סנהדרין צ' – צ"ב – לימוד מקל וחומר
ארבעה לימודים יש לתחיית המתים וכולם במידת קל וחומר. בודאי דברים בגו.
האחד בסנהדרין צ' (ע"ב):
שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה קל וחומר מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה.
ובהמשך בצ"א (ע"א):
אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט איזה מהן משובח אמר לה זה שיוצר מן המים אמרה לו מן המים צר מן הטיט לא כל שכן?
דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן תקנה בשר ודם שברוחו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
ובהמשך בצ"ב (ע"א):
וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה.
נראה שהדברים ייתבארו על פי דברי הרמ"ע מפאנו על מידת קל וחומר בפרט ועל המידות בכלל.
מידת קל וחומר רומזת ל"כתר עליון בהתייחסו אצל עלת העלות" והיינו שאם נאסרה ההתבוננות בכתר עליון קל וחומר שנאסרה בעלת העלות, "וגדול כבודו" – של כתר עליון – "שהשווה קונו לו".
ועי' במש"כ בביאור דרכו של הרמ"ע מפאנו במידות שהם בבחי' חוקים על פיהם פועלת התורה ופועל העולם שנברא על פי התורה.
כך יש להבין את תחיית המתים, שאינה דבר מנותק ממציאות העולם הזה, אלא השוותה את מדותיה למציאות הפועלת בעולם. זה עומק מידת קל וחומר הבאה ללמדנו, מתוך התבוננות בעולם, את המציאות העליונה יותר, מקל וחומר שאם כך פועל העולם קל וחומר שיפעל כך במציאות העליונה יותר.
על פי זה כשבאו לדון על תחיית המתים חפשו ומצאו היכן מצינו בחי' כזו בעולמינו וממנו נלמד בקל וחומר על עולם העליון.
אכן מצאנו דוגמת תחיית במתים בשלושה דברים:
* בזריעת חיטה שנרקבת, ואח"כ צומחת ועולה וחיה מחדש וזה דומה לזריעת אדם באדמה אחר מותו, שמאמינים אנו שזו זריעה ותהיה צמיחה מחדש.
* בזריעת זרע ברחם האם אשר ממנו תולדות חיים חדשים.
* בתיקון כלי אשר בו "רוח חיים" שנשבר וחוזר לחיים חדשים ומתוקנים, וביצירת כלי חדש מתוהו.
מאלו למדו חכמים קל וחומר לתחיית המתים.
מן החיטה למדו על שיעמדו המתים לחיות בלבושיהן. הלבוש אינו בא מבחוץ לאדם, שאם כן, בודאי לא יעמדו בלבושיהן. הלבוש חלק הוא מן האדם. הן כבר נאמר "ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם", ולבושם היה חלק מעצמותם. שכן מעשה אלוקים הוא. דומה לבוש האדם ללבוש החיטה, וממנו נלמד קל וחומר שאם בטבע העולם, כשהחיטה קמה לתחיה בצמיחתה היא קמה בלבושה, קל וחומר לצדיקים אשר נקברים בלבוש והוא חלק מעצמותם תמיד, שיקומו בלבושם אשר טבעי להם וחלק מישותם.
מן הרחם למדו שמכניס ומוציא, והוקש רחם לשאול שאף הוא מכניס ומוציא ולמדו קל וחומר שיוציא בקולי קולות מעין עולם הזה.
ומיצירת כלים ותיקונם למדו קל וחומר ליצירת האדם מעפר ולתיקונו ככלי זכוכית.