יומא ל' (ע"א) – לימוד מקל וחומר

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

יומא ל'. נאמר במשנה:

אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול.

ובגמרא:

שאלו את בן זומא טבילה זו למה אמר להם ומה המשנה מקודש לקודש וממקום שענוש כרת למקום שענוש כרת טעון טבילה המשנה מחול לקודש וממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת אינו דין שטעון טבילה רבי יהודה אומר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש.

יש להבין במה נחלקו בן זומא ורבי יהודה.
שתי בחינות אנו מוצאים לטבילה1. האחת להטהר מן הטומאה והשניה הכנה לכניסה אל הקדש.
לבן זומא אכן בטבילה שתי בחינות אלו והיא לא באה רק על מנת לטהר כי אם גם להתכונן להיכנס אל הקדש.
הנהגת הכהונה ובפרט כהן גדול היא הנהגת החסדים2 שהיא הנהגת הימין ועל כן הוא אשר משרת בקדש שאף הוא ימין3 וטהרתו והכנתו היא בטבילה במים שהם בימין4.
אם כהן גדול הנמצא בקדש צריך לטבול במים להכנתו אל הקדש, אדם הנמצא בחול ומשנה אל הקדש ונמצא במקום שאין בו כרת ואינו כל כך מקודש ומשנה למקום שיש בו כרת קל וחומר שיצטרך טבילה להכנתו לכניסה אל הקדש.
רבי יהודה סובר שטבילה באה לטהר מן הטומאה בלבד ואין טהרה אלא מתוך טומאה5, ועל כן אין טבילה מהוה הכנה לכניסה מן החול אל הקדש אלא מדרבנן ואינו אלא סרך טבילה שמא טומאה ישנה בידו, ואין כאן קל וחומר מן התורה.


1 שער הכוונות דרוש סדר השבת עניין כוונת הטבילה: "דע כי צריך האדם לטבול ב' טבילות זו אחר זו הא' להפשוט בגדי החול של הנפש והב' היא לכבוד שבת לקבל תוספת שבת". על זו הדרך יש להבין הדברים שנזכרו.
2 עי' זהר פקודי רנ"ז. "ומאן איהו ראש ההרים, דא כהנא רבא, דאיהו ראש ההרים, רישא דכלא סטר ימינא, ודא איהו דמתקן לביתא תדיר, ומברך לה, לאנהרא אנפהא, ועל דא יהיה נכון".
ובתרגום הסולם "ומי הוא ראש ההרים. הוא כהן גדול, דהיינו חסד דז"א, שהוא ראש ההרים. כי חג"ת נקראים הרים, וחסד הוא ראש שלהם. שכולו הוא צד ימין, חסד, וזה הוא שמתקן תמיד את הבית, שהוא מלכות, ומברך אותה להאיר פניה ועל זה אומר יהיה נכון".
ועי' רמ"ק ערכי הכינויים "כהן גדול הוא בחסד… תומיך ואוריך לאיש חסידיך".
3 עי' רמ"ק שם "עיקר קדש סתם הוא בחכמה" וחכמה כידוע בימין.
4 עי' רמ"ק שם ע' מים "לפי דעת רשב"י המים הם בחסד".
5 זהר תזריע מ"ח: "ובגין כך אקרי טהור, דלא אקרי טהור אלא כד נפיק מסטרא דמסאבא, וכד נפיק מן מסאבא אקרי טהור, דכתיב (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא, מטמא ודאי". ובתרגום הסולם: "ומשום זה נקרא טהור, כי אין טהור אלא כשיוצא מצד הטומאה, וכשיוצא מצד הטומאה נקרא טהור. שכתוב, מי יתן טהור מטמא. מטמא ודאי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן