זבחים ק"א (ע"א) – לימוד מקל וחומר
מסורת ביד חכמים1 שבדיון שבין משה ואהרן אחרי מיתת בני אהרן אמר אהרן קל וחומר למשה.
אמנם נחלקו מה למד בקל וחומר אבל לכו"ע אמר לו קל וחומר ממעשר הקל ללמוד על קדשים שהם חמורים.
ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כל שכן.
לר' נחמיה מלמד הק"ו על קדשי דורות ולר' יהודה על אנינות יום.
נראה שעיקר החידוש בקל וחומר זה הוא שהמעשר והקדשים נמצאים על אותו סולם של קדש, המעשר קל והקדשים חמורים. מקור חידוש זה הוא בגמרא יבמות ע"ד: המובאת ומוסברת בחידושי רב ניסים גאון על ברכות ב (ע"א) זו לשונו:
ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה. מכלל דהאי דכתב רחמנא (ויקרא כ"ב) ואחר יאכל מן הקדשים אינו מיוחד אלא בתרומה בלבד אבל דבר שהוא למעלה הימנה מן הקדשים אינו מותר לטמא לאוכלן לאחר ביאת השמש בלבד אלא אסור הוא כל אותה הלילה לאכול בקדשים עד שיבא היום ויביא כפרתו ואז יהא מותר בקדשים ואיתא מפרשא במסכת יבמות בפ' הערל (דף עד) והכי אמרי הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנלן אמר רבא אמר רב חסדא ג' קראי כתיבי כתיב (ויקרא כ"ב) לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים תלה הדבר ברחיצ' בלבד וכתי' (שם) ובא השמש וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים] תלה הדבר גם בביאת אור השמש והיא שעת יציאת הכוכבים וכתיב (שם י"ב) וכפר עליה הכהן וטהרה תלה גמירו' הטהר' גם בהקרבת קרבן ואלו המקראות היו נראין כסותרין זה את זה ולפי שאי אפשר להיות דברי הכתובין סותרין זה את זה כי כלם נכוחים למבין העתיקו לנו קדמונינו פירושם והעמידו לנו כל אחד ואחד מאלו המקראות בדבר שהוא מיוחד לו ואמרו הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים הפסוק הראשון שתלה בו הדבר ברחיצה בלבד הוא מיוחד למעשר והפסוק השני שהצריכו לביאת השמש הוא מיוחד לתרומה אבל קדשי המזבח אין מותר לו לאכלן אלא א"כ הביא הכפרה שהוא מתחייב בה ואז תהי כפרתו גמורה כדכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה.
מלימוד זה מוכח שמעשר קל הוא מבחינת הצורך להיטהר על מנת לאוכלו ומכאן מקור לקל וחומר.
1 עי' אבות דר' נתן שמובא לימוד זה.