פרק ראשון – פתיחה למסכת כתובות
מסכת זו עוסקת בדיני הנישואין, ולכאורה מן הראוי היה לקרוא את שם מסכת זו "נישואין". קריאת שם המסכת על שם הכתובה שמבטאת דוקא את סיבוכי הנישואין צריכה הסבר.
הנישואין מבטאים יותר מכל את ירידת האידיאל לעולם המעשה המורכב. חז"ל השוו בין מעמד הר סיני לבין יום החתונה (תענית כו:):
"ביום חתנתו – זה מתן תורה."
אף סופו של מעמד הר סיני היה שבירת הלוחות, בדומה לנישואין שאחרי יום חתונתו של אדם, באים חיי הנישואין בהן עלולים להיות משברים. 1
נאמר בגמרא (סנהדרין כב.):
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים ס"ח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! – לא קשיא; הא – בזווג ראשון, הא – בזווג שני."
מסביר האר"י (ספר הליקוטים, פרשת כי תצא), שכאשר אדם מתחתן עם זיווגו הראשון, היינו, הזיווג שנקבע לו ארבעים יום קודם יצירתו, "לזיווג זה בודאי אין טורח, ולא נעשה זיווג בעל כרחם, כי אם ברצונם הגמור", כלומר, אם אדם מתחתן עם זיווגו הראשון בודאי נישואין אלו עולים יפה ואין צורך לא בהכנות מרובות ולא בשמירה מרובה על חיי הנישואין.
אך לא כל אחד מתחתן עם זיווגו הראשון, אלא יש שמתחתנים עם זיווגם השני, היינו עם אשה שלא יועדה להם מיצירתה, "ולזיווג שנים אלו הוא דבר קשה מאד, במה שהם מטבעים משונים, ולכן קשה לזווגם… ואין הכוונה בעת הזיווג, כי אז כולם שמחים ביום חתונתם וביום שמחת ליבם, ואין הקושי אלא להעמידם".2
כיון שאין אדם נושא בהכרח את זיווגו המיועד לו מראשית יצירתו, דבר זה מצריך הכנה לחיי הנישואין (כפי שהרחיב בזה הרמח"ל באיגרת), ושמירה בחיי הנישואין, להעמידן שימשיכו להתקיים, וזה ענינה של הכתובה כדברי חז"ל (דף יא.):
"כתובה – היינו טעמא, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה."
המסכת, העוסקת במורכבותם של החיים (שכן לשון 'מסכת' מבטא מורכבות), מעמידה את האדם מול הצורך לעבוד ולטרוח (שקדו חכמים שיהא טורח…) ועל כן קרא שמה 'כתובות'.
היום הרביעי
בשולחן ערוך סימן קעט סעיף ב:
"נהגו שאין מתחילין בב' וד'". (עיין בבאור הגר"א שם שמקורו בזהר.)
וב'תורה שלמה' (בראשית אות תרטז) הביא בשם ה'תורה תמימה' שהעיר ממשנתינו האומרת שבתולה נישאת ליום הרביעי, והלא אין מתחילין בב' וד'?
אומנם ב'תורה תמימה' למד ממשנה זו שאין לחשוש לכל ענין התחלת דבר בד', ודבריו צ"ע שהרי ההלכה שאין מתחילין בד' נקבעה אחר המשנה, וכיצד אפשר לבטלה משום המשנה.
ונראה ע"פ מה שכתב רבינו בחיי, (בראשית פרק א פס' ד) וזו לשונו:
"…וביאור העניין כי השני הוא תחילת השינוי ולכן נקרא שני והוא הסיבה לכל חלוקה ושינוי. ומה שאמרו כי המחלוקת וגהינום נבראו בו ביום… [ומזה למדנו] שהוא יום מזיק ולכך אסרו רז"ל להתחיל בו כל מלאכה, ואמרו אין מתחילין בשני ולכן אסרו גם כן לאכול זוגות כי הוא דבר מזיק והוא שאמרו "לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי".
ובפשטות עניין תרי הוא סיבה גם ליום רביעי שאף בו נאמר "מארת" (חסר ו'), לשון מארה, כמו שדקדקו חז"ל.
ונראה שזו דוקא סיבת נישואי בתולה ליום הרביעי, ש"והיו לבשר אחד" הוא התיקון לקלקול של הזוגות הנפרדים, וזו בחינת "מושיב יחידים ביתה", שמאחד את הנפרדים.3
1 עיין זהר כי תצא בדימוי של שבירת הלוחות לשבירת הבתולים.
2 ועיין עוד ב"אגרות ותעודות" לרמח"ל עמ' ריז אגרת עט, שהרחיב בענין זה.
3 עיין עוד בזהר חדש שיה"ש סט ע"א, שמבאר בכיוון דומה את נישואי הבתולה ביום הרביעי. ועיין ב"מדרש פליאה" שמביא מדרש דומה "בשעה ששנו חכמים בתולה נישאת ליום הרביעי יצתה בת קול ואמרה אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי", והיינו שנישואי הבתולה ביום רביעי הם תיקון לנפילה.