מזמור ד"ן למדינת ישראל

מזמור נ"ד

(א) למנצח בנגינת משכיל לדוד.
(ב) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו.
(ג) אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני.
(ד) אלהים שמע תפלתי האזינה לאמרי פי.
(ה) כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלהים לנגדם סלה.
(ו) הנה אלהים עזר לי אדני בסמכי נפשי.
(ז) ישיב הרע לשררי באמתך הצמיתם.
(ח) בנדבה אזבחה לך אודה שמך ה' כי טוב.
(ט) כי מכל צרה הצילני ובאיבי ראתה עיני.

"מדינת ישראל" – ואין מדינה אלא לשון דין, והנה זכינו והגענו לשנת ד"ן למדינת ישראל (שכן סיימנו ג"ן שנים ואנו פותחים את שנת ד"ן) וכמנהגנו נדרוש בפרק המתאים בתהילים פרק ד"ן בו אומר דוד המלך "ובגבורתך תדינני" ואנו שומעים בכך תפילה שהקב"ה יוביל מדינתנו בגבורה.
דוד המלך הבטוח בצדקו ובדרכו, אינו חושש לומר לפני הקב"ה "ובגבורתך תדינני". דבר ידוע הוא שהגבורה ממידת הדין היא. והדין הלא הוא קשור לצמצום ולהתכנסות פנימית והגבורה מצטיירת כפעולות הבאות מאומץ וכח. דוד המלך מלמדנו עומק הענין. כשאדם בטוח שהדין עמו ודרכו נכונה ואויביו לעומתו ניזונים משקר ותרמית והרע הוא דגלם, הרי שזה נותן לו כח, אומץ וגבורה.
דוד המלך מתאזר בגבורה לעומת שאול כיון שיודע הוא ששאול ניזון מלשון הרע וכל רדיפתו אחרי דוד בטעות יסודה וברשעת יועציו הסובבים אותו.
וכך אומר דוד כחלק מתפילתו:

בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו

ודרשו חז"ל במדרש תהילים¹:

זה שאמר הכתוב (משלי כט יב) "מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים", אמר ר' מאיר בשם ר' יוסף, כך היו ישראל, כיון שראו הזיפים לשאול שהיה מטה אזנו לשמוע לשון הרע על דוד, היו באים ואומרים לו.

המושל הוא הקובע את האוירה ואת הערכים על פיהם יחיו בסביבתו ובארצו. אם הוא "מטה אזנו לשמוע לשון הרע על דוד" הרי שהוא קובע נורמה של רכילות ולשון הרע של שקר ותרמית, וכשהדוברים רע רואים שדבריהם פועלים והם משפיעים על התהליכים, הרי שזה נותן כח ומוטיבציה להמשיך בדרך של לשון הרע. ברור שאם המלך היה סולד מלשון הרע ודוברי הרע היו נענשים ומורחקים מסביבתו של המלך, הרי שהאווירה היתה שונה ובסביבת המלך היו רק אנשים טובים.
לימוד גדול יכול להיות לנו מדבריהם אלו, לבעיות העומדות היום על הפרק. המושל, בצורת תגובתו למאורעות ולדברים, קובע את המשך הפעולות, את האוירה ואת הערכים בהם ידבקו אלו הרוצים להשפיע עליו.
אילו ידעו אויבינו שכל הסתה או פעולת טרור יזיקו להם באופן ברור, בודאי שהיו הולכים לחפש דרך אחרת להשפיע. לצערנו מקשיבים מושלינו לדבר הטרור ואויבינו חשים שזה עוזר לדרכם ומחליש את המדינה ולכן כל סביבתנו מלאה בטרור. ועל דרך הפסוק יש לומר:

כשם שמושל המקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים כך עם מושפע ונחלש מטרור כל ימיו בטרור.

ומכאן, לשואלים מה האלטרנטיבה, ומה הדרך להשיב את הביטחון והשלום לישראל, יש לומר יש אלטרנטיבה והיא לחשוב, לומר ולעשות באופן אמיתי וברור, שכל פעולת טרור תחליש את עושיו ותחזק את עמנו. למשל, אחרי כל פעולת טרור יש להקים יישוב נוסף ולהכריז מתוך אמת פנימית שכל פעולת טרור תצמצם את נכונותינו לויתורים בעתיד.

* * *
בספר "פנים יפות" דרש:

"בבא הזיפים" – פירש הגאון הקדוש הרבי ר' שמעלקי זצוקללה"ה, הזיפים הם עולמות התהו שמייפין את הכל.
והם אומרים גם לשְּׁאוֹל היינו לדברים המורידים אדם לשאוֹל "הלא דוד מסתתר עמנו" היינו שהטוב והיפה ומלכות שמים נמצא שם ובכך מקדשים את הרע.

הזיפים – אלו שמייפים הכל. ובלשוננו נאמר: יפי נפש. הם בודאי אמרו לשאול שדוד עובר על החוק, או לוקח את החוק לידיו. אלו אנשים שרוממות יופי הדמוקרטיה בגרונם ומשתמשים בה כחרב פיפיות להשליט את רוע לבבם ודעתם על החברה כולה.
וכיון שמאוד קשה להלחם באנשים אלו פונה דוד אל הקב"ה "אלהים בשמך הושיעני" ועל דרך שדרשו חז"ל:

אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם קטנטין (רוצח) שהוא רודף לאדם, קובל עליו לאיפרכוס (שר העיר), ואיפרכוס כשהוא רודף, קובל עליו למלך, ואם המלך רודף לאיפרכוס, למי הוא קובל, אין לו למי לקבול אלא לך, כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם שאול הוא מלך, למי אני קובל עליו, אלא לך עלי לקבול, הוי "אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני".

ובדורנו יש לומר כשרודפין אחר אדם, למי עליו לקבול, אלא למערכת המשפט, וכשמערכת המשפט עצמה רודפת אחר אדם אין לו לקבול אלא לקב"ה ולומר "אלהים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני".

* * *

הפסוק האחרון שונה מכל הפרק. כל הפרק הוא תפילה לישועה ולעזרה והפסוק האחרון מדבר בלשון עבר:

כי מכל צרה הצילני ובאֹיבי ראתה עיני

דבר רגיל הוא בתהילים שדוד מבטא את בטחונו בה', שאמנם ינצח את אויביו ויביא גאולה לעולם, בכך שמדבר בלשון עבר כאילו זה כבר קרה. דוד כבר חי את הנצחון וההצלה ואת אשר רואה הוא בעיני רוחו, הוא חי בכל ישותו. ועוד יותר מבטחון סתמי בעתיד הטוב, אומר דוד "כי מכל צרה הצילני" כיון שראיתי בעבר שהצילני הקב"ה מכל צרה "ובאיבי ראתה עיני" וכבר חזינו בנפול אויבינו לפנינו, ברור לנו שהקב"ה עמנו שהרי "לו חפץ ה' להמיתנו… ולא הראנו את כל אלה"².

ואף אנו נמשיך בדרכנו מלאי תפילה לה' ובטחון בה', שכשם שזכינו לכל הישועות כך ימשיך הקב"ה להושיענו עוד כהנה וכהנה והכל מתוך שמחה וטוב לבב לאורך ימים ושנים טובות.

---

¹ מדרש תהילים במקום.
² שופטים י"ג, כ"ג.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *