שמות – שלישי – ישיבה או מלחמה? דבר הלמד מעניינו
בחלק יומי של פרשה אנו פוגשים את משה כבר כאדם בוגר, משה רבינו פוגש את הצרות של עם ישראל ומגיב להן:
שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק יא – יד
וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל: וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ: וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:
מהו המקור לפחד והיראה של משה? מסביר רש"י:
רש"י שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק יד
ויירא משה – כפשוטו. ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:
המחלוקת בעם ישראל מביאה מלחמות, מביאה צרות מכיוונם של אומות העולם.
משה רבינו אומר אמירה קשה ביותר – "שמא אינם ראויים להיגאל."
בהמשך החלק היומי, אנחנו לומדים על כך שמשה בורח מפרעה, אך דבר זה נמשך במשך שנים רבות.
יש רק לשער ולנסות להבין – מה עשה משה רבינו במשך אותן השנים? מה בדיוק עבר במוחו באותן השנים? בטוח עסק בדברים עליונים ונשגבים!
בהמשך הקריאה אנחנו פוגשים את משה – יושב במדין ויושב על הבאר:
שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק טו
וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר:
רש"י שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק טו
וישב בארץ מדין – נתעכב שם, כמו (בראשית לז א) וישב יעקב:
וישב על הבאר – לשון ישיבה
וישב במדין כמו וישב יעקב, רצה לשבת בשלווה לברוח מהצרות. אך וישב על הבאר – הכוונה שישב פיזית על הבאר, למה התורה משתמשת בביטוי זהה לתאר שני דברים שונים? דבר זה מבטא את המידה בה התורה נדרשת "דבר הלמד מעניינו".
מידת "דבר הלמד מעניינו" חוזר עוד כמה פעמים בחלק היומי, לדוגמה:
שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כ – כא
וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם: וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה:
יש להציע שמשה מסמל את מידת "דבר הלמד מעניינו" כשהוא במצרים הוא מנסה להציל את בני ישראל, וכשהוא במדין הוא יושב בשלווה. משה מצליח להתחבר למציאות בה הוא נמצא בכל זמן. דבר חשוב גם לנו – כל אחד אמור להתנהג לפי עניינו על הלוחמים להתמקד בלחימה ועל העורף להתמקד בנחת בעמידה האיתנה מול הטרור, בבית המדרש ללמוד בכל הכוח.
נלמד מכך להופיע את עצמנו בצורה הנכונה ביותר לזמן ולתפקיד בו אנו נמצאים, בעזרת ה' לגאולה שלמה.