נידה (כ"א ע"א) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ האר"י והרב קוק.
המשנה בריש פרק שלישי בנדה (כ"א ע"א):
המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין, אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד.
והגמ' (כ"ב ע"ב) אומרת:
אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דר' מאיר הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם.
ופרש"י ד"ה יצירה:
ויצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה וחית העוף וגו' וכתיב באדם וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ורבנן לית להו גזירה שוה.
גזירה שוה, באה להשוות אדם לבהמה1 שעל כן לרבי מאיר המפלת מין בהמה, נחשב הדבר ללידה, ולא עוד אלא אפילו הבחנה יש בין זכר לבין נקבה, גם במפלת בהמה.
עי' שער המצוות להאר"י פרשת שמיני שמביא מקור יצירת הבהמות והחיות והעופות בחסדים וגבורות שבז"א עיי"ש.
ועי' עוד בדברי הרב באורות הקודש ח"ב החיות העולמית (עמ' שנ"ח והלאה):
כל מדרגות בעלי החיים למיניהם, אורות החיים שלהם הם שברים של נשמה גדולה עליונה, מלאה חכמה וכשרון, שנתחלקה לסעיפים רבים, וכל סעיף במדתו מאיר בו אותו הצד הבהיר של הנשמה הגדולה, בעלת החכמה והכשרון המפליא, אלא שהיא במדה מאד זעירא, כטפה מן הים…
נשמת האדם בהרחבתה כוללת היא בתוכה את הנשמות הפרטיות של כל הברואים כולם. כל נפש חיה, ניצוץ היא מאור האבוקה הכללית נשמת האדם. רק למראה עיניים כל מין וכל פרט הוא מצוי בפני עצמו.
רבי מאיר ראה במילה "וייצר" המשותפת לאדם ולחיה, ביטוי לעומק פנימי משותף2.
אכן בעומק הנסתר, מקור כל החי בנשמות עליונות. על כן גם בגלוי, המפלת מין בהמה, חיה ועוף, נחשב הדבר לולד.
1 האדם הוא השולט והחי והוא הנשלט: "ורדו בדגת הים וגו'".
בגזירה שוה אנו משוים ביניהם, בין המשפיע לבין המקבל כפי שעולה מדברי האר"י: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".
2 כך לשון הרב בעולת ראי"ה: "…וכשאור ההשויה פוגש את האור השני המתיחש אליו הרי הכח הפנימי של אור דבר ד' מבטא את הדבור בצורה שוה במלולה. אע"פ שמצד ההתלבשות החצונה הענינים נראים כרחוקים זה מזה, אבל אוצרי החיים הפנימיים שלהם יש להם מהלך אחר, שמתחת למה שנראה ומוחש נפגשת שם השוואה נפלאה".