מדבר שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשניהם
הכלל: הדברים מופיעים בעולם בצורה מורכבת, וצריך לדמות לכמה דברים כדי למצוא את כל הבחינות של הדבר.
מדבר שהוקש בשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהן. כיצד, "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צ"ב), יכול כשם שהתמר אין לו צל ואין עושים ממנו כלים כן הצדיקים, תלמוד לומר "כארז", מה ארז יש לו צל ועושין ממנו כלים אף הצדיקים. יכול כארז שאין עושה פירות, תלמוד לומר "כתמר". נמצאת אתה אומר ככח היפה שבשתיהן. כיוצא בו "הוי כל צמא לכו למים", יכול כמים שאינם משמחים כך דברי תורה, תלמוד לומר "יין וחלב", אי מה יין וחלב אין מגדלין צמחין אף דברי תורה כן, תלמוד לומר "מים", נמצאת ככח היפה שבשתיהן.
המשלת ענין רוחני לדברים המופיעים בטבע מלמדת אותנו כי שני הדברים פועלים בדרך דומה, ואנו למדים על דרכם של הדברים הרוחניים הרחוקים מאיתנו, מהדברים הקרובים יותר, הנמצאים בהשגתנו. אלא שהבדל מהותי יש בין הדברים הדומים, בין דברי התורה למים.
אף כי הם דומים בכך שהם נבדלים מן המציאות, כפי שביארנו, הרי שהמים הם חלק מעולם הטבע, והתורה היא שלמות שמעל לטבע. הטבע נברא בצורה מורכבת, ובכל דבר יש טוב ורע. על כן תכונות המים מופיעות גם בצורה שלילית, ויש בהם חיסרון. התורה, לעומת זאת, היא שלמות שאיננה חלק מן הטבע, ולכן אין בה חסרונות וכולה טוב.
על כן נמשלה התורה רק לדברים החיוביים שבמים, וביחס לדברים השליליים אנו נדרשים ללמוד ממשקים אחרים, שאף בהם יש תכונות חיוביות ושליליות. השלמות נמצאת בכל המשקים יחד, ועל כן נמשלה התורה לכלל המשקים ולא רק לאחד מהם, שכן התורה היא שלמות, ואין בה חסרונות הנמצאים מעצם בריאת הדברים הטבעיים.