תורת כהנים אמור (ו', ב') – לימוד מבנין אב
בתורת כהנים פרשת אמור פרשתא ו' הל' ב' על הפסוקים (פרק י"ז א', ב'):
וידבר ה' אל משה לאמר.
דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם
זה הדבר אשר צוה ה' לאמר.
וזה לשון תורת כהנים:
(ב) זה הדבר אשר ציווה ה' – מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר.
אין לי אלא זו בלבד מנין שכל הפרשות נאמרו בכה אמר?
תלמוד לומר: זה הדבר אשר ציווה ה' בנין אב לכל הפרשות שהיו בכה אמר.
נראה בביאור העניין שדרשו חז"ל ריבוי הפעלים של אמירה. הרי די היה שמשה יאמר זה הדבר אשר ציוה ה' כמו בריש פרשת מטות (במדבר ל', ב'):
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'.
ולא נאמר קודם לכן וידבר ה' וגו' ואף לא זה הדבר אשר ציוה ה' לאמר.
ודרשו חכמים שאף שנבואת משה נתייחדה ב"זה הדבר", לא לאפוקי מ"כה אמר" אלא להוסיף.
ותוכן העניין הוא שמשה נתן תורה ודבריו הם בחינת תורה שבכתב בחי' "זה" שהוא בתפארת1. ובא לומר בתורת כהנים שמשה היה גם נביא שדבריו נאמרו בנבואה לבני ישראל וזה משמעות "כה אמר". ונבואה היא בבחי' נצח והוד2.
על כן למדו בבנין אב שהוא תפארת בנטותו לנצח או להוד3, שלא רק תורה יש כאן כי אם גם נבואה.
נראה שמשמעות הלימוד היא שאף משה נביא ואמר דבריו באספקלריא מאירה שהיא הראיה מהכללים הגדולים ועד להופעתם במציאות בפרטי פרטים4, מכל מקום דבריו לא באו רק עבור פרטי הפרטים כי אם היתה להם גם משמעות של נבואה רגילה העוסקת בהדרכה כללית ולא בפרטי המצוות. יש ערך לכללים גם אם אין רואים באותו זמן את הפרטים הנובעים מהם.
1 לשון הרמ"ק ערכי הכינויים ערך "זה" – "זה הוא התפארת"
2 שערי אורה, השער השלישי והרביעי, ספירה שביעית ושמינית: "כי נבואת כל הנבראים היא בנצח והוד ומהם יונקין".
3 לשון האר"י בהנהגת בנין אב "לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד ולפעמים ההכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב משני כתובים שהם נצח והוד".
4 עיין אורות עמ' קכ"א במאמר "חכם מעדיף מנביא": "… אספקלריא המאירה שרק היא יכולה לראות עזם של הכללים ודייקנותם של הפרטים כאחד".