נזיר מ"ה (ע"א) – לימוד מקל וחומר
נזיר מ"ה (ע"א):
ת"ר וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו' בשלמים הכתוב מדבר שנאמר ושחטו פתח אהל מועד אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו אלא פתח אהל מועד ממש אמרת אם כן דרך בזיון הוא רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ק"ו לדרך בזיון.
עיין גרסת הגר"א שלא גרסינן הדברים המובאים בסוגריים.
הרא"ש מביא את גירסת הספרי ומבארה וזו לשונו:
ובספרי אין כתוב בו ר' יאשיה אמר אלא כולה מדברי תנא קמא והרי איתא התם: "או אינו אלא פני אהל מועד, אמרת דרך בזיון הוא" או אינו אלא פתח אוהל מועד ממש כלומר שאין להוציא הפסוק ממשמעותו בשביל סברא, תלמוד לומר ולא תעלה במעלות.
יש שפירשו דרך בזיון לנזיר המתגלח, כן פרש בפירוש תולדות אדם לספרי נשא:
הרי זה דרך בזיון שיהא מגלח על פתח ההיכל וישב בגילוי הראש.
וברמב"ם כתב בפ"ח נזירות פ"ג:
ואינו מגלח עד שיהיה פתח העזרה פתוח שנאמר פתח אהל מועד לא שיגלח כנגד הפתח שזה בזיון מקדש הוא.
ולדברי הרמב"ם הקל וחומר מובן שאם בשעת עבודה הקפידה תורה שלא ללכת בדרך בזיון קל וחומר שלא ישתמשו במקדש כמקום המשרת אדם לגלח שערו, שאין עושין דבר זה אלא במקום מיוחד לכך בצניעות. לעשות מן המקדש מקום להתגלח בו הרי זה בזיון.
ומכאן למדו ש"פתח אהל מועד" הוא ציון זמן ולא ציון מקום וזה המקור גם לגילוח על השלמים, שמציין זמן דהיינו אחר שלמים שנאמר בהם "פתח אהל מועד" (ויקרא ב').