יבמות ג' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יבמות ג' (ע"ב):
"יבמה יבא עליה" שומע אני אפילו באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר? נאמר כאן "עליה" ונאמר להלן "עליה" מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא לא תקח.
באחות אישה נאמר (ויקרא י"ח, י"ח):
ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה.
וביבמה נאמר (דברים כ"ה ה'):
… יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה.
המילה "עליה" היא המבטאת את היבום, ועל כן דרשו שבאחות אישה שנאמר שם "עליה" הכוונה ביבום היינו במקום מצוה, ואפי' ביבום נאמר "לא תקח".
הרי זו בחי' גזירה שוה "עליה" "עליה" (גם לקמן בדף ט' נדרשות מילים אלו בג"ש בפסוקים נוספים) לומר שמדובר במקום יבום.
יש להבין פשר הלימוד וקישורו למידת גזירה שוה.
נראה שהמילה "עליה" מבטאת שהאדם מופיע במקרה זה כמשפיע בלבד ולא כמקבל.
כך יש להבין דברי הגמרא (ברכות ל"א ע"ב):
ואמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה' מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה.
ביאור הדברים שחנה התפללה "על ה'" היינו לא כמקבלת בהכנעה כי אם כאומרת דברה על פי הבנתה בדרישה כלפי מעלה.
אכן ביבום, מצֻווה האדם להיות נותן ומשפיע בלבד, ולא לו יהיה הזרע אלא נותן הוא זרעו לאחיו להקים לו שם.
לכן גם באחות אשה "לא תקח לגלות ערוותה עליה" היינו אפילו כמשפיע במצוות יבום.
כך יש להבין דברי אבא שאול (יבמות ל"ט ע"ב):
דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר.
שאם הוא בא לא כמשפיע בלבד אלא כמקבל, ולשם הנאתו האישית, כבר לא מתקיים בו "יבמה יבא עליה" ואין זו ביאת מצוה.
מצות יבום מדגישה באופן מיוחד את מיזוג החסד והדין.
מצד אחד זו חובה ומצות עשה לייבם, וזו בחי' דין. מצד שני זה חסד גדול עם האח שנפטר בלא זרע, להקים שם לאחיו.
על כן נדרשת המילה "עליה" המבטאת את מצות יבום כשהשפעה, בגזירה שוה שהנהגתה היא הנהגת המיזוג כלשון האר"י ז"ל1.
1 לשון האר"י בג"ש: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החסד וגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".