בבא קמא ה' (ע"א) – לימוד מבנין אב
בבא קמא ה' (ע"א):
לא הרי השור כהרי המבעה: מאי קאמר אמר רב זביד משמיה דרבא הכי קאמר לכתוב רחמנא חדא ותיתי אידך מיניה הדר אמר חדא מחדא לא אתיא.
ופירש רש"י:
ותיתי אידך מינה – במה מצינו בשור שהוא מזיק וחייב אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב.
בפשטות הלימוד הוא בבנין אב. כמו שכתב רש"י בכמה מקומות בש"ס שמידת בנין אב היא "מה מצינו".
לכאורה כל מושג אבות נזיקין בנוי ממדת בנין אב והתולדות הן בחי' "בנים".
האר"י ביאר הנהגת בנין אב שהיא התפארת הנקראת אב בנטותה לצד נצח או הוד. נצח והוד הם בחי' בנים ותולדות כמו שדרשו על הפסוק "וכל בניך לימודי ה'" שזו בחי' נצח והוד.
במידת גזירה שוה, התפארת היא בתכונתה להשוות בין ימין ושמאל ולמזג ביניהם.
במידת בנין אב התפארת היא בתכונתה להיות אב לספירות שמתחתיה – נצח והוד – שהן בחי' "בנים".
ההנהגה של מידה זו, היא המשכת התורה אל מה שמחוץ לה. הבנים היוצאים מאבותיהם, ועדיין קשורים הם ומקבלים מן האבות את תכונותיהם וייחוסם.
פרשיות נזיקין בתורה הן בבחינת אבות, הממשיכים את תכונותיהם לתולדותיהם. לכל אב תכונה מיוחדת שממנה נובעים דינים מיוחדים. התכונה המיוחדת "עוברת" למקרים נוספים המתייחדים בתכונת האב.
נצד והוד הם בבחי' "לבר מגופא" והם הכח להמשיך את התורה אל מציאויות נוספות על מה שנאמר בתורה במפורש. זה נעשה במידת "בנן אב" ו"במה מצינו".