רפואה פנימית
פרשיות השבוע מפרטות את דין המצורע. ננסה להעמיק מעט בעניין זה.
הגמ' במסכת שבת1 אומרת:
אמר ריש לקיש: החושד בכשרים לוקה בגופו, דכתיב (שמות ד') 'והן לא יאמינו לי וגו", וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל. אמר לו: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין. הן מאמינים – דכתיב (שמות ד') 'ויאמן העם', בני מאמינים (בראשית ט"ו) 'והאמין בה". אתה אין סופך להאמין – שנאמר (במדבר כ') 'יען לא האמנתם בי וגו". ממאי דלקה – דכתיב (שמות ד') 'ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו".
ישנם כמה קשיים בדברי הגמרא2. "וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל", וכי מה שגלוי לפני הקב"ה גלוי כלפי משה? כיצד ניתן לבוא אל משה בטענה? ועוד, הפסוק שמביאה הגמרא "ויאמן העם" נאמר לאחר שמשה עשה את האותות לעיני העם, ומה פלא שאכן העם האמין, הרי משה ביקש את האותות למטרה זו?
נראה, שהבנת העניין טמונה בביטוי "ישראל מאמינים בני מאמינים", שכוונתו היא, שהאמונה טבועה בעם ישראל בעצם מהותם, ואף כשאינה מתגלה בפועל נמצאת היא בגניזה בתוככי נשמתם של ישראל. על כן יש בעיה באמירה של משה "והן לא יאמינו לי" שכן בודאי עתידה אמונתם של ישראל להופיע. היה לו למשה לבקש את הדרך לחשוף את אמונת ישראל ולא להכריז עליהם שאינם מאמינים.
האמונה שנחשפה בעקבות האותות היא האמונה שהיתה גלויה קמי קוב"ה והיה לו למשה להאמין בכח אמונתם של ישראל.
ריש לקיש לומד מפרשה זו ש"החושד בכשרים לוקה בגופו" והיינו שמי שלוקה בראייתו את האמונה הפנימית גם גופו לא יוכל לפעול כראוי וילקה בצרעת שכן הגוף הוא גילוי של עולמו הרוחני הפנימי של האדם. הגוף אינו אוטונומי הפועל על חוקי הטבע בלבד. הוא מהווה ביטוי ולבוש לנשמה פנימית וכפוף הוא לחוקים רוחניים. פגם רוחני באמונה גורר אחריו השפעה שלילית על הגוף.
בדברי ריש לקיש מונח גם ההסבר לדרך הטיפול בצרעת. כיון שמקור המחלה הוא פגם רוחני הרי שהטיפול הוא "והובא אל הכהן". לא די ברופא שירפא את המחלה שכן הפגם אינו רק טבעי.
אמירתו של ריש לקיש היא כללית "החושד בכשרים לוקה בגופו" לא רק על צרעת הוא מדבר אלא על כלל המלקות הבאות על האדם. ומכאן נבין שפעמים עלינו לחפש שרש הבעיות דווקא בפגם בתפיסת אמונה ובחשד בכשרים.
וכשם שנכונים הדברים באדם הפרטי כך הם נכונים באומה בכללה.
לא די בהסברים של אנשי בטחון מקצועיים לבעיותיה של האומה. יש להעמיק את החיפושים ולהבין שהמלקות בגופינו הן תוצאה של חשד בכשרים, של חשד בעם ישראל שאין לו כח עמידה ואין לו רצון להילחם ועל כן חייבים להביא שלום כדי לפתות את העם בחיים נהנתנים. עלינו לשכלל את מבטנו על האומה לדעת שעם גדול אנחנו המוכן להרבה קשיים ובלבד שיחיה חיים אמיתיים.
ככל שנברר את כח עמידתנו, את נכונותנו להקרבה ולמסירות למען נצח ישראל, ערכיו ואמונתו, כך גם יפסיק גופנו ללקות והאומות יושבות ארץ ישראל ידעו שלא יוכלו לנו.
1 דף צ"ז ע"א.
2 המהרש"א בחידושי אגדות לגמרא זו שואל שאלות אלו ועונה בכיוון דומה. עי' במצוה ברה עמ' ס"ו ביאור העניין.