מדבר שאינו מפורש במקומו ומתפרש במקום אחר
הכלל: כל פסוק נכתב במקום בו הוא מתפרש בצורה הטובה ביותר.
פעמים שהכתוב אינו מפרש את דבריו במקום בו הוא מזכירם, אלא במקום אחר. זוהי מידה על פיה נכתבו הפסוקים, ופירוש הדבר שזהו סדר הכתוב – אף על פי שמבחינת פשט הכתובים היה ראוי לדברים להיכתב במקום אחד, מכל מקום מבחינת הסדר הענייני והמהותי ראויים הם להיכתב במקום אחר. פירוש הדברים יהיה ברור ומקובל יותר במקום אחר, ולא במקומם.
במקום בו עוסקים הפסוקים בנושא מסויים – לא מביא הכתוב את הנושא בשלמותו. הוא מפרש זאת במקום אחר. מדוע? כיון שבמקום אחר מתבאר צד נוסף של הענין, שלא יכול להתבאר במקום הראשון, והוא מהותי להבנת הנושא. הפרוש המלא בא במקום המתאים ביותר להבנה אמיתית ומלאה של הנושא.