פרק ג' – נבואת אלישע על מואב

סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)

תוספת: כתובת מישע
הנבואה שמנבא כאן אלישע על מואב, כלומר הציווי בפסוק יט:
משמעות הציווי החריג לפגוע בחקלאות?
וכל מעיני מים תסתומו… זהו ציווי חריג מנוגד להלכה כהוראת שעה, ובכל אופן לא מובן, על מה. מה חורי אף הגדול? הכל משום שמלך מואב הפסיק לשלוח את הכרים והאלים, והצמר? זה לא יפה, אבל על כזה דבר לעשות החרבה טוטאלית, בוודאי שזה דבר שדורש הסבר.
נבואה שלא מתקיימת?
שאלה נוספת: הייתה כאן נבואה מפורשת של הנביא. פסוק י"ח: ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידיכם. וזה לא התקיים. מואב לא ניתנו בידם. ואדרבא, הסיפור נגמר בצורה לא ברורה, אבל ברור שלא נגמר טוב. ויהי קצף גדול על ישראל, ויסעו מעליו וישובו .. איכשהו זה לא הצליח. המלחמה החלה יפה עם הנס של המים והשמש, כל מה שהסברנו את הריאליה שלו, ואז קרה משהו שהכול השתבש. והיה קצף גדול והם שבו לארץ.
על מה הקצף הגדול על ישראל?
מעבר לזה שלא מבינים על מה היה הקצף הגדול, הרי הייתה נבואה, כיצד ייתכן שהנבואה לא מתקיימת??? (4)
אי סיום המלחמה
באמצע המלחמה מלך מואב עשה משהו, ואז החלו להרוס את החלקות. זה לא נגמר טוב. לא הסיומת של הנביא, ונתן תשועה… זה לא עוזר להכות אם לא מסיימים עד הסוף.
התנ"ך מלא בדוגמות שלא סיימו את המלאכה. אם לא הרגת את הגג העמלקי, השארת את ראש הנחש, לא עשית כלום. במלחמת לבנון הראשונה ניצחנו, אבל הצילו את הראש ושלחו אותו לתוניס… לא עשינו כלום. היה ניצחון גדול, אך מי יודע את… כי לא גמרו עד הסוף. הנבואה הייתה שיגמרו עד הסוף. איך זה קרה? הנבואה הזאת כאן, היא מזכירה לנו משהו. צפניה פרק ב

ט) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי גּוֹיִי יִנְחָלוּם:(י) זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם ה' צְבָאוֹת:

מתברר שהנביא מתייחס לעמון ומואב כצאצאיהם הרוחניים של סדום ועמורה. (8) זה אותו אזור, ומה שכאן אומר הנביא, שכל העם ייהפך כמו מהפכת סדום ועמורה, חוזרת אליהם. זה מה שאומר גם כאן אלישע. להחריב את הכל, להפוך אותו לשממה. מהפכת סדום ועמורה. זו התכנית. מדוע זה בא? יש נבואה מעניינת מאוד, של ישעיהו. נבואות על העמים.

ישעיהו פרק טו
(א) מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה: (ב) עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה: (ג) בְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי: (ד) וַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ: (ה) לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ: (ו) כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה: (ז) עַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם: (ח) כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ: (ט) כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה:
ישעיהו פרק טז (א) שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן:(ב) וְהָיָה כְעוֹף נוֹדֵד קֵן מְשֻׁלָּח תִּהְיֶינָה בְּנוֹת מוֹאָב מַעְבָּרֹת לְאַרְנוֹן:(ג) הביאו הָבִיאִי עֵצָה עֲשׂוּ פְלִילָה שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ בְּתוֹךְ צָהֳרָיִם סַתְּרִי נִדָּחִים נֹדֵד אַל תְּגַלִּי:(ד) יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ:(ה) וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק:(ו) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּא מְאֹד גַּאֲוָתוֹ וּגְאוֹנוֹ וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו: ס (ז) לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים: (ח) כִּי שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן אֻמְלָל גֶּפֶן שִׂבְמָה בַּעֲלֵי גוֹיִם הָלְמוּ שְׂרוּקֶּיהָ עַד יַעְזֵר נָגָעוּ תָּעוּ מִדְבָּר שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָם:(ט) עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל:(י) וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי:(יא) עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ:(יב) וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב עַל הַבָּמָה וּבָא אֶל מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָל:(יג) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מוֹאָב מֵאָז:(יד) וְעַתָּה דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר: ס

נבואה חריפה מאוד נגד מואב. תיאור גדול של רשימה ארוכה של ערים במואב, שייספו ביללה וחורבן גדול . הכל יתייבש, לא יהיו שיכורים הדורכים בגתות, הכל נובל, ובכי, הופך לשממה. החציר מתייבש, אין ירק ודשא. כמעט כל ארץ מואב. פורענות קשה למואב עם הרבה מאוד שמות של ערים במואב. חשבון, אלעלה, מידבא, קיר מואב, נבו.הרבה שמות מוכרים ועוד שלא מוכרים. יש פה קישור מול כיסא דוד. אבל יכולים לשמוע מה הדבר שכל כך הכעיס את ה'. מהי?
הבעיה הגדולה של מואב, – הגאווה. גאון מואב, גאוותו וגאונו.
השאלות: מה קרה, איזו גאווה? על מה? מה מתגאה כל כך? מי זה מואב בסך הכל? ממש היסטריה. בסך הכול מואב לא כל כך גדולה, לא מעצמה. איפה התגאו כל כך?
והיה כי נלאה…. ולא יוכל
ירצה להתפלל ולא יצליח. מה המלחמה הזאת פה?

ט"ז (יג) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מוֹאָב מֵאָז: (יד) וְעַתָּה דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּכֹל הֶהָמוֹן הָרָב וּשְׁאָר מְעַט מִזְעָר לוֹא כַבִּיר:

(16) פסוק מוזר. מה פירוש מאז, ממתי?
זוהי נבואה קדומה, שמישהו ניבא קודם, ועכשיו הגיע הזמן. עכשיו זה יקרה. תוך שלוש שנים.
מאז. מה פשר מאז? נראה שחסרה פה חוליה סיפורית, רקע לכך. חריגה החריפות של הנבואה. רשימה ארוכה כל כך. הצעה של פרופ' אליצור – לפני מאה שנים. תרס"ח נמצאה כתובת בשפה קרובה ללשון העברית, בדיבון. "מצבת מישע". מצבת ניצחון של מלך מואב, מישע. המצבה יש בה תיאור מפורט מאוד, שבה מישע נותן שיר הלל והודאה לכמוש אלוהיו על הניצחון. יש תיאור מפורט מאוד על סדרת ניצחונות גדולה של מלך מואב מול ישראל. רשימת ערים שלקח מישראל, הרג את האנשים, לקח את התושבים בשבי ולעבדות. רשימת הערים באזור שבט ראובן ודן, שישבו שם, והתברר שכאשר נאמר אצלנו שמישע מלך מואב פשע בישראל, והפסיק להביא כבשים, זה לא הכל. לא כתוב מה היה. לא כתוב למה זה לא כתוב. זה מסביר משהו חשוב.
הסבר
מישע מלך מואב ניצל את מות אחאב, המלך הגדול והחזק, ועם מותו פושע בישראל, ויוצא לפעולת נקמה גדולה. עושה טבח בערים רבות מאוד. ומתאר איך כמוש אלוהיו נתן בידיו עוד עיר ועוד עיר.. וכותב
"וישראל אבד אבד לעולם".
ברור למה זה רומז. פרשת חוקת: אוי לך מואב אבד עם כמוש.הביטוי אוי לך מואב, אבדת עם כמוש, כותב עכשיו מלך מואב על ישראל. כמוש היכה בחזרה את אלוקי ישראל. נותן רשימה של כל הערים שכמוש נתן למואב.
נתתי את בית ה'
אולי הכוונה לאחת הבמות שעבדו לה'. היה פה חילול ה' עצום על ידי מלך מאוב. זה היה דבר מפורסם וידוע. זה עמד בצורה כזאת ואי אפשר היה להגיב על זה. הייתה גאווה גדולה של מלך מואב, שהנה ניצח את אלוקי ישראל, כשאחזיה בנו של אחאב שכב פצוע, אחרי שנפל. לא יכול היה לעשות שום דבר, ואף אחד לא מגיב. יש פה חילול ה' נורא. הנבואה בישעיהו היא תגובה למצבת מישע. (נלקח למוזאון הלובר בפריס) כנראה (24:00) תגובה לאותה מצבה מתגרה של מישע מלך מואב, לכן תיאור הגאווה של מואב. ולכן לא יוכל להתפלל. זה לא נגמר שם. אז דיבר ה' , ועכשיו זה מתקיים. הנבואה הייתה כבר אז. מתי? בתקופה שאנחנו לומדים עליה.
זמנה של הנבואה
ייתכן שזוהי נבואה של הנביא אלישע, שהוא אמר את הדבר הזה, ואז זה לא התקיים. וכל זה בינתיים נכנס להקפאה. היה אמור להתקיים אצלנו, וזה מסביר אולי את הדבר שנשאל:
מדוע אלישע היה בתוך המלחמה?
איך אלישע קשור למלחמה הזאת, מלחמה של אלישע מלך ישראל? אלישע הולך כי יש חילול ה' נורא וצריך לתקן אותו . הוא מגיע. אבל זה מסובך, איך ילך עם יהורם מלך ישראל, לך לנביאי אביך ואמך.. אבל גם יהושפט נמצא. הנבואה נכנסה להקפאה. כיוון שהיא לטובה, היא תתקיים, אבל ייתכן שתידחה. בסופו של דבר תהיה שם מהפכת סדום ועמורה.
גם צפניה חוזר לאותו סיפור: צפניה פרק ב

(ח) שָׁמַעְתִּי חֶרְפַּת מוֹאָב וְגִדּוּפֵי בְּנֵי עַמּוֹן אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת עַמִּי וַיַּגְדִּילוּ עַל גְּבוּלָם: (ט) לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי גּוֹיִי יִנְחָלוּם: (י) זֹאת לָהֶם תַּחַת גְּאוֹנָם כִּי חֵרְפוּ וַיַּגְדִּלוּ עַל עַם ה' צְבָאוֹת: (יא) נוֹרָא ה' עֲלֵיהֶם כִּי רָזָה אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם:

חרפת – חרפות. שהם חירפו את ה'. חילול ה'. לכן… תתקיים בהם מהפכה.
תחת גאונם – יש פה סיפור מורכב בדבר הזה. בא ישעיהו הרבה שנים אחרי, ומקריא את הנבואה הקדומה של אלישע ואומר, שעכשיו הגיע הזמן. יש דברים כאלה. רצה ה' לעשות את סנחריב גוג ומגוג, ויש נבואות על זה, שחזקיהו המשיח. אבל לא התקיים, לא זכו.הנבואה לא מתבטלת אלא נדחית. מאוחר יותר. (29:00)
תהלים פרק עב : (א) לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ:
נחלקו המפרשים האם נאמר על שלמה או על מלך המשיח. כל הביטויים הם משלמה המלך: כל התיאורים מוכרים מימי שלמה. אין סתירה בין שני הפירושים. מראש נאמר לשלמה, לא הכל התקיים אצל שלמה, מה שלא התקיים, יתקיים לעתיד לבוא אצל שלמה. לא עכשיו. צריך להבין מדוע, בכל אחד מהמקרים הללו קרתה איזו תקלה, איזה חטא.
חילול ה' במקורות אחרים
אומר הנביא אלישע נבואה כזאת, יבוא אחרי דורות ישעיהו, ויקריא את נבואתו. ישעיהו יקריא את נבואת אלישע? ישעיהו. שוב אותו שם, אותו רעיון. מי עומד מולם? מישע. מישע מול אלישע וישעיהו . מאבק שהולך כמה דורות. היה פה חילול ה' גדול ונורא שהתנ"ך מצמצם את התיאור . יש דברים של חילול ה' כל כך גדול שהתנ"ך לא מספר אותם. משאירים אותם במין שלוש נקודות, תבין לבד. אנחנו לא מספיק רגישים. אילו היה כתוב שהיה פשע נורא שעשו הסורים למדינת ישראל, שכולם מתגייסים בצו שמונה, מה קרה, לא שילמו מאה אלף ₪. זה לא כך, הבעיה היא לא הכרים והאלים, אלא הייתה פשיעה גדולה. כשיש חילולי ה' גדולים התנ"ך כותב ברמז.
דוגמה לחילול ה' שלא נכתב בפירוש
אחד מחילולי ה' הגדולים בהיסטוריה של התנ"ך הוא חורבן שילה. בקושי מתואר החורבן. שמואל א', הייתה מלחמה שבה ארון ה' נפל בשבי, וחפני ופנחס נהרגו. אבל היה שם חורבן שילה וזה כמעט לא כתוב. מבינים את זה אחר כך , כשרואים שנעלם המשכן. (32:41) משכן שילה היה מבחינת עם ישראל בית מקדש לכל דבר, הוא עמד 369 שנים. כמעט תקופה שעמד בית ראשון, זה זמן עצום. עברו על עם ישראל תהפוכות שונות בתקופת השופטים, אבל המשכן היה. נלקח ארון ה' והכהן הגדול ושני בניו מתים. האם אפשר להאמין בה' אחר כך? כך חשבו הפלישתים אחר כך.לכן צריך לעשות השבה לארון בצורה זו כדי להשיב את כבודו. וכל מה שקורה עם הארון ודגון, והעגלות וכו'. כולם יוצאים רע, גם הפלישתים וגם ישראל. היה שם חורבן המשכן, וגם חורבן ערים רבות, שלקחו הפלישתים אליהם. הרגו את האנשים, חיללו את כבודן של הנשים. זה כתוב במקומות אחרים בתנ"ך, צריך ללקט כדי להבין. אחר כך יש מלחמה נוספת, כתוב מחזירים את מה שלקחו. אבל לא שמענו על כך שלקחו? ערים שלמות שחוזרות חזרה לישראל. אבל לא סיפרו לנו שלקחו? היה חילול ה' שלא סיפרו לנו. זו טראומה שהייתה בישראל. כשאומר הנביא (ירמיהו פרק כו ט) כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב… רוצים להרוג אותו. לא ייתכן שיהיה שוב דבר כזה. הנביאים מזהירים שבית המקדש ייחרב, ולא מאמינים. חורבן שילה בא כרעם ביום בהיר, ולקיחת הארון היא כל כך קשה, שזה מוצנע.
חילול ה' בפרקנו
גם כאן היה חילול ה' גדול, בקושי מבינים מה היה. אבל ננסה להבין בכל זאת מה היה פה.

פרק ג' פסוק כ"ו מלכים ב פרק ג
(כו) וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ:

מלך מואב מנסה להבקיע ולא יכול, הוא הולך על החוליה החלשה. הוא מלך שלא יוצא בהתלהבות רבה . יוצא כי נציב מטעמו של יהושפט שולט באדום, הוא בא בפחות מוטיבציה, לכן מנסה מלך מאוב להבקיע החוצה דרך מלך אדום. ולא מצליח.
הפסוק הסתום מאוד:

(כז) וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ: פ

השאלה בנו של מי. אומר רש"י:

(כז)/ ויקח את בנו הבכור – בפסיקתא דפרשת שקלים נדרש ששאל את עבדיו מה טיבה של אומה זו שנעשה להם נסים כאלה אמרו לו אביה' אברה' בן יחיד היה לו א"ל הקב"ה הקריבהו לפני ורצה להקריבו להקב"ה אמר להם אף אני בן בכור יש לי אלך ואקריבו לע"ג:

אברהם אביהם היה לו בן אחד, וכמעט והעלה אותו לעולה ולא מנע. אז גם אני. לקח את הבן שלו, זה נשמע מקוטע. הקריב אותו. ונחלקו חז"ל האם לשם שמים או לשם עבודה זרה. רש"י אומר לשם עבודה זרה. (38) אז למה היה קצף גדול על ישראל? כי נזכרו בעוונותיהם של ישראל. למה נזכרו עוונותיהם של ישראל? לא ברור למה זה מזכיר את עוונותיהם של ישראל. הרי הפשט לכאורה נראה יותר כפי שמביא הרד"ק.
רד"ק מלכים ב פרק ג . הרד"ק מביא שלושה פירושים, השלישי כמו רש"י. הראשון מאביו והשני

(כז) ויקח את בנו הבכור – פי' אדוני אבי ז"ל כי בן מלך אדום הראוי למלוך תחתיו היה ברשות מלך מואב ומפני זה בא עם שני המלכים כי חשב להוציא בעזרתם בנו מתחת יד מלך מואב וכשחשב מלך מואב להבקיע אל מלך אדום ולא יכול לקח בקצפו את בן מלך אדום והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו זהו ויעלהו עולה ששרפו כמו ששורפין העולה:
ויהי קצף גדול על ישראל – ממלך אדום כי חשב כי בעזרתם יוציא בנו מתחת יד מלך מואב וזהו שאמר הכתוב על שרפו את עצמות מלך אדום לשיד ורבי אחי ר' משה ז"ל פי' כי כאשר חשב להבקיע מלך מואב אל מלך אדום אז לקח בנו באותה המלחמה חטפו מהם והעלהו על החומה ושרפו לעיני אביו ויהי' קצף גדול על ישראל ממלך אדום שלא עזרהו להצילו מידם, ובדרש ויעלהו עולה שאל מלך מואב מפני מה אומה זו ראויה לנסים האלה אמרו לו אברהם אביהם העלה את בנו עולה אמר להם אף אני אעשה כן והעלה את בנו עולה וחלקו בדבר זה מהם אמרו לשם שמים העלה אותו וזה שאמר ויהי קצף גדול על ישראל שנתקצף הקדוש ברוך הוא עליהם כי מלך מואב לא חמל על בנו כשחשב לעשות בו רצון האל וישראל היו מקציפים אותו בכל יום והוא חשב לעשות רצון האל ואינו כמו שאמרו אשר לא צויתי זה יפתח שהעלה את בתו ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב שהעלה את בנו. מהם אמרו כי לע"ג העלה ומפני זה חסר וי"ו החמה כי הי' עובד לחמה והעלה את בנו לחמה ומה שאמר ויהי קצף גדול שנזכרו עונותיהן של ישראל באותה שעה שגם הם היו שורפים את בניהם לע"ג ולאשרה ואמר הכתוב וכמשפטי הגויים לא עשיתם ואמרו רז"ל כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:

(39) הכוונה היא לקחת את בנו הבכור של מי שדובר בפסוק הקודם, הבן של מלך אדום. הבן הבכור של מלך אדום היה בן ערובה אצל מלך מאוב מאיזה סכסוך קודם ביניהם. מלך מואב מנסה להסתער אל מלך אדום ולא מצליח, ומוציא את בן הערובה, שהוא בן מלך אדום ואותו מעלה לעולה לעיני אביו. ואז הקצף הגדול הוא של מלך אדום. הוא כועס, על ישראל, שהם הוציאוהו למלחמה. והקואליציה הזאת נפלה. אדום קצף על ישראל, כי הם הוציאוהו למלחמה. אולי נוצרה ירידה גדולה במוראל, וככה נפלו. אפשר להבין כך .
הרד"ק מביא את הפירוש של אחיו, פירוש מאוד דומה. לא מדובר שלמלך אדום היה מלך שבוי אצל מלך מואב, אלא בהתקפה שלא הצליח על מלך אדום, בכל אופן הצליח לחטוף את הבן שלו, והעלה אותו קרבן תודה. קרבן עולה. ואז היה הקצף הגדול. היתרון של הפירוש הוא מה שנאמר בנביא עמוס בפרק ב':

