זבחים נ' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
זבחים נ' (ע"א):
דבר הלמד בג"ש מהו שילמד בג"ש אמר רמי בר חמא תניא סלת מרבכת למדנו לרבוכה שבאה סולת חלות מניין ת"ל חלות חלות רקיקין מניין ת"ל מצות מצות אמר ליה רבינא ממאי דמצות מצות מחלות גמר דלמא ממאפה תנור גמר.
למסקנה שלמדין בג"ש למד מן הלמד, נשארת הברייתא כצורתה וכך היא שנויה בתורת כהנים.
לחמי תודה באים משלשה סוגי לחם: חלות רקיקים ורבוכה, ושלשתן מסולת. אף שסולת כתובה רק ברבוכה שהיא בפסוק הסוג השלישי, מ"מ ילפינן בגזירה שוה.
הפסוק הוא (ויקרא ז', י"ב):
אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן.
ברבוכה נאמר סלת, ונאמר בה גם חלות. המילה חלות חוזרת גם במין הראשון "חלות מצות", וילפינן "חלות" "חלות" שהחלות נעשות מסולת. כיון שנאמר "חלות מצות" וברקיקים שהם המין השני נאמר "רקיקי מצות", ילפינן שגם הרקיקים כמו החלות הם מסלת.
המילה סולת מופיעה רק במין השלישי כיון שהיא "מורבכת" היינו "מורכבת" מהחטה ומהמים בהם חולטים את החיטה, על כן היה צריך להזכיר את החומר אותו חולטים והוא סולת, ומכאן בגזירה שוה על החלות והרקיקים שאף הם מסולת הם באים.
הלחם הוא מציאות מורכבת וזה עניינו. על כן ראוי הוא להיות נלמד בגזירה שוה שהיא התפארת המיוחדת בתכונתה לאחד את החלקים להיותם אחד.
זו תכונת הלחמים הבאים עם התודה שהם סוגים שונים של מורכבות המבטאים את מורכבות החיים. כוחות רבים מרכיבים את החיים ועל כך תודתנו להקב"ה המנחה אותנו ומוליך אותנו להצלחה בצליחת החיים המורכבים הללו. זה הביטוי של קרבן תודה.