לשון האר"י:
…והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד"ו פרצופים, והמלכות שנקראת "דבר", היתה בכלל הת"ת הנקראת "כלל" ונכללה בו, ויצא מן הכלל שהוא ת"ת, ונדבקה בלמודי ה'.
וזהו כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא על המלכות לבד שתהיה היא לבדה בלמודי ה' למטה, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, שגם התפארת יזדווג עמה שם בלמודי ה' למטה וכו' עיי"ש.
מצאנו הנהגה מעין זו בדברי רבי שמעון בפתיחתו לספר ויקרא על המילים "ויקרא אל משה" (זהר ויקרא ד' ע"ב):
רבי שמעון פתח, (שיר ב יב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, האי קרא אית ביה לאסתכלא, כיון דכתיב נראו בארץ, מהו דכתיב נשמע בארצנו, דהא בחד ארץ סגיא:
אלא הנצנים אלין אינון נטיען, דעקרן קודשא בריך הוא, ושתיל לון באתרא אחרא, ואתרביאו כנטיעתא כד אפיק פרחין:
נראו בארץ, דהאי ארץ מתברכא מנייהו כדקא חזי, ומאי איהי, ארץ קדישא, ארץ עלאה, ארץ ודאי:
עת הזמיר הגיע, עידן לאעקרא שולטנותא דרברבי עמין, דלא ישלטון בהו בישראל, בשעתא דאתקם משכנא:
וקול התור נשמע בארצנו, דא ארץ דלתתא דאחסנו ישראל על ידא דיהושע, מאן הוא קול התור, דא הוא תייר עלאה, דאזדווג עמה כד בנה שלמה בי מקדשא לתתא, וכדין אתעטר קודשא בריך הוא בעטרוי כחתן בכלה, כמה דאת אמר (שם ג יא) צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'.
בתחילה מדבר רבי שמעון על הארץ העליונה "הניצנים נראו בארץ" ואח"כ על הארץ דלתתא "קול התור נשמע בארצנו", על כן נאמר פעמיים ארץ בפסוק. בכך מתיישבת השאלה על הכפילות בפסוק.
"הניצנים נראו בארץ" היינו עקירת המלכות ממקומה בתפארת ושתילתה בארץ בבחי' מלכות זו ארץ ישראל.
זו בחי' של נסירה של המלכות מן התפארת אחר שהיו בחי' דו פרצופין.
"עת הזמיר הגיע" הנסירה1 והעקירה של המלכות מן התפארת גורמת לאפשרות של שלטון עמים זרים על ישראל. הניתוק מאפשר לכוחות זרים להיכנס ולשלוט.
על כן על מנת שיהא אפשר לבנות המשכן ולהחזיר את הדו פרצופין ז"א ומלכות פנים בפנים, צריך לזמור זמיר עריצים ולבטל שליטת עכו"ם על ישראל.
ואז "קול התור נשמע בארצנו" שהתור הגדול בחי' תורה שבכתב, ז"א, מזדווג עם המלכות בבית המקדש.
זו בחי' ללמד על הכלל כולו יצא שזו מטרת הניתוק שהיא "הדבר שיצא מן הכלל".
המטרה היא חיבור פנים בפנים בבנין בית המקדש והשראת שכינה בישראל. או אז באה הנסירה למטרתה ללמד על הכלל כולו.
1 כך כתב בתורת לוי יצחק על מידה זו שהיא כידוע הנהגת הנסירה. עיי"ש בעמ' רצ"ג ועמ' ש"נ: "… נסירת המלכות שמתחילה הייתה כלולה בז"א בפרצוף בפנ"ע והוא המדה השמינית בי"ג מידות שהתורה נדרשת שהם מכוונים כנגד י"ג תקוני דיקנא ששם המידה השמינית היא המזל נוצר חסד והוא ג"כ המידה דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וגו'"