרה. לעולם נשארת היא עשרה טפחים מעל המציאות. נראה שיש בדרים אלה ביטוי למה שכתב הרב קוק זצ"ל (עולת ראי"ה ח"א עמ' קכ"ג):

זאת היא עבודת ד', המתפשטת חוץ ממרכזה, באה אל גבולי החיים החלוניים, כדי להשאירם בטהרתם על ידי השפעתה החודרת. על כן אף על פי שהדשן הזה, מכללות התפוח הנשאר, הוא מוצא מחוץ למחנה, אבל המקום הוא מקום טהור. אל מקום טהור.

הדשן היוצא אל מחוץ למחנה הוא ביטוי להופעת דבר ה' מחוץ לתחומי הקודש, בחיי החול. יש ערך לכך, אך יש הכרח בכך שזה יהיה במקום טהור. אין הדברים יוצאים לחלוטין מתחום הקדושה והטהרה, והם נשארים במקום טהור אף כשהם מחוץ למחנה.
מנגד, אין האור החוזר עולה למעלה מעשרים. האדם מקבל דברים עליונים עד מקום בו שולטת עינו, ולא מעבר לכך. יש גבול עד כמה יכולה להגיע השגתו של האדם⁵.

שתים, שלוש, ארבע
בהמשך מתייחס הזוה"ק לשלושה סוגים של סוכות:

ם' סתומה אית לה ארבעה דפנות, ומה דאוקמוה שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולמאן דאמר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח, ואינון בגין דא תרין תלת ארבע הא תשע, טפח איהי עשיראה לאשלמא כל חסרון.

יש סוכה בעלת שתי דפנות, יש סוכה בעלת שלוש דפנות, ויש סוכה בעלת ארבע דפנות. שלושתן יחד עולה לתשע, ועוד טפח עשירי המשלים לעשר.
התייחסות זו של הזוה"ק תמוהה, הרי מחלוקת היא בגמרא, האם נדרשות שתים כהלכתן או שלוש כהלכתן⁶, וכיצד מצרף הזוה"ק את שתי הדעות למבנה אחד?
נראה, שהזוה"ק איננו מתייחס לפסיקת ההלכה במחלוקת זו, אלא על הצד העקרוני שבכל דעה. מבחינה עקרונית ניתן לומר על מחלוקת זו, כמו על אחרות, "אלו ואלו דברי אלהים חיים הם". כל דעה מתייחסת לבחינה מסויימת. על הבחינות כשלעצמן אין מחלוקת, אלא על הדרך לפסוק הלכה במקרה זה. הזוה"ק מתייחס לבחינות, ועל כן שלושת הדעות יחדיו יוצרות מבנה שלם. להלכה אנו מקבלים דעה אחת בלבד.
כאן, נראה שהבחינות בהן עוסקות הדעות על פי דברי הזוה"ק הן הספירות. כל דעה רואה חלק מן הספירות המהוות מבנה שלם, ועל כן רואה במספר זה הכשר סוכה.
שתים כהלכתן – שתים מן הספירות מהוות מבנה שלם. אלו הן הספירות חכמה ובינה, שאין תחתיהן ספירה שלישית המאחדתם (שכן הדעת איננה נחשבת בין הספירות).
שלוש כהלכתן – שלוש הספירות הבונות מבנה שלם הן חסד, גבורה, תפארת. חסד מימין, גבורה משמאל ותפארת המאחדת את שתיהן באמצע.
ארבע דפנות – ארבע הספירות התחתונות הן נצח, הוד, יסוד, מלכות – המהוות אף הן מבנה לעצמן.
כל הבחינות קיימות ונכונות – יש בעשר הספירות מבנים שונים – ושלושתם יחד בונים את הקומה של עשר ספירות.

יתכן להסביר על פי זה את המשך הדברים:

ובגין דא שערו מארי מתניתין לקבלייהו סכה העשויה כמבוי מסטרא דאת ב', כמין גא"ם מסטרא דאת ג', כמין צריף מסטרא דאת ד'.

נראה, שסוכות אלו הן ההתגלות של המבנים הרוחניים בצורות שונות של סוכות.
סוכה העשויה כמין מבוי בנויה משתי דפנות מקבילות זו לזו, והרי זה מתאים למבנה של הספירות חכמה ובינה.
סוכה העשויה כמין גא"ם בנויה מדופן מרכזית ושתי דפנות היוצאות ממנה, וזהו המבנה של שלוש הספירות: חסד, גבורה, תפארת – ימין, שמאל, אמצע.
סוכה העשויה כמין צריף היא מסטרא דאות ד', שכן סוכה בעלת ארבע דפנות היא סוכה הקשורה לאות ם, שהיא תולדה של שתי אותיות ד', והיא מתאימה למבנה של ארבע הספירות התחתונות – נצח, הוד, יסוד, מלכות.

---

¹ מדוע שיעור ר' יוחנן בבני אדם, ולא באמות או בדרך אחרת? יתכן לומר, לאור ההבנה שהאות ם סתומה מורכבת מארבע אותיות ו – האות ו היא בחינת ז"א, שזוהי בחינת האדם.
² עי' בויקרא כ"ג, ל"ג-מ"ג: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'… בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".
³ עי' בדברי הרמ"ק ב"פרדס רמונים", שער ט"ו פרק א'.
⁴ השיעור התחתון נמדד בטפחים, והעליון באמות. ככל שעולים לעולם עליון יותר, קנה המידה גדול יותר. בבחינת המלכות – י' תחתונה – הדברים הם בשיעור של טפחים, ובבחינת הכתר – י' עליונה – הם בשיעור של אמות.
⁵ על פי הזוה"ק, הביטוי: "לא פחות מעשרה ולא למעלה מעשרים" ביחס לשיעור הסוכה מתפרש כמתייחס לשתי סוכות, האחת מלמעלה למטה, שאיננה יורדת למטה מעשרה, והשניה מלמטה למעלה, שאיננה עולה למעלה מעשרים. כך מבארת גם הגמרא (לקמן כ"ב ע"ב): "היו אחת למעלה ואחת למטה רבי יוסי ברבי יהודה אומר רואין העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה והתחתונה למטה מעשרה. הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אף על גב דלית ביה טפח, אמר ליה: תריץ ואימא הכי, ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אלא בתוך עשרים, והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה, אי נמי בלבד שלא תהא תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה, ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה, אבל שלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי" – בתחילה הבינה הגמרא שהביטוי עוסק בסוכה אחת, אך לבסוף העמידוהו כמתייחס לשתי סוכות, ודו"ק.
⁶ עי' בדף ו' ע"ב: "תנו רבנן, שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *