מצוה כ' – בית המקדש ובית הבחירה

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל השוואת מנייני המצוות השונים.

מצוה כ' היא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה, בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה, והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש". ולשון ספרי, שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם, כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק. אמנם אמרו במזבח "מזבח אדמה תעשה לי", שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש, הענין בו כמו שאספר לך, אמנם פשטיה דקרא הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות, שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ ושלא יהיה נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן, הנה זה הציווי נוהג לדורות ויהיה מחלקי המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח. ובמכילתא אמרו בפירוש "ואם מזבח אבנים תעשה לי", רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, האחד מהם "ואם מזבח אבנים". אמרו, "ואם מזבח אבנים" חובה, אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, תלמוד לומר "אבנים שלמות תבנה וגו'". וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה כלומר בנין בית המקדש ותארו ובנין המזבח והיא מסכת מחוברת לזו והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל בגמרא מנחות ויומא.

פירוש המצוה
מצוה כ' היא שצונו – כל בית ישראל – לבנות – ובתרגום הרב קאפח "לעשות" – בית הבחירה לעבודה, ובכתב יד "בית עבודה", בהשמטת המילה "הבחירה", וכן נראה מלשון הי"ד החזקה (הל' בית הבחירה פ"א ה"א): "לבנות בית לה' וכו". ועי' במה שכתבנו בפנים. בו יהיה ההקרבה – בית זה יהיה מיוחד להקריב בו קרבנות לה', והבערת האש תמיד – יש לעיין מדוע מכל העבודות כתב את הבערת האש, ולא כתב למשל הדלקת המנורה ושימת לחם הפנים. ונראה שמקום המזבח שהיה קבוע מבריאת העולם הוא הקובע את מקום המקדש, ועל כן כתב העבודות שעל גבי המזבח שזה עיקר העבודה. ואליו תהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה ברגלים. כיון שהמצוה היא על כל ישראל הביא הרמב"ם את הקשר של כל בית ישראל אל בית העבודה. והוא אמרו יתעלה – מקור המצוה הוא בפסוק (שמות כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש".
ההוכחה שזו מצות עשה היא: ולשון ספרי (ראה, ט"ו) שלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. הנה התבאר מזה שחכמים הגדירו שלושה עניינים אלו כמצוות, שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה במנין תרי"ג המצוות. מלשונו של הרמב"ם משמע שהיתה סברא לומר שאינה מצוה בפני עצמה אלא כלולה במצוות אחרות כגון עבודת הקרבנות, ועי' במה שכתבנו בפנים. וכבר בארנו (לעיל בשורש י"ב) "שאין ראוי למנות חלקי המלאכה מהמלאכות… כל חלק וחלק בפני עצמו… כמו 'ועשו לי מקדש'", שזה הכלל – בנין בית הבחירה הוא דבר כללי, שהוא כולל מינים רבים, והם כלי המקדש שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם – שאר הכלים, שהם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש. וכבר ייחד – הכתוב אומר פסוק מיוחד שהוא הציווי בכל חלק וחלק, שנאמר "ועשית שלחן" (שמות כ"ה, כ"ג), "ועשית מנורת זהב" (שם, ל"א) וכדומה.
אמנם אמרו במזבח "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ', כ'), פסוק זה נאמר בסוף פרשת יתרו אחר מעמד הר סיני, וכך נאמר שם (י"ח-כ'): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". מתוך שזו פרשה בפני עצמה ולא נאמר ציווי זה כחלק מעשיית המשכן, שלא כמנורה וכשולחן שהציווי עליהם נאמר בפרשת עשיית המשכן שיחשב בזה שהיא מצוה בפני עצמה – ניתן לכאורה לחשוב שזו מצוה בפני עצמה חוץ ממצות מקדש. הענין בו – ביאור הענין – כמו שאספר לך. אמנם פשטיה דקרא – הפשט הפשוט של הציווי "מזבח אדמה תעשה לי" הנה הוא מבואר כי הוא מדבר בשעת היתר הבמות – משה אמר ציווי זה במדבר, כשהמזבח היה מטלטל ממקום למקום, ואז אמר שבזמן הכניסה לארץ כשיותרו הבמות, שהיה מותר לנו בזמן ההוא – של היתר הבמות – שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו – שזה פירוש היתר הבמות, שמותר בכל מקום לבנות מזבח ולהקריב, וזה שאמר הכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'". וכבר אמרו חכמינו ז"ל כי ענין זה של "מזבח אדמה תעשה לי" הוא שצוה לבנות מזבח שיהא מחובר בארץ וזה מזבח אדמה, ושלא יהיה נעתק ומטלטל ממקום למקום כמו שהיה במדבר, והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל – מקור הדברים נמצא לפנינו במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי סוף פרשת יתרו בפירוש זה הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" – כשתכנס לארץ עשה לי מזבח מחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן – וכיון שהציווי מדבר על שעת הכניסה לארץ שאז נצטוו גם על בית הבחירה, הנה זה הציווי נוהג לדורות ואינו רק ציווי לזמנו. הדבר רמוז גם במילה "לי", כמו שאמרו חכמים (ספרי בהעלותך, ל"ד) והובא ברמב"ם (עשה קע"ו): שבכל מקום שנאמר "לי", קיים לעלם ולעולמי עולמים. ויהיה מחלקי המקדש – והוא כלול במצות בנין המקדש, רוצה לומר שיבנה מזבח אבנים בהכרח – אחר הפסוק "מזבח אדמה תעשה לי" אמר הכתוב (שמות כ', כ"א): "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ", ופסוק זה הוא מצוה והכרח, ולא רשות, והא המשך הציווי של "מזבח אדמה תעשה לי". ראיה לדבר: ובמכילתא (סוף פרשת יתרו) אמרו בפירוש "ואם מזבח אבנים תעשה לי", רבי ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה – כל מקום שנאמר "אם" הרי זה רשות, חוץ משלשה פסוקים שבהם נאמר "אם" והם חובה ומצוה, האחד מהם – מן השלושה הללו הוא "ואם מזבח אבנים", ולמדו חכמים שזה חובה. אמרו "ואם מזבח אבנים" – פסוק זה הוא חובה, אתה אומר חובה – מנין לך שזה חובה, או אולי אינו אלא רשות, תלמוד לומר – יש הוכחה שזה חובה מן הפסוק: "אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך", מכאן שזה מצוה וחובה לבנות מזבח כחלק מן המקדש.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בכללה, כלומר בנין בית המקדש ותארו – המקדש וצורתו ובנין המזבח יחד עימם התבארו במשנה, והיא מסכת מחוברת לזו – במסכת מיוחדת לעניינים אלו של המקדש והמזבח והיא מסכת מדות. וכן התבאר תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקום הנחתם מן ההיכל – בהיכל, בגמרא מסכת מנחות ומסכת יומא.

שאלות על לשונות הרמב"ם
שני שמות עיקריים יש לבית ה': "בית המקדש" ו"בית הבחירה".
במנין הקצר שעל סדר המצוות כתב:

כ – לבנות בית הבחירה שנאמר: "ועשו לי מקדש".

לעומת זאת ברמזים שעל סדר הלכות הי"ד החזקה בריש הלכות בית הבחירה כתב:

לבנות מקדש.

יש להבין מה ראה הרמב"ם לשנות שם הבית ממקום למקום.
באותו ענין ראוי לציין שאף כי שם ההלכות העוסקות במצוה זו בי"ד החזקה הוא הלכות בית הבחירה, לא נזכר בהלכות אלו שם זה אפילו פעם אחת, כי אם מקדש.
דוקא בהלכות מלכים הביא הרמב"ם לשון חכמים שקראוהו "בית הבחירה" (פ"א ה"א):

שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים י"ז, ט"ו), ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כ"ה, י"ט), ולבנות בית הבחירה, שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב, ה').

מלבד שינוי השם שבהלכה זו, גם המקור למצוה שונה ממה שכתוב בהלכות בית הבחירה¹. בהלכות בית הבחירה מקור המצוה הוא בפסוק (שמות כ"ה, ח'):

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ.

ובהלכות מלכים מקור המצוה הוא בפסוק (דברים י"ב, ה'):

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.

על דברים אלו יש להוסיף את הערתו של "צפנת פענח" (על הרמב"ם, מהדורה תניינא, ע"ז ע"א):

גבי גדר מקדש אם המצוה היא הבנין או שיהא מקדש ועי' סנהדרין דף כ' דשם נקט "לבנות", ורבינו בהלכות בית הבחירה נקט "לעשות" ובהלכות מלכים נקט "לבנות".

ויש להבין מה מקור שינוי זה².

שאלה נוספת העשויה לשפוך אור על שיטת הרמב"ם בהבנת עניינו של בית המקדש, נוגעת להבדל בין מורה נבוכים לבין הי"ד החזקה.
בשני ספרים אלו חילק הרמב"ם את כלל מצוות התורה לי"ד חלקים. ברוב הקבוצות החלוקה שוה בשני הספרים ובמיעוטן החלוקה שונה. נראה שאופיו המיוחד של כל ספר הוא המקור ממנו נובעים השנויים. אחד מן השינויים הוא בענין בית הבחירה.
בתחילת הלכות הי"ד החזקה הגדיר הרמב"ם את חלוקת המצוות לי"ד ספרים ובתוך דבריו כתב:

ספר שמיני אכלול בו מצוות שהם בבנין המקדש וקרבנות צבור התמידין, וקראתי שם ספר זה ספר עבודה.
ספר תשיעי אכלול בו מצוות שהם בקרבנות היחיד, וקראתי שם ספר זה ספר קרבנות.

במורה נבוכים החלוקה שונה (ח"ג פל"ה):

הקבוצה העשירית כוללת את המצוות התלויות במקדש וכליו ועובדיו והם המצוות אשר מנינום במקצת ספר עבודה…
הקבוצה האחת עשרה כוללת את המצוות התלויות בקרבנות והם רוב המצוות אשר מנינום בספר עבודה וספר קרבנות.

יש להבין מדוע בספר עבודה אשר בי"ד החזקה כלל הרמב"ם את בית המקדש עם קרבנות הציבור, ואילו במורה נבוכים ייחד לבית המקדש קבוצה בפני עצמה, ולכל הקרבנות – הציבור והיחיד – קבוצה בפני עצמה.
המקדש של ספר שמות ובית הבחירה של ספר דברים
כאמור, בשני מקומות הביא הרמב"ם את המצוה לבנות בית לשם ה'. האחד בריש הלכות בית הבחירה והשני בריש הלכות מלכים.
בהלכות בית הבחירה כתב (פ"א ה"א):

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי מקדש". וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה, שנאמר "כי לא באתם עד עתה וגו'" (דברים י"ב, ט').

ובהלכות מלכים כתב (פ"א ה"א):

שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך", ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק", ולבנות בית הבחירה, שנאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

ממוצא דבר אנו למדים שבשני מקומות ציוותה התורה לבנות בית לה', בספר שמות ובספר דברים. יש להבין איזו בחינה באה לידי ביטוי בכל מקום. בנוסף לכך יש להבין כיצד התאים הרמב"ם את הפסוקים להלכות.
התבוננות בפרשיות בהן הובאו הציוויים על המקדש מעמידה אותנו על יסודי הדברים.
בשמות כ"ה (א'-ט') נאמר:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת… וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ.

ובדברים י"ב (ב'-י"א) נאמר:

…אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה… וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם…

בספר שמות אנו בעשייתנו גורמים לשכינה שתבוא: "ועשו לי מקדש" ומתוך כך "ושכנתי בתוכם".
בספר דברים השכינה הנמצאת היא הגורמת לנו שנבוא לעשות את הבית שם: "…אל המקום אשר יבחר ה'…" ומתוך כך "לשכנו תדרשו ובאת שמה".
ההבדל מובן. הרי בספר שמות הציווי המיידי היה על המשכן אשר במדבר שאף הוא כלול במצוה, ובאותה שעה היה המשכן עיקר הציווי. המדבר אינו המקום אשר בחר ה'. ישראל הם המקדשים את האהל ועושים אותו למשכן לשכינה, הכל מלמטה למעלה.
בספר דברים (י"ב, א') כותרת הפרשה היא:

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה.

שם בארץ נמצא המקום הנבחר על ידי ה'. עלינו לדרוש את המקום הזה, לבוא אליו ולבנות בו בית עולמים. הבחירה האלוקית – השכינה – ממנה מתחיל התהליך. מלמעלה למטה.
מתוך כך נבין את דרכו של הרמב"ם בהבאת הפסוקים.
ספר עבודה עוסק בעבודת קרבנות הציבור וראשיתו בבנין בית הבחירה שהוא מקום העבודה. עבודת המקדש החלה במשכן שעשה משה שהיה "לפי שעה", על פי הציווי שנאמר בפסוק "ועשו לי מקדש", והמשיכה בגלגולים שונים של המשכן, עד לבית עולמים במקום אשר יבחר ה'.
על כן בחר הרמב"ם להביא בהלכות אלו את הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הכולל גם את המשכנים שבדרך לבית עולמים.
ספר שופטים עוסק במנהיגות של העם בארץ ישראל, וסיומו בהלכות מלכים. הלכות אלו עוסקות בהגשמת האידיאל של הופעת המלכות בארץ ישראל הבאה לידי ביטוי בין השאר בבנין הבית במקום אשר יבחר ה'.
על כן בחר הרמב"ם להביא בהלכות אלו את הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה", המדבר על בנין הבית במקום אשר יבחר ה'.

שתי בחינות לבית המקדש
יש בית מקדש של מעלה. בית במקום אשר יבחר ה', "'גיא חזיון', שכל החוזים עומדים ממנה" (איכה רבה פתיחה כ"ד), מקום המבטא את האידיאלים הנשגבים של האומה. זהו בית הבחירה.
ויש בית מקדש של מטה. מקום של עבודה המבטא את הדרך ההתפתחותית העולה מלמטה ומתקדמת אל עבר האידיאלים הנשגבים של האומה. זהו בית המקדש.
חידוש יש בדבר שאותו בית במקום אשר יבחר ה' משמש לשניהם. הוא גם מקום האידיאל, וגם מקום העבודה.
יש בו בחינה של גילוי חדש הבא אחר דרישה:

כי אם אל המקום אשר יבחר ה'… לשכנו תדרשו ובאת שמה.

ומאידך יש בו בחינה של המשך מן המשכן שעשה משה דרך הגלגל, שילה, נב וגבעון ועד לבית עולמים.
כנשמה הנכנסת לגוף ופועלת בעולם כך היא דרך ירידת השכינה לבית המקדש.
הנשמה קודמת לגוף והאידיאל הגדול קודם להתגשמותו בגוף. אף על פי כן משנכנסה הנשמה לגוף ויורדת לעולם מתחיל תהליך של התפתחות וגדילה, וקמעה קמעה מגלה האדם את נשמתו, חלק אחר חלק. משהגיע לשיא גילוי נשמתו אז מתגלה האידיאל הקדום והראשוני.
כך השכינה והמקדש. שיא גילוי השכינה הוא במקום אשר יבחר ה'. אנו מגיעים אל המקום בדרך של גדילה והתפתחות ממשכן לפי שעה ועד לבית עולמים. אף כי השכינה כבר נמצאת אנו פועלים לגילויה "לשכנו תדרשו ובאת שמה"³.

ביאור לשונות הרמב"ם
"בית המקדש" מציין מקום המוכן לעבודה⁴.
כן דרכו של הרמב"ם בהגדרת דברים השייכים אל הקודש.
בהלכות כלי המקדש פ"א ה"א כתב:

מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכים משיחה בו, שנאמר: "ועשית אותו שמן משחת קודש".

ושם פ"ג ה"א כתב:

זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". ומצות עשה להיות הלוים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש בין רצו בין שלא רצו, שנאמר: "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד".

ועוד שם פ"ד ה"א:

הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר: "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן, שנאמר: "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב".

ובדומה לזה הגדיר את בית המקדש:

מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות… שנאמר: "ועשו לי מקדש".

לעומת זאת השם "בית הבחירה" מבטא את הבית במקום אשר בחר ה'.
מלשון הרמב"ם בספר המצוות משמע שדוקא בית הבחירה גורם למצוה להכלל בכלל תרי"ג מצוות. זו לשונו שם:

מצוה כ' היא שצונו לבנות בית עבודה… והוא אמרו יתעלה "ועשו לי מקדש". ולשון ספרי, שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק, הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה.

ויש להבין דברי הספרי המובאים כאן, שהרי על המקדש נצטוו כבר במדבר בפסוק "ועשו לי מקדש" שהוא מורה על מצוה זו.
הנראה מדברי הספרי הוא, שאמנם על המקדש נצטוו במדבר, אבל חידוש נתחדש בכניסתן לארץ והוא הציווי על בית הבחירה, דהיינו לבנות בית במקום אשר יבחר ה'. חידוש זה הוא הקובע את המצוה כמצוה בפני עצמה.
מדקדוק הלשון משמע שמצד הפסוק "ועשו לי מקדש" בלבד, היינו אומרים שעשיית המקדש אינה מצוה בפני עצמה, והיינו כוללים אותה במצוות העבודה והעליה לרגל. לעומת זאת המצוה לבנות את הבית במקום אשר יבחר ה' אינה הכנה והכשר לאיזו מצוה אחרת, אלא היא ערך בפני עצמו הראוי להמנות כמצוה בפני עצמה.
מובן, אפוא, מדוע בספר העבודה נקט הרמב"ם בשם "מקדש", המציין את המקום המוכן לעבודה, ואילו בספר שופטים בהלכות מלכים הביא את בנין בית הבחירה כחלק מג' מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ (כפי שהתבאר לעיל).

לפי זה יש להבין את המניינים שבראש הי"ד החזקה.
המנין הקצר שעל סדר המצוות עניינו להגדיר את המצוה באופן שיובן מדוע היא מצוה בפני עצמה במנין תרי"ג המצוות. על כן כתב הרמב"ם:

לבנות בית הבחירה.

