כרתות ט' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק.

במשנה בכרתות (דף ט' בגמרא) אמרו:

אלו מביאין על הזדון כשוגג… ושבועת העדות ושבועת הפקדון

ובגמ' אמרו:

שבועת העדות מנלן דת"ר בכולן נאמר "ונעלם" כאן לא נאמר "ונעלם" לחייב על השוגג כמזיד

שבועת הפקדון מנלן, יליף "תחטא" משבועת העדות.

ביאור הדברים

נאמר בפרשת שבועת העדות (ויקרא ה' א')

 

ונפש כי תחטא ושמע קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו

ובפרשת שבועת הפקדון נאמר (ויקרא ה', כ"א)

 

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד… ונשבע על שקר…

הגמרא לומדת גזירה שוה משבועת העדות לשבועת הפקדון. בבבלי נאמר:

"תחטא" "תחטא"

ובירושלמי נאמר (שבועות פ"ד ה"ב):

"נפש" "נפש"

כלומר למדו "נפש" "נפש" לגזירה שוה ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה.

הירושלמי מדגיש את הנפש. נראה לפרש על פי מה שאמרו במדרש הגדול:

"ונפש כי תחטא" – תלה הכתוב הסרחון בנפש ולמה שהכל תלוי בה ובשבילה ירדה תורה מן השמים.

ועוד אמרו במדרש ילמדנו (מובא בתורה שלמה):

"ונפש כי תחטא" למה אינו אומר נפשות כי יחטאו? שכל ישראל נקראו נפש אחת… ואם חטא אחד כולם ערבים זה בזה, למה הדבר דומה לבני אדם שהיו באין בספינה נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו: שוטה! אתה קודח תחתיך, והמים נכנסין וכולן אבודין!

דברי הירושלמי מתאימים לביאור האר"י.

גזירה שוה נודעת בנקודה הפנימית השוה והמשותפת בין הצדדים. התפארת משווה בין החסד והדין. היא נקודת האמצע הנוגעת בחלק העמוק בו הכל אחד. ובעניינו הנפש הוא ביטוי לפנימיותו של אדם.

גם בתוך החטא, עדיין קיימת הנפש. כל ישראל נשמה אחת הם וגופים מחולקים (תניא פרק ל"ב). החטא פוגע בגוף, והנפש נשארת קשורה לכלל וכל ישראל ערבים הם זה בזה.

יש כאן גזירה שוה, שכן כולם בפנימיותם הם בהשוואה אחת, גם בתוך החטא. על כן מביא קרבן ומתכפר וגם הדין ממותק ברחמים.

בבבלי למדו "תחטא" "תחטא". נראה שהחידוש הוא שיש נקודת משותפת פנימית לחטאים של שבועת העדות ושבועת הפקדון.

בשבועת העדות יש בחינה של שבועת הפיקדון. אדם שרואה עדות של נתינת ממון מאדם לחבירו שותף הוא לחוב, שכן על פיו מתקיים הדבר. תביעת התובע ממנו להעיד לו את מה שיודע הרי היא כתביעת ממון.

דומות הם, איפא, שבועת הפיקדון לשבועת העדות שבשתיהן יש בחינה של חוב. על כן מתאימה הגזירה השוה "תחטא" "תחטא" המשווה בין השבועות.

הדברים מתאימים לביאור הרב זצ"ל ב"עולת ראי"ה" לגזירה שוה. המילים המשותפות מלמדות על קשר פנימי עמוק, אף שמבחינה חיצונית רחוקים הם העניינים זה מזה.

דווקא המילה המשותפת "תחטא" מלמדת על ההשוואה הנפלאה בין שבועת העדות לשבועת הפיקדון.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *