וישלח – על שליחותו הכפולה של יעקב
פרשת וישלח – שליחותו הכפולה של יעקב
פרק לד: יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן. טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית-אֵל"
יעקב קורא בפעם השנייה למקום ההוא "בית אל". למה?
אומר הרמב"ן: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם בֵּית אֵל יִקְרָאֶנּוּ כֵּן פַּעַם אַחַר פַּעַם לְהוֹדִיעַ כִּי הַדָּבָר אֱמֶת וְנָכוֹן, כִּי הוּא בֵּית אֱלֹהִים וְשָׁם הַשְּׁכִינָה תָּמִיד, וְכֵן עִנְיַן שֵׁם בְּאֵר שֶׁבַע:
"…על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם"
"…על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא לו שבעה על כן המקום ההוא באר שבע"
אולם אצל "באר שבע" הסיפור קל יותר לתרץ, אצל אברהם כתוב "קרא" לא ברור מי קרא, ואז בהמשך יצחק הוא הקורא. פתרון אחר, מדובר בשני אנשים אחרים שקוראים למקום באותו השם.
אבל אצלנו, יעקב קורא למקום באותו השם פעמים.
הגר"א מפרש כנגד טעמי המקרא, שיש מקום שקורים לו "בית אל", ויש מקום שקוראים לו "הא-לוקים בית א-ל", (ובנוסף יש מקום שקוראים לו "אל בית א-ל").
"ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל"
גם הפסוק הזה מוזר, הרי גם את זה כבר קראנו וזה אפילו קורה בפרשה שלנו.
פרק לב: "כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. לב וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ. לג עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה"
רש"י: לא יעקב. לֹא יֵאָמֵר עוֹד שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוּ לְךָ בְעָקְבָּה וּרְמִיָּה כִּי אִם בִשְׂרָרָה וְגִלּוּי פָּנִים, וְסוֹפְךָ שֶׁהַקָּבָּ"ה נִגְלֶה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּמַחֲלִיף שִׁמְךָ וְשָׁם הוּא מְבָרֶכְךָ, וַאֲנִי שָׁם אֶהְיֶה וְאוֹדֶה לְךָ עֲלֵיהֶן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ (הושע י"ב) – בָּכָה הַמַּלְאָךְ וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, וּמַה נִּתְחַנֵּן לוֹ? בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּנוּ שָׁם; וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה לוֹ עֲלֵיהֶן, וְזֶהוּ וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם, שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לְהַמְתִּין לוֹ וְלֹא רָצָה:
לפי רש"י, היית תכנית מקורית שה' יקרא לו "ישראל" כשיעקב יגיע אל בית אל, אבל כיוון ששרו של עשיו בא והתמודד אתו, אז יעקב אומר לו שעכשיו הוא רוצה שיקרא ישראל.
למה? כי כל המאבק קורא לפני המאבק עם עשיו, ויעקב רוצה את הברכה המיוחדת הזו לפני הפגישה עם אחיו.
דעת מקרא, הסיפור בא כנגד הפסוק " ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ", בפעם הראשונה הוא מבקש מהמלאך "תודה לי על הברכות" שהם שלי, והמלאך משנה את שמו לישראל לא "יעקב שגנב את הברכה", הפעם השנייה על הבכורה ה' אומר "מלכים מחלציך יצאו"
עוד קושי בכל הסיפור:
"ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ."
זה לא מדוייק, הרי יעקב כבר מזמן לא בפדן ארם, הרי כמה פסוקים לפני כן כתוב: "ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ." לפני כן הוא היה בשכם, ולפני כן הוא היה בסוכות.
ומיד אחרי "כג בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. כד בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן. כה וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי. כו וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד-לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם."
אנחנו יודעים שגם זה לא נכון:
" טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. יז וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. יט וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם."
למה התורה אומרת שזה בפדן ארם? יש מפרשים שאומרים "רובם ככולם" והרוב נולדו בפדן ארם, אבל עדיין יש שאלה על התורה, למה לכתוב את זה בצורה כזו?
בפרשה הקודמת, פרק לא נאמר: יז וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו עַל-הַגְּמַלִּים. יח וַיִּנְהַג אֶת-כָּל-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל-יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן. יט וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת-צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. כ וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. "
מה הסדר של הסיפור? האם רחל לקחה את הטרפים לפני או אחרי שהם יצאו? ויעקב, האם הוא ברח אחרי שהוא כבר הנהיג את כל קניינו? בתחילת פרשת ויצא נאמר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" זה מיותר להגיד, הרי בסוף הפרשה שלפני זה אמרו שיעקב הולך ל"פדנה ארם".
על מנת לענות על כל השאלות, נשאל: למה יעקב הולך לארם?
התשובה הראשונה היא, לברוח לחרן מפני עשיו אחיו, אבל יש עוד סיבה והיא, כדי לקחת אישה מפדן ארם.
יש את שליחות האם (לברוח מעשיו), ואת שליחות האב (לקחת לו אישה).
ומאותו הרגע יש הסתכלות כפולה על הסיפור ויש רמזים תוך כדי, שאומרים לנו האם עכשיו מסופר על הבריחה, או שעכשיו מסופר על "לקיחת האישה". אחד הרמזים שהתורה נותנת לנו זה, שם היעד. "חרן" = סיפור בריחה /"פדן ארם" = סיפור לקיחת האישה.