ואילו במנין על סדר ההלכות, במצוות הכלולות בספר עבודה כתב:

לבנות מקדש.

ביאור זה מגדיל את השאלה מדוע, אם כן, נתן הרמב"ם את השם "הלכות בית הבחירה" להלכות בספר עבודה העוסקות בבנין המקדש.
התשובה לשאלה זו נוגעת להבדל בין מורה נבוכים לבין הי"ד החזקה במיקומה של מצות בנין בית המקדש. כפי שראינו לעיל, במורה נבוכים מצות בנין המקדש היא קבוצה בפני עצמה וכל הקרבנות מהוים קבוצה אחרת בפני עצמה. בי"ד החזקה מצות בנין בית המקדש היא חלק מספר עבודה, העוסק בעבודת קרבנות הציבור.
במורה נבוכים נבחן בית המקדש בטעמי מצוותיו. הטעם קשור לבנין בית במקום אשר יבחר ה' בדוקא.
כך כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פל"ב):

…סוג זה של עבודה, כלומר הקרבת הקרבנות, ואף על פי שהן לשמו יתעלה הרי לא נצטוינו כפי שהיה בתחילה, כלומר להקריב בכל מקום ובכל זמן ולא להקים היכל היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, החפץ ימלא ידו, אלא כל זה נאסר ונקבע בית אחד אל המקום אשר יבחר ה' ואין להקריב בזולתו…

ושם פרק מ"ה:

וכן אין ספק לדעתי כי אותו המקום אשר קדש אברהם אבינו בחזון היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, כי אברהם כבר צוה אותם שיהא זה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, "ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה', הכא יהון פלחין דריא וגו'". אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו ונאמר: "אשר יבחר ה' וגו'", יש בכך לדעתי שלש חכמות… והשלישית, והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה, כמו שאירע בדרישת הכהונה. ולפיכך בא הצווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד, ויסתלקו הקטטות כמו שבארנו בספר שופטים.

נמצינו למדים שהקמת היכל במקום אשר יבחר ה' היא ערך העומד לעצמו. ערך מוסף יש למקום שמשמש הוא גם כבית עבודה. על כך התפלל אברהם אבינו באמרו: "הכא יהון פלחין דריא וכו'".
בחלק א' מספרנו זה למדנו שהפסוקים הפותחים את הספרים בי"ד החזקה, וכן ההלכות המסיימות את הספרים, נקבעו על פי חלוקת המצוות לקבוצות בספר מורה נבוכים. חלוקה זו לא נקבעה על פי עקרונות הלכתיים אלא על פי ההבנה לאיזו השקפה או מידה טובה מביאה אותנו המצוה.
נראה להוסיף שאף שם ההלכות הנמצא בכותרת הספר נקבע על פי חלוקת מורה נבוכים. שם ההלכות אינו חלק מן ההלכות. על כן קרא הרמב"ם להלכות אלו "הלכות בית הבחירה", שם המבטא את האידיאל של בנין בית במקום אשר יבחר ה', כאמור בספרו מורה נבוכים.

---

 

 

¹ עי' לחם משנה בהלכות מלכים פ"א ה"א שהעיר על כך.
² בספרים מדוייקים של ספר המצוות יש גרסאות שונות. במהדורת הרב חיים העליר זצ"ל כתב "לבנות", ובמהדורת הרב קאפח זצ"ל כתב "לעשות". הלשון הערבי (המובאת במהדורה זו) הוא "בעמל" ולשון זו מתאים לתרגומה "לעשות".
³ שתי הבחינות המתגלות במקדש: הבחירה האלוקית במקום מחד ועשייתן של ישראל את המקדש מאידך, בחינות אלו מתגלות גם בעניינים נוספים של תורה.
על עם ישראל נאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (דברים י"ד, ב'), ופרש"י: "כי עם קדוש אתה – קדושת עצמך מאבותיך. ועוד, 'ובך בחר ה"". ובאר את דברי רש"י המהר"ל בגור אריה, שיש כאן שתי בחינות, האחת – הקדושה הבאה מעצמם בבחירתם, והשניה – הבחירה האלוקית בהם.
ארץ ישראל אף היא נבחרה עוד מראשית הבריאה, ואף על פי כן צריך לכבשה על מנת שתתגלה קדושתה (עיין ברמב"ם ריש הלכות תרומות).
⁴ אפשר לראות הגדרה זו בתרגום על דברי הימים ב' ב', ג', על הפסוק: "הנה אני בונה בית לשם ה' אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו" – "הא אנא בני בית מקדשא לשמא דה' אלהי לאתקדשא ליה למהוי אתר מזומן לאסקא קדמוהי".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *