שבת (קי"ח ע"א) – לימוד מגזירה שוה
שבת קי"ח (ע"א):
א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג.
מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו'
מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א) יום עברה היום ההוא
ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח) ביום בא גוג
ג' סעודות בשבת נלמדות מן המילה "היום" החוזרת בפסוק ג"פ שמות (ט"ז, כ"ה):
אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה.
ואף הגזירה שוה בדברי ר"ש בן פזי היא במילת "היום" שבאותו פסוק.
בירושלמי תענית דרשו (סוף פ"א ה"א):
ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה אילו ישראל עושין תשובה יום א' מיד היה בן דוד בא מ"ט (תהילים צה) "היום אם בקולו תשמעו" א"ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא (שמות טז) "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה'" וגומר חד יום.
ובשפת אמת כתב (ויחי תרמ"ח):
ואיתא בירושלמי תענית אם משמרין בני ישראל שבת אחת מיד נגאלין דכתיב "היום אם בקולו תשמעו" וכתיב "אכלוהו היום כי שבת היום לה'".
הרי שלמד שיש קשר בין הדרשות: הדרשה על שלש סעודות הנלמדות ממילת "היום" שבפסוק, והדרשה שאם משמרין שבת מיד בן דוד בא מהמילה "היום" שבפסוק "היום אם בקולו תשמעו". ויש להבין פשר הדבר.
האדם והעולם נמצאים תחת ממשלת הזמן. הזמן מבטא תהליך של תיקון והתקדמות קמעא קמעא.
חז"ל מלמדים אותנו שיש אפשרות לשלוט על הזמן ולהביא את הגאולה בלי לחכות משך זמן. וזה לומדים מהמילה היום – המלמדת שאפשר "היום" בלי לעבור את כל התהליך. כך אמרו חכמים (שמו"ר כ"ה, י"ב):
אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה לישראל אעפ"י שנתתי קצבה לקץ שיבואו בין עושין תשובה בין שאין עושין, בעונתה היא באה, אם עושים תשובה אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה הוי "היום אם בקולו תשמעו" וכשם שמצאנו שעל כל המצוות בן דוד בא, על שמירת יום אחד של שבת בן דוד בא לפי שהשבת שקולה כנגד כל המצוות.
ג' סעודות נלמדות מג"פ שנאמר "היום" בפסוק כנ"ל1. נראה שג' סעודות שייכות למהות המיוחדת של "שבת היום לה'" שהיא מעין עולם הבא שכל מלאכתך עשויה. השבת אף היא יש בה משום התעלות מעל מגבלות הזמן. האכילה לשם מצוות שבת מבטאת את הרצון להשתחרר מאכילת ההכרח הבאה משום רעבון, המבטא את החסרון הקיים בעולם הזה.
אכילת ג' סעודות בשבת יש בה בחינת אכילת המן. "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". אכילת המן מפגישה את האוכל עם השמיימיות של המאכל והוא מקבל חיותו מן המקור השמימי, אשר מעל המציאות הנמצאת תחת ממשלת הזמן. מכאן לגזירה שוה. המקיים ג' סעודות בשבת מבטא בזה את שליטתו והתרוממותו מעל למגבלות הזמן.
הפורענויות הנזכרות בדרשת חכמים באות משום הרע השולט בעולם. הייסורים ממרקים העוונות והרע, וכך מגיעים אל השלימות והגאולה עם נפש נקייה.
המקיים ג' סעודות בשבת כבר שולט על חסרונות הזמן ועל הרע הנמצא בעולם.
ג"ש "יום" "יום" מבטאת את הנקודה הפנימית של ה"יום" הנמצאת מעל הזמן ומעל המציאות המעורבת מטוב ורע. היא הנקודה המתבררת במצות ג' סעודות בשבת הנלמדת מן "היום" והיא הנקודה הפנימית הנמצאת מעל אותם ימים, ימי פורענות, המכינים את הגאולה2.
1 לימוד מג' סעודות מג"פ שנזכר היום בפסוק הוא על פי מידה כ"ז "מנגד" שכנגד כל "היום" שמופיע בפסוק יש חיוב בסעודות בשבת.
2 בספר "תולעת יעקב" כתב על ג"ש:
"מגזירה שוה – כל הסבות הם גזרות להשי"ת ואמר "שוה" שיזהר אדם שלא ליתן פחיתות באחת מהן"
נראה בענייננו שמילת "היום" מופיעה ג"פ בפסוק וזה גופא גזירה שוה לכל הסעודות שאין פחותה יותר וחשובה יותר. אף זו בחי' של גזירה שוה. ומתוך כך ניצול מג' פורענויות ש"היום" של שבת מתקן את "יום" של חבלו של משיח ושל גוג ומגוג ושל דינה של גהנום. זו הבחינה שהם שוין ועל כן יכולים לבוא הסעודות כנגד הפורענויות.