קריאת מגילה בי"ד ובט"ו – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י וביאור הרב קוק.
ירושלמי מגילה פ"א ה"א
כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמשה עשר ר' אבהו דרש ישיבה ישיבה מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בי"ד ר' יודה בר פזי דרש פרזי פרזות נאמר כאן (אסתר ט) פרזות ונאמר להלן (דברים ג) לבד מערי הפרזי הרבה מאוד מה פרזי שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף פרזות שנאמר כאן מימות יהושע בן נון
יש להתבונן בדברי הירושלמי הנראים כתמוהים וכמדרש פליאה.
נראה בביאור הענין. בתחילה אמרו שחלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותן ימים ולכן קבעו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. בדברים אלו יש תשובה לשאלה שלכאורה למ"ד קדושה ראשונה של יהושע קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, הרי בטל דין מוקפת מימות יהושע. על כן אמרו שהסיבה איננה קדושת הארץ כי אם כבוד ארץ ישראל. ויש להוסיף ש"חומה" שייכת להנהגת ארץ ישראל כמו שאמרו (שיה"ש פ"ח פ"ט):
אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז
ועליו דרשו חכמים (שיה"ש רבה פרשה ח' פסקה י"ג):
אם חומה היא – אילו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב בית המקדש בההיא שעתא פעם שנית
וזה מעין דברי הגמרא בברכות (ד' ע"א):
מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא
ומבאר רש"י (ד"ה ראויים היו ליעשות להם נס):
לבוא ביד רמה
החומה ביטוי לעוצמה ולקביעות. על כן הקונה בית בבית עיר חומה אחר שנה נחלט הבית ואפילו ביובל אינו יוצא שכן מגורים בבית יש בהם קביעות ואינם מציאות הנתונה לשינויים. על כן חומה היא ביטוי לקביעות וזו הנהגת ישיבת ארץ ישראל.
ומתוך כך שאלו בירושלמי "ויקראו הכל בט"ו" כיון שזו הנהגת ארץ ישראל, שיהיה יום ט"ו יום קריאה לכל מי שירצה שהוא עיקר הקריאה ולא לאפוקי יום י"ד שנאמר במפורש במגילה כיום פורים אלא כיום עיקרי לכל מי שירצה לקרות בו. ויהיה י"ד למי שירצה מן הפרזים. על כן ענו בג"ש שדרש רבי אבהו1 "ישיבה" "ישיבה" נאמר "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" ונאמר "וירשתם את הארץ וישבתם בה". שהישיבה היא מימות יהושע בן נון ולכן רק המוקפים מימות יהושע יוכלו לקרות בט"ו שזו הנהגה מיוחדת ליום ט"ו2.
מה משמעות גזירה שוה זו?
הדברים יתבארו לפי הרב קוק בעולת ראי"ה את מידת גזירה שוה וזו לשונו:
… אע"פ שמצד ההתלבטות החיצונה העניינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחשי נפגשת שם השוואה נפלאה… שנתנוצצה כאן על ידי שווי הביטוי של הגזירה השוה.
יש פרשת או פסוקים והלכות הנראים רחוקים זה מזה. אעפ"כ התורה השוותה ביניהם על ידי ביטוי שוה בשניהם. הביטוי השוה אות הוא להשוואה ולקשר פנימי בין הפרשיות.
כאן הגזירה השוה "ישיבה" "ישיבה" בין "היהודים היושבים בערי הפרשות" לבין "וישבתם בה" מלמדת על קשר פנימי בין הדברים הנראים רחוקים זה מזה.
מה פשר הקשר הפנימי הזה? נראה שלימוד גדול יש לנו כאן. כך כותב הרב במאמר ארץ ישראל שבריש אורות:
המחשבה על דבר ארץ ישראל, שהיא רק ערך חיצוני כדי העמדת אגודת האומה, אפילו כשהיא באה כדי לבצר על ידה את הרעיון היהדותי בגולה, כדי לשמור את צביונו ולאמץ את האמונה והיראה והחזוק של המצות המעשיות בצורה הגונה, אין לה הפרי הראוי לקיום…
האמוץ האמתי של רעיון היהדות בגולה בא יבא רק מצד עמק שקועו בארץ ישראל, ומתקות ארץ ישראל יקבל תמיד את כל תכונותיו העצמיות.
צפית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית…
אין קיום לישיבת ישראל בחוץ לארץ אלא מכח ישיבת ארץ ישראל. זה עומק הקשר בין היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות לבין "וירשתם אותה וישבתם בה". וקשר זה בא לידי ביטוי בגזירה שוה זו שהיא המקור לקריאה ביום ט"ו לערים המוקפות חומה מימות יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל.
ואז באה השאלה שייקראו הכל בי"ד. אף כאן אין הכוונה שלא תהא קריאה בי"ט, אלא שי"ד יהיה עיקר הקריאה שכולם יכולים יהיו לקרא בי"ד. ויום ט"ו יהיה מיוחד למעוניינים מבין יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע.
על זה באה התשובה בגזירה שוה נוספת שדרש רבי יהודה בן פזי3 "פרזי" "פרזות".
ג"ש זו מלמדת שיש דווקא הנהגת פרזות כשם שיש דווקא הנהגת "חומה" ואילו שתי הנהגות זו מיוחדת ליום י"ד וזו מיוחדת ליום ט"ו על כן המוקפות ייקראו בדווקא בט"ו והפרזים בדווקא בי"ד.
מהי הגזירה השוה ומהי משמעותה?
נראה לבאר על פי האר"י המבאר הנהגת גזירה שוה
לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמור, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.
עניינה של גזירה שוה הוא ההשוואה, המיצוע והמיזוג.
מהו הביטוי של פרזים? בזוהר הקדוש (בראשית ל"ב:) על הפסוק "צדקת פרזונו בישראל"
דא צדיק דעלמא דאיהו קיים וקדיש ואיהו שאיה ונטיל כלא ומפזר לגבי ימי רבא…
ובפירוש הסולם:
כי כמו שהתפארת מכריע בין חסד לגבורה, כן היסוד מכריע בין נצח והוד… וכולל שניהם.
גם הביטוי "מפזר" שהוא פירוש של פרוז, לשון פזור היינו שמפזר לכל צד.
הפרוז עניינו שהוא שוה לכל. אין לו חומה המייחדתו אלא "על שדה הארץ ייחשב" והוא שווה לכל הצדדים.
ומדהים לגלות דברי הגמרא בפסחים פ"ז:
א"ר אושעיא מהו צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה ה' עם ישראל שפזרן לבין האומות.
קודם לכן אמרה הגמרא שלא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתווספו להם גרים.
הרי שהנהגת הפרזים היא פיזור ישראל, כערך בפני עצמו.
גם הגזירה השוה עצמה מיוחדת. הפסוק "לבד מערי הפרזי הרבה מאד" נאמר בדברים (ג', ה') בקשר למלחמה בעוג מלך הבשן. שם הרי לא מדובר כלל בארץ ישראל כי אם בעבר הירדן שאף הוא ממוצע בין ארץ ישראל לחו"ל. שהרי אין מביאין בכורים מעבר הירדן שכן לא כבשנוה מעצמינו ולא ניתנה לנו על ידי ה' (ירושלמי בכורים).
הרי שזו גזירה שוה המשווה ועושה כל הארץ לעניין אחד וישראל מפוזרים בין האומות.
יש להוסיף ולומר שרק כשיש הנהגת "חומה" שהיא הנהגה לאומית של ארץ ישראל, אז יש גם הנהגת "פרזות" ורק בזכות גזירה שוה "ישיבה" "ישיבה" יש גם גזירה שוה "פרזי" פרזות".
1 רבי אבהו אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי ורבי יהודה בן פזי אמורא בבלי בדור השלישי.
2 יש להוסיף דברי מהר"ל באור חדש שבאר שיום ט"ו הוא עיקר השמחה כמו בחגים אחרים כיון שהוא במילוי הירח וזו לשונו:
אבל זמני שמחה הם בט"ו לחודש שאז הירח מלא אורה, ומפני כי יותר ראוי שהימים שהם הנחה ביום ט"ו לכך קבעו בכרכים שהם דומים לשושן מוקפת חומה מיהושע בן נון שיהיה להם יום י"ד ויום ט"ו שזה מורה על הנחה גמורה, ולא היה די שיהיה זה בשושן לבד כי מה נחשב עיר אחד בכל העולם. ולכך קבעו שכל הכרכים שהם דומים לשושן יהיו כמו שושן. ואפשר לומר כי בשביל כך בקשה אסתר מן המלך שיתן לה עוד י"ד כדי שתהיה ההנחה ביום ט"ו שהוא ראוי לזה מצד עצמו. ועוד יש לך לדעת כי מן הראוי גם כן שתהיה ההנחה ויום טוב ליהודים ביום ט"ו שאז הירח מלא אורה, רק שאין כרכים שיש להם חומה וכפרים שאין להם חומה שוים, כי הכפרים הם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד, כי יום י"ד עדיין אין גבול לירח שהרי עדיין מוסיף והולך עד ט"ו, רק הכפרים שאין להם גדר וגבול והם דומים לירח כאשר הוא ביום י"ד שאין לו גדר עדיין וגבול ולכך הנחת הכפרים ביום י"ד, אבל יושבי כרכים שיש להם גדר וגבול הוא החומה שהוא גדר וגבול לכרך כי עד כאן הוא הכרך ולכך הם דומים ליום ט"ו שביום ט"ו יש גדר וגבול לאור הירח.
3 רבי אבהו אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי ורבי יהודה בן פזי אמורא בבלי בדור השלישי. לרבי אבהו נאה לדרוש "ישיבה" "ישיבה" ולקשור, כדרכו של הירושלמי, את פורים לארץ ישראל שמתקוות ארץ ישראל מתקיימת ישיבת הגלות.
לרבי יהודה בן פזי נאה לדרוש "פרזי "פרזות" כפי שמובא גם בבבלי (מגילה ב' ע"ב) המדגיש את ישיבת הגלות כערך בפני עצמו כמבואר להלן.
גישת הרב קוק המתבארת באורות וגישת הרש"ר הירש כנגדה יוצא הרב קוק באורות שם, שתי גישות אלו אפשר שמקורן בגישת הירושלמי אל מול גישת הבבלי ודו"ק.