בסוף פרשת תולדות מסופר על השליחות אליה יעקב יוצא בשם יצחק. – יעקב יוצא ואין בעיה.
אולם בתחילת פרשת ויצא מסופר על השליחות אליה יוצא יעקב בשם רבקה. – שם יעקב מפחד.
"ארצה בני קדם" – זה שני הסיפורים בשיתוף, הבריחה וכל הצרות שקורות לו עם לבן, אבל גם בניין הבית.
האם יעקב יכול לצאת מתי שהוא רוצה? בבחינה שיעקב בורח, לבן רואה אותו כעבד שהוא פורס את חסותו עליו, ויעקב צריך לבקש רשות. ויעקב חייב לברוח מלבן, ורחל גונבת את הטרפים, יעקב גונב את לב לבן.
אבל בבחינה שיעקב מחפש אישה, הוא מגיע, מתחתן, ויוצא הביתה כשהוא סיים. יעקב יוצא חזרה אל אביו לא בורח "וישא את בניו על הגמלים…. וינהג את כל מקנהו… ואת כל רכושו אשר רכש" אין בעיה.
מה האמת? שני הצדדים מופיעים בתורה.
ברקע ההבנה הזו נחזור לפרשה שלנו:
בבחינת יעקוב הבורח – "ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם. ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם-לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה. י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל-הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל-בָּנִים. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב. יד וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
יש את המאבק עם המלאך – והשם משתנה לישראל, והסיבה "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" אלוקים = עם השר של עשיו, אנשים =ולבן ועשיו.
אבל אז התורה אומרת" יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. {ס} יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר."
עברנו חזרה לסיפור "יעקב נושא אישה", מה זה "שלם"? בבחינה הקודמת יעקב נאבק עם המלאך והוא צולע, אבל בבחינה הזו שהוא הולך אל "פדן ארם" הוא שלם, הוא לא נאבק הוא עוד לא נקרא ישראל.
ואז מתחיל סיפור חדש, חזרנו לבחינת "הבורח", יש הסתבכויות בשכם, יעקב מפחד, עוד דרך לראות את זה בפסוקים בלי השם "חרן":
"א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. ב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. ד וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת-הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם. ה וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ. ז וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית-אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו. "
מאיפה מגיעים אלוקי הנכר? כי זה המשך הסיפור עם דינה שלקחו משכם את "כל אשר בבית", רבקה כששולחת יעקב אומרת עוד משהו: "ושלחתי ולקחתיך משם" איפה זה קורה?
ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת."
רש"י: ותמת דבורה. מָה עִנְיַן דְּבוֹרָה בְּבֵית יַעֲקֹב? אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם, שָׁלְחָה דְבוֹרָה אֶצְלוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָצֵאת מִשָּׁם, וּמֵתָה בַדֶּרֶךְ; מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְמַדְתִּיהָ:
וזה הסיום של כל המאבקים של יעקב הבורח "לחרן"
פסוק ט', חוזר אחורה ועובר לסיפור מהכיוון של יעקב "נושא אישה".
"ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל."
מה שנאמר יעקב שמו ישראל, זה היה בבחינת יעקב הבורח. כאן אין את ההסבר, הוא אינו "ישראל" מלשון "כי שרית", הוא "ישראל" מלשון שררה, "מלכים ממך יצאו". "ויקרא יעקב שם המקום ההוא בית אל", בפעם הקודמת זה היה בבחינת יעקב הבורח, אבל בבחינת יעקב "נושא אישה", הוא לא היה שם, זה לא התרחש בהקשר הזה. זה קרה כמובן, אבל התורה מציגה את זה ככה, ושניהם נכונים.
"ויהיו בני יעקב שנים עשר… אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם" , בבחינת יעקב "נושא אישה", כאילו אין את כל שאר הסיפור. מתארים את הסיפור בפשטות, יעקב מגיע לפדן ארם, מתחתן, יולד ילדים, ואז "ויבא יעקב אל יצחק אביו", "אשר יולד לו בפדן ארם" אם רחל הייתה בהריון ביציאה מפדן ארם, אפשר להגיד "אשר יולד לו בפדן ארם" ורחל מתה בדרך מפדן ארם אז זה כאילו נולד בנימין שם. ובבחינה הזו התורה מתארת את מות יצחק אבינו.
משמעות הדברים: מעשה אבות סימן לבנים
עם ישראל יוצא לגלות משני סיבות: הראשונה, סיבה בעייתית . עונש/גלות, ומה שצריך לעשות זה להחזיק את הראש מעל המים, וה' אומר "הנה אנוכי עמך ושמרתיך… והשיבותיך אל האדמה הזו, כי לא אעזובך…" ה' שומר על עם ישראל אבל עם ישראל יוצא צולע.
בחינה שנייה, עם ישראל הוקם "גוי מקרב גוי", אמור להתגלות הכוח הגדול של עמ"י, עם ישראל לוקח מהעמים דברים ומרומם אותם. צריך לבנות שם את בית ישראל, ומשם מגיעים לא"י, הגלות היא הסיבה לגאולה, לא רק כעונש ושני הבחינות קוראות ביחד.
עברנו את שני הבחינות, חזרנו לארץ ישראל, אנחנו מרגישים מוכנים שהגלות תהפוך להתגלות ולגאולה השלמה בעז"ה.