(א) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד: (ב) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר: (ג) וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר ה': פ

זה די מפתה לומר מה שכתוב כאן. מלך מואב שרף את עצמות מלך מואב. אבל נשאר קושי לא מובן למה צריך לכעוס על מואב. כנראה לא מדובר על כך, אלא על תקופה שונה, אבל זו הברקה לחבר את הפסוק הזה. אבל מה שבעיקר קשה הוא איך הדבר הזה מסביר את נקודת המפנה, שבגללה הנבואה נדחית. בגלל דבר כזה תהיה תפנית כזאת? כשהנביא ניבא, לא חשב שיקרה דבר כזה. זה לא מספיק חזק להסביר למה הנבואה של אלישע לא מתקיימת. צריך לחפש משהו אחר. (45)
הסבר לפי פירוש רש"י
לכן נחזור לפירוש רש"י. רשי מספר את הסיפור קצר יותר. קצף על ישראל, זה ה' שקוצף על ישראל. לא מאדום. וכנראה שהיה פה מעמד גדול ועוצמתי, שגרם פה לתקלה נוראית, שבעקבותיה הכל פה מתפרק. ואכן מלך מואב עשה טקס גדול לעיני כולם ומקריב את בנו לכמוש, ואומר שזה כמו שאברהם הקריב את בנו. זה כוחות גדולים ואקסטזה גדולה לכמוש, וברעש גדול וכולם מריעים ורואים, והדבר הזה עושה למרבה הביזיון רושם עצום על צבא ישראל. מביא התפעלות אדירה. אולי גם הם משתחווים לכמוש. וזה הקצף הגדול על ישראל, יש פה עבודה זרה. כשיש קצף בתנ"ך, יש נגף. יצא הקצף והחל הנגף.

(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף:

(48) וכל המתבונן מהצד ברור לו למה זה קרה. למה יש קצף, כי היו שטופים בעבודה זרה. איך אומר הנביא אלישע ליהורם, מי אתה בכלל, לולא יהושפט לא מוכן להסתכל עליך. יש לו רקע להגיד את הדבר הזה. המחנה רווי בעבודה זרה. אז הולכים תחת יהושפט למלחמה, אבל כשרואים את הדבר הזה הכל מתפרץ. יש גם חלקים בתוך בית יהושפט שעובדים עבודה זרה. יש לחיתון הזה עם בית אחאב מחיר. כל התכנית הייתה לבוא במעקף, לא מהצד המערבי, כל התסבוכת והסיכון מהדרום, וחשבו שיתקיפו ויוכלו להימלט דרך המלך, דרך המערב. אבל כל זה לא קרה. הם נסוגים בבושה, לתוך הארץ. איזה חילול ה' נורא. אפילו אי אפשר לכתוב את זה. איך לכתוב את זה, כמוש שהיה במצב קשה מאוד, שוב התאושש? תראו איך זה הסתיים, וגאוות מואב ממשיכה. את ההמשך המדיני לזה נראה בפעמים הבאות.
נזכרו עוונותיהם של ישראל, זה מה שקרה. התנ"ך מרמז לנו על כך. השכינה מסתלקת . נוצר פה ואקום גדול. אין מספיק נביאים. אלישע נלחם עוד, לא מבין כמה זה מורכב. עושים לעם מופע כזה, והעם מתפרק והביא לדבר הזה. אפילו הנבואה שנאמרה אי אשפר לומר אותה, ישעיהו יאמר אותה בזמנו. כל מה שאמר אלישע. אלישע אמר שכמוש ינוצח על כל הגאווה שלו והנה כמוש מנצח. איזה חילול ה' נורא יש בדבר הזה. יבוא זמן הפירעון. אבל בינתיים הכל מוצנע. סיפור קשה מאוד.

אָנֹךִ (=אנוכי) מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִיבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת (=שלושים שנה) וְאָנֹךִ מָלַכְתִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש אֶת הַבָּמָת(הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ]שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי (במפלת שונאי). עָמְרִי מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (=ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְצֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן].וַאֵרֶא בֹּה (=במפלתו) וֻבְּבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם (=לְעולמים). וַיִרַש עֹמְרִי אֶת אֶרֶץ מְהֵדְבָא, וַיֵשֶב בָּה יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בּנֹה אַרְבָּעִן שָת, וַיְשִבֶהָ כּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בָּעַלְמְעֹן וַאַעַש בָּה הָאָשוּח (=מאגר מים). וַאֵבֶןאֶת קִרְיָתֵן. וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִבֶן לֹה מֶלֶך יִשְרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וַאֶלְתָחֵם (ואלחם) בַּקִר (=בעיר) וַאֹחֲזֶהָ (ואחזתי בה), וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מהַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְבְּ (=שביתי) מִשָם אֶת אֲרִאֵל (גיבור במואבית, ראה שמואל ב', כ"ג, כ') דָוִדֹה (אולי גבור מלכות יהודה מבית דוד שבא לסייע לישראלים), וַאֶסְחֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת. וָאֹשִב בָּה אֶת אִש שָרֹן וְאֶת אִשמָחֳרָת (שם מקום). וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה (נבו, משבט ראובן) עַל יִשְרָאֵל. וַאֶהֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲזֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן (=גורים, ילדים) וּגְבָרֹת וְגֻרֹת (=גורות, ילדות) וּרְחָמֹת (=עלמות בתולות), כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש (האלה אשת כמוש) הֶחֱרַמְתִהָ. וַאֶקַח מִשָם אֶ[ת כְּ]לֵי ה' וַאֶסְחַבהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְרָאֵל בָּנָה אֶתיַהַץ וַיֵשֶב בָּה בְּהִלְתָחֲמֹה (בהלחמו) בִּי, וַיְגַרְשֵהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָאֶקַח מִמֹאָב מָאתֵן (מאתיים) אִש כָּל רָשֵהֻ (=ראשיה או העניים שלה-רשיה) וָאֶשָאֵהֻ בְּיַהַץ וַאֹחֲזֶ הָלָסֶפֶת (בנוסף) עַל דִיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) קִרְחֹה (=העיר), (את) חֹמַת הַיַעֲרֵן (מביצורי העיר), וְחֹמַתהָעֹפֶל (=המצודה). וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) שְעָרֵיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי (את) מִגְדְלֹתֶהָ (המגדלים שלה), וְאָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ (בית המלך), וְאָנֹךִ עָשִתִי (את) כִּלֵאי הָאָש[וּחַ לְמַ]יִן (סכר למאגר מים) בְּקֶרֶבהַקִר (העיר). וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִר בּקִרְחֹה. וַאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשוּ לָכֶם אִש בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִכְרְתָת (מפעל מים) לַקִרְחֹה (לעיר) בְּ(עזרת) אַסִרֵי יִשְרָאֵל. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עַשִתִי (את) הַמְסִלָת (הדרך) בְּאַרְנֹן.אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת (בית במות) כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי (את) בֶּצֶר כִּי עִיִן (עיים=הרוסים)[הִא בְּאִ]ש דִיבֹן חֲמִשִן (הושיב בדיבון חמשים משפחות), כִּי כָל דִיבֹן מִשְמַעַת (נשמעת לי). וְאָנֹךִ מָלַכְתִ[י ..] מְאַת בַּקִרִן אֲשֶר יָסַפְתִי (=סיפחתי) עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ[י (את) מְהֵ]דְבָא, וְדִבְלָתֵן (דבלתיים) וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָא שָם אֶת…] צֹאן הָאָרֶץ. וְחוֹרֹנֵן (חורֹנים) יָשַב בָּה ב[……וַיֹ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתָחֵם בְחוֹרֹנֵן. וַאֵרֵד [וַאֶלְתָחֵם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ וַיְשִבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[…]שת שדק וא[

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *